יום ג', 30/3/1954
עיתוני הבוקר מלאים הצהרותי ותשובותי במסיבת אתמול, אבל הידיעה המרעישה שבהם היא על הווטו הסובייטי במועב"ט, שהכשיל קבלת ההצעה הניו-זילנדית בדבר חופש השיט. זוהי מהלומה כבדה שניחתה על ראש מועב"ט, הבאה לשתק אותה כמעט לגמרי לגבי כל התערבות בענייני ביטחון שבינינו לבין הערבים, פרט אולי לאלה שבהם אנו הנאשמים, כי אז המערב ובריה"מ יוכלו להצביע יחד עם הערבים ונגדנו. וטו שני זה מוכיח באותות ובמופתים כי אצל בריה"מ נפלה הכרעה עקרונית לתמוך בערבים נגד ישראל לאורך כל החזית. השאלה הראשונה היא לא לגבי עתיד השיט בסואץ ובמפרץ אילת - יש עוד שהות לדון על כך - אלא מה יהא גורל דרישתנו מהמעצמות לכנס את מועב"ט לדיון על המצב בגבול ירדן. אם עד עכשיו היססה ארה"ב להיענות לדרישה זו, עכשיו, לאחר הווטו הסובייטי, על אחת כמה וכמה.
במשרד רה"מ פלש לחדר עקיבא גוברין. שוב בעניין ההתייעצות על מדיניות כלכלית. הוא רואה שחורות יותר ויותר. שוחח עם הופיין, התחכך עם פועלים. נתקל בחרדה ובייאוש. לדעתו אם בימי משטרם של [השר אליעזר] קפלן ודוליק [הורביץ] באוצר, הוזנח האוצר כמוסד בפני עצמו אבל הוקדשה מחשבה לבעיות כלכליות, הרי עכשיו מצטיין משטרם של [השר לוי] אשכול ו[המנכ"ל פנחס] ספיר בשיפור ארגוני רב של האוצר אבל במבוכה גמורה לגבי המדיניות הכלכלית. אמרתי: "רצונך להגיד כי הם דואגים רק למצבה הכספי של הממשלה, אך לא למצבה הכלכלי של המדינה." אמר "זהו בדיוק". ציר החרדה הוא האבטלה ההולכת ורבה והמתחילה לזרוע בהלה בקרב הפועלים המועסקים לעת עתה.
[המפכ"ל] יחזקאל סהר בא לבקש אישור לחקירה פלילית נגד חבר הכנסת [שלמה] לורנץ מ"אגודת ישראל" שיש נגדו חומר האשמה בהעברת סכומי מטבע חוץ שלא כדין. אגב כך הביע התפעלותו ממיבצע נחלין, המעיד על כושר ביצוע למופת, ואישר כי ההד ביישוב הוא לעילא ולעילא.
עוד אמש חיברתי מיברק לאבן ולאילת כי אומנם עניין נחלין מסבך את המצב אבל עליהם לדעת כי המעשה פירק את המתיחות בארץ, חיסל את המועקה, הרים ואיזן את הרוח.
על פי המלצת הסנאטור הנודע קיפאובר, קיבלתי זוג ציוני מהעיר ממפיס אשר במדינת טנסי, בורסון שמם, ומשישרו בעיני שאלתי בטלפון את צפורה אם מותר לספחם לארוחת צהריים שאנו עורכים היום ולעלות מ-14 ל-16. דינם יצא לחסד - לשמחת לבם הגלויה.
במשרד החוץ חיברתי גילוי דעת עצור ומדוד בשביל דובר משרד החוץ על תוצאות השימוש בווטו הרוסי לגבי בעיית חופש השיט.
התייעצתי עם המנכ"ל רפאל על המסקנות שעלינו להסיק מהווטו. גדעון הציע לזנוח את יוזמת כינוס מועב"ט ולדאוג רק ללחץ ישיר של המעצמות על המזכ"ל, כי יכנס ועידה לפי סעיף 12. התנגדתי לעצה נמהרת זו וטענתי כי דווקא משום ששיתוק מועב"ט יש בו אולי פתח לחופש פעולה לנו במעבר אילת ובערוץ הירדן, חובתנו להפגין כי אנו ממצים את כל האפשרויות להפעיל את מועב"ט למרות כל האכזבות וכי הננו האחרונים לנטוש את חפירת ההגנה האחרונה במלחמה על סמכותה.
וולטר תמך בדעתי וביססה באורח מקורי למדי. מכיוון שבריה"מ ביססה את הווטו שלה בהנמקה כי יש לחתור למו"מ ישיר בין הצדדים תחת לכפות עליהם הכרעות מועב"ט, יש לתופסה בלשונה, ולשכנע את המעצמות כי יכנסו את מועב"ט ויציעו שם אחת ההצעות להפגשת ירדן עם ישראל - אם על ידי הוראה למזכ"ל לכנס ועידת סעיף 12 או על ידי קבלת הצעתו של אידן בדבר מינוי ועדה של מועב"ט בשיתוף ירדן וישראל.
חיברתי לפי זה תדריך של מחשבות ראשונות לאחר הווטו בשביל אבן ואילת וכינסתי לאחה"צ את ועדת השרים לחוץ וביטחון.
ל-12 נסעתי עם צפורה לחנוכת אכסניית הנוער החדשה שהוקמה על שם אשת סטיפן וייז מול הר הרצל. חנוכה זו היא המאורע שלמענו באה ז'וסטין וייז לארץ. גם נחום גולדמן, המספיק תמיד להגיע ברגע האחרון לאיזה מאורע שהוא באיזה מקום שהוא, הופיע חלק ומבריק ונינוח כאדם שבעולמו הכל כשורה. מצאנו בניין נהדר, מתנוסס לתפארה במלוא מובן המילה, בנוי אבן, מרווח ומשוכלל, נשקף אל נוף נשגב ומרהיב. זוהי האכסניה התשיעית לנוער המוקמת בארץ בפיקוח אגף הנוער של משרד החינוך (יוסף מיוחס), אבל היא גולת הכותרת של כולן ואין כמוה לרווחה ולנוחות. מטרת הבניין לשמש מעון לקבוצות נוער המסיירות בירושלים וסביבותיה - אם מתוך ישראל או מהתפוצות או מכל אומה ולשון שבעולם. הקומה התחתונה – חדרי כינוס, קריאה ושעשועים. הקומה השנייה – חדרי שינה ורחצה לבנים. הקומה השלישית – אותו דבר לבנות. הקומה התחתונה – מטבח וחדר אוכל גדול. מסביב יינטע פארק על שם סטיפן וייז. נתכנס קהל רב לטקס והכל תמהו איש אל רעהו מניין הפנאי לכל אחד להיוועד למעמד חגיגי בעיצומו של יום חול. היו כמה נאומים רצופי מליצות ועשיתי בדברי מאמץ נואש להינזר מהן וספק אם הצלחתי. ז'וסטין וייז נאמה אחרונה, העריכה את הוריה והאריכה בדבריה, וסוף שהגישה לי למזכרת את מכתבו המקורי של [נשיא ארה"ב] וודרו וילסון לסטיפן וייז, בו אישר בשביל הסתדרות ציוני ארה"ב את הצהרת בלפור ב-1918.
מיהרנו הביתה ומצאנו כבר מרבית אורחינו האמריקנים לארוחת צהריים יושבים וממתינים ומשעשעים בשיחת חולין איש את רעהו. נתאספו ובאו בוריס מרגולין וארנסט נתן מאנשי PEC. אותו עשיר מוונצואלה המתהלך בארץ לברר אפשרויות השקעה, מיילס שֶרובֶר שמו, הזוג הורוביץ מרוקאוויי פרק, הזוג בורסון מממפיס, נחום
גולדמן, השר [יוסף] ספיר ורעייתו, יוסף ונחמה מיוחס, ז'וסטין וייז ולולה הרמן.
בינתיים הגיע צרור מברקים, ממנו התברר כי אבא אבן נואש כליל ממועב"ט לאחר הווטו וממליץ על הסתלקות גמורה מכל מחשבה להיזקק עוד למוסד זה. לעומת זה אייב [הרמן] תמה על שום מה איננו פונים בעצמנו למועב"ט!
הספקתי לשכב בדיוק רבע שעה וב-4.30 הייתי בכנסת לישיבת ועדת השרים לענייני חוץ. הרציתי על משמעותו והשתמעויותיו של הווטו הסובייטי. שוב הוציאני מהכלים רוקח בתמימותו או היתממותו המטומטמת: "מה ראו הרוסים להטיל וטו?" ו"האומנם הם נגדנו?" ו"אם כן - מדוע?" ו"שַלַמה לא נברר את הדבר 'באופן יסודי'?" ו"מדוע זה נבצר מאיתנו להגיע לחקר העניין?" וכו'. הוויכוח היה נטוש בעיקר ביני ובין זיאמה מזה לבין לבון מזה, כשרוזן וברנשטיין תומכים בנו, הראשון בפה מלא והשני בפה רפה. לבון תמך הפעם באבן - למשוך ידינו מכל יוזמה כלפי מועב"ט. זיאמה תמך בי - לעשות ניסיון נוסף, אולי אחרון, אך לא למהר בניתוק החוט. סוף שסיכמתי כי עלינו לדרוש מהמעצמות להכריע במהרה ולא לסחוב, למען נדע היכן אנחנו. עם תום הישיבה התייחד איתי לבון וביקש אישור למיבצע נועז אם גם לא תוקפני בהחלט: משלוח סירה לסיור בים סוף ובמצר המוצא ממפרץ אילת על מנת להתחקות על עמדות המצרים בו. הסירה תעשה דרכה במסווה של דיִג. אישרתי.
אחרי הישיבה ישבתי ארוכות עם זאב שרף. עורר שאלות נוקבות על שיטת עבודתי כרה"מ, בעיית השיתוף עם זיאמה, עניין התכנון הכלכלי במדינה ועוד כהנה.
משחזרתי הביתה חיברתי שורה של מברקים לוושינגטון, לניו-יורק וללונדון לאור מסקנות ועדת השרים.
ישבתי כל הערב בבית. אשכול בא בדרכו חזרה מארזה, שם ביקר את אשתו [אלישבע] שנעשה לה ניתוח המבשר רעות. אף הוא עצמו אינו בקו הבריאות. אמרתי לו כי אני רואה צורך בהתייעצות על המצב הכלכלי ובעיית התכנון הכלכלי. אמר: "הנה אנו מתייעצים השבת על האבטלה". אמרתי: "זה רק פרט מכלל". תהה. נרתעתי בראותי כי אינו רואה כלל בעיית התכנון. בכל זאת התאושש ואמר: "אדרבה, כנס ישיבה".
עסקתי בניירות וביומן עד אחרי חצות.
