יום ב', 29/3/1954
בבואי למשרד רה"מ הודיעני יצחק [נבון] כי ב-7.30 שידר רדיו רמאללה דוח מרעיש על התקפה ישראלית בכוח רב נגד הכפר נחלין בסביבות בית לחם - כעשרה הרוגים, הרבה פצועים, ניסיון למיקוש בתים, בכלל זה מסגד, שנכשל. אמרתי ליצחק לטלפן מייד למש' הביטחון בת"א ולשאול מה בפיהם.
בינתיים נתתי ליצחק את מכתב ב"ג למקרא. הצבעתי על הפירכה. שאל כיצד אני מפרש את המונח "קואליציה" במיקשור שבמכתב. אמרתי כי ב"ג מבקש בזה להסביר הנחתו כי גם בהיעדרו אהיה נוהג לא לפי שיטתי אני אלא לפי אותה פשרה שהייתה מתקבלת מתוך התנגשות דעותינו אילו הוספנו לעבוד יחד. אמר יצחק כי לא היא. ב"ג נתכוון לומר בפשטות, כי לדעתו הייתי חייב להתייעץ איתו בכל דבר חשוב, לעמוד עמו בקשר מתמיד, להשתמש בכל הזדמנות כדי ללמוד דעתו, ולנהוג לפי זה. על כל פנים אמרתי כי כתוב אכתוב לו במגמה להחזירו לפעילות במפלגה, שהפסקתה היא מעשה חסר כל שחר לאור ההסבר שניתן, אלא מקורה בתסביך נפשי והיא משמשת רק אמצעי לפורקן ממועקה.
הגיעה התשובה מת"א - אמת נכון הדבר. אבל הכוח היה מועט. שום בתים לא מוקשו והס מלהזכיר פגיעה כלשהי במסגד. שאלתי כיצד יפורסם הדבר ממקור ישראלי להעמיד דברים על אמיתם ואמרו כי אין להם עצה - אולי משה"ח ימציא גירסה.
עשיתי רובה של מחצית היום הראשונה במשה"ח ועסקתי בחיבור שתי הודעות עיקריות בשביל מסיבת העיתונאים אחה"צ - אחת יזומה על פרשת סעיף 12 לפתיחת המסיבה ואחת כתשובה לשאלה, שתהיה מוזמנת, על הודעת בידל סמיט בדבר צידוק אספקת הנשק [האמריקני] לערבים. גדעון רפאל וג'ו תקוע עזרו מאוד בניסוח הדברים. ארתור [לוריא] והמנכ"ל סייעו בעריכת הנוסח האנגלי. היה מיבצע משותף ומשולב ויצאה מלאכה מתוקנת. אכן, תמיד כשהשְתִי כתוב כהלכה אין קושי בתוספת העֵרֶב.
באמצע ההכתבה והעריכה שמעתי מפי גרשון מרון, שחזר מחו"ל, דוח על המו"מ עם אנשי בון על רכושם של ה"טמפלרים" [אנשי הכת הגרמנית הוגלו ע"י הבריטים מארץ ישראל לאוסטרליה אחרי פרוץ מלחמת-העולם השנייה ובהיגמרה לא חזרו; בהסכם השילומים עם ממשלת מערב-גרמניה הוסכם כי ממשלת ישראל תפצה אותם כיורשת רכושם בארץ] וכן על ענייני הדלק הנתונים עכשיו במתיחות מה בין הקוטב הרוסי והקוטב הבריטי.
הגעתי הביתה ב-2 אכלתי לבדד, בהיות צפורה בת"א. שכבתי בדיוק 10 דקות ולפני 3 הייתי כבר שוב במשרד.
בחדרי התאסף קהל עיתונאים אנשי הארץ וחו"ל, כשישים איש ואישה. ניהלתי את המסיבה בשתי שפות לסירוגין. לאחר שקראתי הודָעָתי, בה הקשיתי על המיפנה שחל בשיטתו של המזכ"ל והתריתי בירדן, שחיסול שביתת הנשק יאיים בתוצאות חמורות קודם כל לדידה, - ניתך עלי מטר שאלות בדבר מעשה נחלין. אמרתי כי אין לי עדיין שום ידיעות ישירות אך לפי הרושם הראשון ברור כי זהו מעשה תגובה לרצח כסלון וכן ברור ממקרים קודמים כי הערבים מפריזים תמיד לאין שיעור באומדן גודל הכוח הישראלי המבצע מעשה תגובה. הייתי מעוניין לשַמֵע כי אין לראות בתקרית נחלין תשובה על מעלה עקרבים. היו עוד שאלות רבות ושונות. "קול העם", "חרות" ו"ידיעות אחרונות" היו פעילים ביותר וטירדנו לא מעט, אך הצלחתי לכבוש יצרי ולא לצאת מגדרי בהתרסות של רוגזה. אמרתי לעצמי מראש, כי רוֹהמוּת מחייבת ועמדתי במיבחן.
ב-4 ומשהו חזרתי הביתה וישבתי על ניירות וב-5 קיבלתי לתה חבורה שלמה: בניקה המהולל ועמו שני המומחים לענייני מים שבאו לבדוק ענייני ערוץ הירדן, האמריקני דיקסון וההולנדי אייזפוגל, ועמם מומחינו אנו בלאס ווינר, וכן ארתור וגדעון ותקוע ושלו ו[אריה] אילן, וגם ויז'יה השועלי זכור לטוב. דיקסון עשה רושם נהדר, טיפוס מעולה של אמריקני מומחה, איש תורה ואיש מעשה כאחד, ההולך ישר דרכו ואין עיניו אלא למפעל אשר לפניו, אפשרויותיו וברכתו. גם ההולנדי עשה רושם רציני. הם משוכנעים, כנראה, באפשרות להבטיח אספקת מים ספיקה ל[בקעת] בוטיחה [בצפון-מזרח הכנרת; בידי הסורים] גם לאחר הטיית הירדן לתעלה וייפגשו באפריל בניו-יורק על מנת לחבר דוח בו יציינו את האמצעים שעלינו לנקוט והערובות שעלינו לתת. אם הנחה זו תתאמת הרי שעברנו בשלום על שלב זה של דיון סבלני עם המומחים. הצרה היא כי בניקה אינו גורס כי כל הטעון הוכחה הוא יכולתנו לספק את תביעות הסורים למי השקאה. עודנו מחזיק בתורת היתרונות הצבאיים שיצמחו כביכול לנו מביצוע המפעל. טענתו היא כי כל עוד לא פסקה מועב"ט אחרת אין גירסתו בעניין זה מתערערת. משמע שעוד נכונו לנו צרות צרורות.
צפורה חזרה מת"א. נסיעתה הפעם הייתה מוקדשת למטרה אחת - לביקור באוסף [הזכוכית] הארכיאולוגי המפורסם של ולטר מוזס. סיפרה נפלאות על אוסף זה, שהוא יחיד במינו בעולם כולו, וגם על האיש מוזס, הגדוש תורה ושופע מחשבות, ועם זה כולו יוצא דופן ובעל שיגיונות.
[עמי] אסף [ויונה] כסה באו דחופים מהכנסת לבקשני לשית עצה: בתחילת נאומה על תקציב הכנסת התפרצה [אסתר] וילנסקה בהוקעת ההתקפה על נחלין כמעשה בריונות רצחנית של צה"ל. קמה שערורייה והיושב ראש [יעקב] קליבנוב [צ"כ], איש תם ונוח להיבוך, לא מצא מוצא אחר מאשר סגירת הישיבה באמצע הנאום. עכשיו, בהתחדש הישיבה צריכה וילנסקה לקבל רשות הדיבור לסיום דבריה ומובטח שתפרוץ שוב שערורייה זועמת. הלשלול ממנה רשות דיבור? הלכנס את הנשיאות או את ועדת הכנסת לטיכוס עצה? אמרתי כי מוטב להסתפק בנזיפת היו"ר ולהידבר איתה שלא תחזור לסורה ועם החברים החמומים שלא ישובו להפריע וכך לחסל את "התקרית". קיבלו דעתי.
במשך הערב טילפן חיים מחמדיה. דיבר עם צפורה על סידורים לביקורו בת"א - הוא מתאכסן שם בדירתנו - ואגב כך נתן לי שבח בשביל נחלין באומרו well done [נעשה כהלכה] ובהוסיפו כי הכל "מבסוטים". אין ספק כי נתן בזה ביטוי להרגשה הכללית בארץ, שנשמה לרווחה וזקפה קומה.
ב-9.30 נסעתי לכנסת להיות נוכח בשעת הקריאה השנייה של תקציבי משרד רה"מ ומשרד החוץ. אנשי מפ"ם ו"חרות", מק"י וסנה, נשאו שוב נאומים מפוצצים על מדיניות חוץ - הוקיעו והשמיצו וסילפו עובדות ומושגים בלי רחמים וללא כל בושה. על כולם עלה סנה, שדבריו היו מיקשה אחת של כזבים, סירוסי עובדות והתעללות באמת ובהיגיון. עניתי לווילנסקה שהתריעה על הסתירה בין בקשת סיוע צבאי שהגשנו לארה"ב לבין הבטָחָתי למולוטוב [בדבר אי-הצטרפות ישראל לאחד הגושים]. אמרתי כי הבקשה קדמה להבטחה והייתה ידועה היטב לבריה"מ בשעה שחידשה קשריה איתנו. מדברי וילנסקה משתמעת ביקורת על מנהלי המו"מ בשם בריה"מ ונוכח מושגי המשמעת השוררים בעולם ההוא יש להזהירה על סכנת ההסתבכות הנשקפת לה. ההצבעה על תקציבי שני המשרדים נמשכה עד חצות.
כשבאתי הביתה עוד שתינו תה ושוב שכבנו רק באחת.
