יום ו',  26/3/1954

קמתי עייף עד מוות, ראשי כדלעת נבובה (תפסתי עצמי מדַמה בנפשי מה הייתה הרגשתי אילו הייתי דלעת, ודווקא נבובה!).

ב"דבר" מאמר של ב"ג "ביטחוננו ואו"ם". שמו של מאמר זה הלך לפניו והילך אימים - מי יודע מה תביא לנו שאגת אריה זו מלב הישימון. קראתי ונוכחתי כי הדברים נכתבו בכיבוש יצר רב אך למעשה לקו בפשטנות יתרה. ב"ג מוכיח באותות ובמופתים של היגיון צרוף וניתוח עובדתי כי אין לנו לסמוך להגנתנו על או"ם אלא רק על כוחנו בלבד. דברי אלוהים חיים שאין איש חולק עליהם. אבל רק מכאן ואילך מתחילה המחלוקת. האם משום שאך לשווא נתלה תקווה באו"ם כי יגן עלינו בפני תוקפנות ערבים נוכל לנקוט יוזמה צבאית כלפי הערבים מבלי להתחשב בקיומו של או"ם? זוהי השאלה ולא אחרת, אבל עליה אין במאמר דבר.

באתי למשרד החוץ בקרייה ומצאתי את הרצל ברגר ממתין לי. חשבתי כי הוא שביקש את הפגישה והתברר כי הוזמן לפי בקשתי. וכאן קרה לי דבר מדכא ביותר. שכחתי כי הזמנתי את הרצל. שכחתי לשם מה הזמנתיו או יכולתי להזמינו. הייתי נתון במצב של איפול שכלי גמור - שיתוק מוחלט של הזיכרון. נאחזתי במאמרו של ב"ג ואמרתי כי הוא מחייב תשובה - שמא יכתבנה. ניאות.

המוּעדה השנייה שוב עם איש "דבר" - חיים יערי ההולך ועולה כפובליציסט בענייני מדיניות חוץ (היה עורכו הראשון של "החיל" [עיתון "הבריגדה"] עוד באיטליה; חזר זה לא כבר מאנגליה לאחר שעשה שם כשנתיים). בא לבקש הדרכה ודומני כי קיבל ביד נדיבה.

עמוס [מנור] ודפני, אנשי ש"ב, באו להזהיר בפני המשך תעתועיו של ד.פ. [דן פינס], עורך "דבר" [עמד בקשרים תמוהים עם צירות בריה"מ] וכן להעיר שוב את אוזני על מהלך משפט [ישראל] קסטנר שאינו כשורה כלל מפאת רמת התביעה הכללית. נראה כי מה שהוסכם ביני לבין היועץ המשפטי לא "דפק" כלל.

מלך נוי בא לתנות צרות תנועתו ["האיחוד העולמי" - תנועת העבודה הציונית העולמית] בארה"ב. לדידו אין עצה אלא לשגר שמה את גולדה על מנת להביא לידי מיזוגם של כל ארבעת ענפי התנועה - עניין העומד על הפרק זה כבר ומתעכב ומתחבל בשל התנגדותם העקשנית של כל מיני בעלי חזקה. אמרתי כי מחשבת שווא היא להניח כי אפשר להניע את גולדה לנסוע לארה"ב אך ורק לשם משימה זו - אבל אני מנסה ממילא להשפיע עליה כי תיסע לפתיחת השלב החדש של "מפעל המילווה" ואם תיעתר תוכל ממילא למלא גם את השליחות התנועתית.

הופיע שפרינצק לשפוך מרי שיחו על החמרת המצב. שאל מדוע אין הד מהגולה - כלום דואג מישהו לכך. אמרתי כי זוהי הצעה נכוחה ומייד טילפנתי למנכ"ל לשגר מברק לכל הנציגויות לעורר את אחינו ב"י לגילויי הזדהות.

לארוחת צהרים חזרתי לדירה. צפורה הגיעה מירושלים במכוניתה. אחרי הארוחה באו כרמלה, הכנרית הברזילאית, ובעלה הארדיכל, להיפרד עם צאתם לפריס לשנת השתלמות.

נתקבלה ידיעה מפתיעה על ניסיון שעשתה הממשלה הבריטית לתווך בינינו לבין ירדן. תפסנו שדר המוסר פנייה של לונדון לרבת-עמון ובה הזמנה לוועידה עם ישראל בלונדון, בנשיאותה של אנגליה, לשם הסדרת העניינים. ראיתי סימנים מובהקים של געגועים לוועידות השולחן העגול מימי צ'מברלין כשאנגליה חולשת על ערב וישראל כאחד.

לפנות ערב נסענו לשדרות 23. בדרך ביקרנו את משה יובל המוטל על ערש דווי בהדסה לאחר ניתוח של אפנדציט. משדרות 23 אספנו את הדודות [רחל (אחות פניה אם מ"ש; ערירית) ואנה צ'רטוק], אחר כך את יהודה - עדה והרַי הוסעו על ידי דיקה [דב שרתוק] - וכולנו הגענו בסך לדירתה של ציונה [קטינסקי-רבאו] לחוג בהמון חוגג את חתונת הזהב של הדודה גוטה [-טובה; אחותם הצעירה בהרבה של יעקב וזאב צ'רטוק-שרתוק וכמותם ילידת פינסק] והדוד בנדט [ברוך קטינסקי, יליד עיירה ליד וולוז'ין, השתתף עם יעקב וזאב גיסין בהרפתקת ההתיישבות בעין סיניה; ר' "בתל אביב על החולות", ציונה רבאו-קטינסקי, "מסדה", 1973].

בילינו שם כל הערב. התאספו רק בני משפחה, לרבות שלוחות אחדות של פינסקאים. שלוש הבנות [ציונה, ידידה מילשטיין, צפירה עוגן] ושבעת הנכדים הציגו תסכית חמוד מאוד ורב עניין משפחתי. הייתה ניכרת בה ידה התרבותית וברכת טעמה של צפירה. עניינו של התסכית - תולדותיהם של שני הזקנים, פגישתם וחייהם המשותפים. בהצגה שולבו סיפורי מעשים שהיו מפי החתן והכלה של המסיבה. לאחר סיומו של התסכית נקראתי לתרום תרומתי וסיפרתי זיכרונות של עד ראייה ושותף פעיל לחתונה שהייתה בביתנו [בחרסון], שאני זוכרה כאילו הייתה לפני שבועות מספר, וכן הערכתי את התפקיד שמילאה הדודה גוטה [מ"ש היה קשור מאוד בדודתו זו] בחינוכי העברי ברוסיה ואת אשר שאבתי בפיתוח הכרתי היהודית מהתורניות והעממיות של הדוד בנדט [חניך ישיבות וולוז'ין וסלובודקה] - שתי סגולות שהיו זרות לאבי, שמעולם לא היה בחור ישיבה [סיים גימנסיה רוסית; אח"כ, עד הצטרפותו לתנועת ביל"ו, למד במכון טכנולוגי בוורשה] ועם כל היותו כביר-רוח בעומק תפישת היהדות, לא נתברך מעולם בעסיסיות עממית.

אחרי ארוחת ערב שרנו בשירים עד שעה מאוחרת.