יום ה',  25/3/1954

מנואלה עזר, בתו של [אלכסנדר] עזר איש התערוכות, שהכרתיה ב"כיבוש השממה" וביקשה ראות פני זה שבועות, הגיעה סוף סוף למחוז חפצה. נערה חיננית ונעימה, תמירה וזעירת ראש. סבור הייתי כי היא משחרת עבודה, אך לא כן. היא התאהבה בבחור אמריקני, לא יהודי, איש שירות החוץ, סגן הקונסול הכללי בירושלים ועומדת להינשא לו. נראה כי גם הוא אהֵבה נפש. לפי הדין חייב איש שירות החוץ הבא לשאת נתינה זרה לבקש רשות וכאות לרצינות כוונתו עליו להגיש התפטרותו מראש כדי להוכיח כי הוא מעדיף את האישה על המשרה ואם לא תינתן לו רשות - ידבק בה ולא בשירות, שאם לא כן אין שווה למחמ"ד לטפל בעניין. ובכן הוא הגיש את ההתפטרות ועכשיו מתנהלת חקירה עליה - מהימנותה האישית והמדינית. חקירה זו היא דין של קבע מאז ומעולם, אבל עכשיו חזקה כי תתנהל לפי כל דקדוקי ההלכות המק-קארתיות. למנואלה דודים ודודות ברוסיה וההנחה השוררת בוושינגטון היא כי במקרים כאלה עלולים סוכני בריה"מ לנסות בסחיטת ידיעות מתוך איום של התנקמות בקרובים המוסגרים בידי השלטון הסובייטי. ייתכנו גם שיקולים שליליים מפני עצם היותה יהודייה. אם יישאנה ויישאר בשירות - יצומצם מרחב שירותו: לא יוכלו לשלחו לשום ארץ ערבית. הוספתי: "גם בבירות אחרות יקופח שטח המגע שלו בתוך הסגל, יען הנציגים הערבים ודאי יחרימוהו". ובכן מה לכל העניין ולי? היא נדרשה לתת שני שמות כערבים לה ומבקשת רשות לנקוב בשמי. הסכמתי. ביקשה לשמור הדבר בסוד ואמרה כי רק הוריה יודעים זאת, גם חיים הלפרין ואשתו הראשונה. תמהתי מה להלפרינים ולעניין זה. החזירה לי עיניים תמהות ואמרה: "הן אני הייתי כלתו של בנם, זה שנעדר בנגב..." חשבתי: הנה קורבן חדש של מלחמת השחרור.

אגב, חיים הלפרין עודנו מסרב להיוואש ונתלה בכל שמועת שווא להאמין כי אולי בנו חי ומוטל בשבי מצרים. רק לפני שבועות מספר ביקשה ממני בבה [אידלסון, אשת ח' הלפרין] קשר ליולאנד הרמור [דמות ססגונית - תושבת מצרים לשעבר, בעלת קשרים הדוקים בצמרת השלטון המצרי בימי מלחמת העולם השנייה ולאחריה, פעלה למען הביון הישראלי] כדי להתקשר באמצעותה עם אישים במצרים שאולי ייאותו לסייע.

הכלכלן בל בא להתראות לפני נסיעתו לארה"ב לשהות קצרה. סיפר כי על הפרק כניסתו לשותפות עם אוסקר גאס, תחת אשר עד כה הריהו שכיר שלו. ראיתי בבשורה זו רמז לאפשרות הנשקפת לנו להיפטר מגאס ולהעמיד את בל בראש הצוות. כן עורר בעיית ביה"ס לכלכלה ע"ש קפלן. הוא מעוניין מאוד לחוות דעתו על התוכנית אך קנאת דוליק עומדת לו לשטן.

במשרד החוץ התייעצות עם גדעון והמנכ"ל על הפעולה לאחר מעלה עקרבים ויציאתנו מווש"ן. נתבע מהמעצמות להביא את העניין למועב"ט כשם שעשו לאחר קיביה. אומנם לכתחילה חייבתי פנייתנו הישירה אבל נעניתי להצעת חברים בממשלה, בייחוד לבון, שתבעו להיזקק לדרך זו. ואף אומנם פנייתנו אנו, ללא גואל, הייתה מתקבלת בציבור כאות לבדידותנו והייתה מדכאת עוד יותר את הרוחות שדוכאו בלאו הכי על ידי חוסר תגובה לטבח.

ניסחתי מברקים מפורטים לאילת ולאבן על הקו שעליהם לנקוט להסברת עמדתנו.

אחר הצהריים יצאתי לתל אביב. כאן קראתי בעיתונות ובניירות כמה בשורות איוב: בעיתונות ארה"ב הקשבה לגירסת ירדן על מעלה עקרבים כי הדבר נעשה ע"י ישראלים; באותה עיתונות נתפרסמה בפומבי רב הגירסה הכוזבת בדבר איומי [אריה] שלו על הצ'יסון; המזכיר הכללי של או"ם אמר משהו בדבר חובת ישראל להחזיר 100,000 פליטים.

טילפנתי לירושלים כי יש להגיב מייד על גירסת האיומים. כעבור שעה קלה הודיעוני כי פנו למטה או"ם ודרשו ממנו הכחשה והמטה נענה והכחיש. לפחות! אחרי כן שוב טלפון מירושלים: גדעון הודיע כי המזכ"ל [של האו"ם: האמרשילד] משך ידיו מכינוס ועידה לפי סעיף 12 לאחר סירובה השלישי והמוחלט של ירדן להיוועד. החלטה זו של המזכ"ל סותרת את הצהרותיו הקודמות כי יקבע תאריך ויועיד את הצדדים ויהי מה. אמרתי כי עלינו להגיב בעיתונות. כעבור זמן-מה טילפן לי מיכאל אליצור נוסח הודעה שחובר בירושלים, המופנה כולו כלפי ירדן. הוספתי סיומת המַפנָה את החוד גם כלפי או"ם כנתבע לאחריותו הוא במצב זה.

טדי בא כשובו משדה בוקר. מסר את המכתב וקלט את התגובה. ובכן עניין ההתייעצות ואי פירסום הודעה מצדי נתחסל. ב"ג הודה כי בעניין זה חלה אי הבנה. לא כן הנאום. לא זו השאלה מה נאמר כלפי פנים ומה נתפרסם. העיקר עצם מגמתה של המדיניות שבאה לידי ביטוי בנאום. זוהי מדיניות שאין הוא יכול להיות אחראי לה שכן הוא רואה אותה כהרת אסון. כשעבדנו יחד הייתה בין שנינו מעין "קואליציה". לפעמים הייתה הלכה כמותו לפעמים כמותי ובכל מקרה אחד משנינו ויתר. הוא סָבַר כי "קואליציה" זו תתקיים גם לאחר התפטרותו - ולא היא. נוכח כי טעה. אין לו טענות, אך לא יוכל להיות שותף ולכן... לא יוכל להשתתף בפעולה סדירה של המפלגה פרט אולי לעבודה חינוכית, אבל מגמת פניו לנטוש גם את זו ובסופו של דבר להתכנס כליל בתוך עצמו. הוא מוסר לי שלום ומודיעני כי יכתוב לי תשובה.

אמרתי: "אמתין לתשובתו".

בערב ישיבת המרכז בווה"פ של ההסתדרות. הופעתי כדווח מטעם ועדת האחד-עשר. נעניתי להפצרתם הנמרצת של החברים לעשות זאת, למען שוות משקל לדוח ולמסקנותיו. הרציתי השתלשלות הדיון בבעיית המזכיר והמזכירות וברמיזה נגעתי בלבטים שהתלבטנו בהם. הבאתי לאישור את הרכב המזכירות והסברתי את השיקולים שלפיהם הורכבה: שלוש הערים, מושבים ומושבות, עדות, צעירים, חברות. היה ויכוח קנתרני וצר עין בחלקו ולא חסרו הצעות להחזיר את הדוח ותביעות כי אחד השרים ייטול לידו את מזכירות המפלגה. לבסוף נתקבלה הצעתי ברוב כבד.

עד שעה מאוחרת ישבתי יחידי ברח' הירקון על הניירות.