יום ב', 22/3/1954
שם הספר  יומן אישי 1954
שם הפרק  יום ב', 22/3/1954

 

 

יום ב',  22/3/1954

 

בבוקר במשרד רה"מ שיחה ממושכת עם טדי על עניינים אישיים ומשרדיים. סיפרתי על המשבר החדש ביחסים עם ב"ג. נועצתי על עתידו של אהוד. אין לטדי עצה, על כל פנים אינו תומך בהצעתי לספחו אל משרד רה"מ משום היחסים האומללים שנוצרו בינו לבין שרים אחרים ובייחוד בינו לבין אנשי האוצר.

ראיון עם משלחת "יד לבנים" - כולם הורים שכולים. סיפרו על פעולות הנצחה, התאוננו על סימנים מדאיגים של שיכחה, הציעו הצעות להגברת היעל החינוכי של זיכרון מלחמת השחרור. דיברו כל הזמן בשקט ובהתרגשות עצורה עד אשר ממש בסוף השיחה, כאשר באתי להודות להם על ברכתם למינויי, לא עצרתי כוח והמילים נחנקו בגרוני.

פתחתי את ישיבת המועצה הכלכלית, המתכנסת כרגיל בנשיאותו של [פרץ] נפתלי. הייתה זו ישיבתה הראשונה של המועצה בתקופת המימשל החדש. הספדתי בפתיחתי את גד מכנס [יליד פ"ת; פרדסן וגואל קרקע; מראשי "התאחדות האיכרים" והצ"כ; איש "ההגנה"; אשתו אפרת בת אריה גיסין הייתה בת-דוד אבשלום גיסין בן משה, יליד פ"ת, רע מ"ש בצבא התורכי, שנהרג בהגנה על פ"ת במאורעות 1921; משה גיסין היה שומר משפ' שרתוק ומקשרה עם הערבים בעין סיניה] שהיה חבר המועצה. הקשבתי לתחילת הוויכוח. אנשי ההסתדרות דרשו דיון דחוף בבעיית האבטלה והתריעו על גיאות האבטלה הנשקפת מייד עם גמר הקטיף, עת יגיע מספר המובטלים לארבע רבבות.

במשרד החוץ קיבלתי את קונסול הכבוד שלנו במילאנו אסטוריו מאייר, משקיע גדול בארץ ונדבן מופלג.השגתי ממנו מילגה לאילנה רובינה.

מקדונלד מה"טיימס" הלונדוני בא לשיחה מדינית.

עם גדעון על סיכויי הדיון בוש"ן על מעלה עקרבים. קרוב לוודאי כי התוצאות תהיינה תיקו ואז נצא את הוועדה. האמריקנים קבעו כבר נוסחה של השוואה בין מעלה עקרבים לבין קיביהף שם מעשה של כנופיה ואילו כאן צבא סדיר.

אחר הצהריים בבית התחלתי בחיבור מכתב לב"ג. עשיתי מאמץ לכבוש את יצרי אך המרירות והעלבון פרצו. אף על פי כן התאזרתי סבלנות להסביר לו השתלשלות העניינים ולהסביר לו הן עניין הנאום בחיפה הן פרשת ההתייעצות בת"א.

רוזטי טילפן מהכנסת. פרצה שם שערורייה. משנפתח הבית היום דרשה סיעת "חרות" מייד דיון על מעלה עקרבים. אחרים התנגדו והיו צעקות עד לב השמים.

עוד זה מדבר והנהלת הסיעה הופיעה IN CORPORE [בגופה] אצלי בבית. סיפרו ביתר פירוט את אשר קרה. העצה היעוצה היא לערוך ויכוח. אמרתי כי ממילא חשבתי על כך ואף הודעתי בישיבת הממשלה. שמחו על המוצא, שכן אחרת נשקפות הפרעות והשמצות, וממילא רשמה כבר "חרות" הצעה לסדר היום ומה שיאמר בגין בוויכוח, אולי בריסון-מה, ודאי ישמיע בכל החריפות בנאום ההנמקה להצעת סדר היום.

נסעתי לכנסת לישיבת הנשיאות והודעתי שם כי ביום ד' אהיה מוכן למסור הודעה בכנסת על מנת שייערך מייד ויכוח.

בצאתי מהנשיאות מצאתי את [יוסף] תקוע ואת [אריה] שלו ממתינים לי במסדרון. אך זה חזרו מישיבת וש"ן שנמשכה כל היום וטרם נסתיימה.

מהכנסת למשרד רה"מ לישיבת ועדת האחד עשר בשאלת המזכירות. קבענו סופית הרכב המזכירות והחלטנו להביא הרכב זה לאישור המרכז. שאלת המזכיר נשארה תלויה.

לארוחת ערב בבית מאייר ממילאנו ואשתו, גם ורדי מהקונסולרית שלנו, איש פירנצה ורעייתו.

עם ארבעת אלה נסענו אחרי הארוחה לנשף פורים של משרד רה"מ. למרות מעלה עקרבים הייתה השמחה שרויה במעון האמנים, בו נערך הנשף, שהיה משופע במסכות מעניינות ומקוריות. צפורה נתבקשה לשבת כיסא למשפט בחלוקת הפרסים.

חזרנו אחר חצות וישבתי עד 2.30 בחיבור טיוטת איגרתי לב"ג. הארכתי:

 

לבן-גוריון שלום                                                                         ירושלים, 22 במרס 1954

 

זיאמה מסר לי בשבוע שעבר את ההודעה שקיבל ממך בכתב כי אתה רואה עצמך נאלץ למשוך ידך מהשתתפות בהכנת המועצה הקרובה של המפלגה.

אתמול סיפר לי זיאמה את אשר אמרת לו בשבת בשדה בוקר - כי אתה מסרב בכלל לעשות דבר שישתמע ממנו כי הנך שותף לאחריות לממשלה הקיימת ומזה נובעת אי-יכולתך להשתתף בוועדת העשרים ואחד ובכלל לקחת חלק בפעולה למען המפלגה פרט לפעולה חינוכית גרידא. להחלטתך זו נתת, כפי שהבינותי מזיאמה, שני טעמים.

ראשית, הנאום שנשאתי בכנוס קציני המילואים בקריית חיים ביום י"א באדר והכיוון המדיני המשתקף מנאום זה;

שנית, העובדה כי כאשר החל הקיטרוג בעיתונות בשל השתתפותך בהתייעצות הידועה, לא פירסמתי הודעה כי אני הוא שכינסתי אותה התייעצות.

פירוש הדברים האלה הוא כי אני שגרמתי ליצירת מצב שאינו מאפשר את השתתפותך בפעולה מפלגתית. אני רואה עצמי פטור מלאמר מילה אחת על חומר המסקנה הזאת בשבילי.

אין לי כל השליה לגבי סיכויי השפעת מכתבי זה עליך - מכתב זה או איזה מכתב אחר מצדי - אבל בכתיבתי אני בא למלא קודם כל חובה כלפי עצמי, גם כלפי יחסינו כפי ש א נ י גרסתי אותם עד כה.

 

ייתכן כי אלאה אותך בדברים שאינם מעלים ואינם מורידים בעיניך, אך יש לי צורך להרצות את השתלשלות העניינים לגבי שני סעיפי ההאשמה שלך.

אתחיל בנאום. אינני יודע אל נכון על מה אתה מתרעם - אם על תוכנו של הנאום או על פירסומו. אם לתוכן, הרי שיטתי בשאלות ידועות של מדיניות הביטחון שלנו בשילוב עם מדיניות החוץ ידועה לך היטב זה מכבר. המחלוקת בינינו בשאלות אלו נמשכת זה שנים ולכן קשה לי לשער כי דברי הפעם באו עליך כאפתעה שחייבה הסקת מסקנות חדשות. אך אם על הפירסום אתה מקטרג, הרי כאן יש לי סיפור-מעשה.

נאום זה לא היה הראשון שנשאתי על-פי הזמנת צה"ל לפני קהל קצינים, אם בצבא הקבע או בשירות פעיל או בעתודות. הרציתי פעמים רבות בפני קהל כזה במרכזים שונים בארץ ומעולם לא הוזמנו עיתונאים לכינוסים אלה ולא הגיעו הדברים לפירסום. אף אני לא ראיתי מעולם את הופעותי אלו כמכוונות לתת לי הזדמנות להשמיע הצהרות - אם מפוצצות או מתונות - כלפי חוץ, אלא גרסתי אותן כמיועדות אך ורק להסברה כלפי פנים. עד עתה לא שמעתי על שום תקלה - מדינית-חיצונית או חינוכית-פנימית - שצמחה מהרצאותי לפני הצבא.

גם הפעם, כשנעניתי להזמנה, התכוונתי אך ורק להסברה פנימית. אומנם קהל השומעים היה רב מכרגיל, אבל הוא היה כולו מנופה ומובחר. המסגרת הייתה צבאית, איש לא אמר לי כי נמצאים עיתונאים באולם וגם לא ראיתי בשום מקום שולחן של עיתונאים. דברי היו מופנים פנימה, ובמיוחד כלפי קציני המילואים - כאזרחים וכאנשי צבא. רק בדרכי חזרה לירושלים נתברר לי כי הדברים עשויים להתפרסם ולכן בבואי הביתה מיהרתי לחבר דוח לפירסום ומסרתיו ל"קול ישראל" ול"דבר" - גם ביקשתי את "דבר" להעבירו ל"הארץ", כנהוג בין מערכות העיתונים. מרוב טרדות באותו ערב, לאחר שכל היום הייתי מחוץ לירושלים, שכחתי על קיומו של ה"ג'רוסלם פוסט".

והנה נשתרבבה לאותו נאום פיסקה שהצטערתי עליה. לא הצלחתי לנסחה כראוי באוזני שומעי ועל כל פנים לא הייתה מיועדת לפירסום בשום פנים שבעולם. אך למחרת בבוקר נוכחתי לדעת כי היה היו עיתונאים בכינוס אשר רשמו את דברי. גירסתי אני הופיעה ב"דבר", אך לא ב"הארץ", שנתן את גירסת כתבו. כן עשה ה"ג'רוסלם פוסט". בשני עיתונים אלה נתפרסמה הפיסקה האומללה - בנוסח יותר "גולמי" ומזיק מכפי שיצאו הדברים מפי. התפלצתי. יש מי שיודע מה היה עלי באותו בוקר ואיך "אכלתי את עצמי". אך את הנעשה אי אפשר היה להשיב. דאגתי רק כי שום סוכנות לא תעביר אותה פיסקה לחוץ לארץ. בסופו של דבר לא הייתה לי ברירה אלא להרגיע עצמי איך שהוא, לצרף מקרה זה לשורת תקלות אשר איש בתוכנו אינו נקי מהן וללמוד לקח מניסיון זה להבא.

אבל אתה בא ומסיק מכישלוני זה - ודאי לא הראשון ואיני יכול להיות בטוח כי יישאר האחרון - מסקנות מרחיקות, מוחלטות וכאילו סופיות. נדהמתי. ושוב, אם אתה חולק על תוכן הרעיון שהבעתי הרי אין הוא חדש בשבילך כל עיקר ואני מוכן תמיד להתווכח עליו. אבל אם על הפירסום יצא הקצף, אזי אומר לך בפשטות - ובצער רב - ובבקשת כל הסליחה על ההשוואה - כי אין אתה מודד לאחרים כפי שאחרים מודדים לך. האומנם רק על פליטות פה שלי היו לי הזדמנויות להתפלץ?

ועתה לנימוק השני שלך. אף כאן קרה מה שקרה. ביום ה' שלפני אותה שבת בה נפגשנו בביתך בתל-אביב סעדתי צהרים אצל ורה וייצמן ברחובות. אף פנחס לבון היה שם. באמצע הארוחה הגיעו הידיעות הראשונות על המרד בסוריה. מייד התחיל פנחס לדבר על לבי כי זוהי שעת כושר ללכוד שורה ראשונה של משלטים בתחומה של סוריה (זו הייתה הצעתו מייד עם הידיעות הראשונות - כעבור יומיים הציע להסתפק במועט ולהיכנס רק ל"מפורז"). התנגדתי. הפציר בי אמרתי: "הנה אנחנו נפגשים בשבת בשדה-בוקר - נתייעץ עם ב"ג".

למחרתו, ביום ו', בישיבה שהייתה לנו במזכירות המפלגה, הודיע לי פנחס כי הוא שלח לך שדר כי לא נוכל לבוא לשדה-בוקר מחמת המצב בארצות השכנות וכי מוטב לך לבוא לתל-אביב - וכי החתים גם את שמי על השדר. הייתה זו הקלה עצומה בשבילי ושמחתי עליה. עם זה היה מוזר בעיני כי לא שאל את פי בטרם חתם את שמי, אבל לא באתי בריב, שכן לגופו של עניין הייתה דעתי נוחה מהצעד שעשה.

באותו יום אחה"צ נמסר לי טלפונית בשם לבון כי אני מתבקש לבוא לביתך למחרת היום חצי שעה לפני הזמן שנקבע לכל החברים. הבינותי כי הכוונה לאותה התייעצות. באתי וכעבור שעה קלה הגעת אתה והופיעו לבון ודיין. (לכתחילה לא העליתי על הדעת להזמין את משה לשדה-בוקר וגם לא חשבתי כי יבוא להתייעצות בביתך, אך משבא - מוזמן על ידי פנחס - שוב לא ראיתי לעשות מזה עניין לערעור, כל שכן בנוכחותו).

למחרתו "דלפה" הידיעה על ההתייעצות של לבון ודיין איתך בעיתוני אחה"צ. שמי לא נזכר. היה זה פרסום לא נוח לחלוטין. אך פיקפקתי אם יש להגיב עליו. כמה פעמים נמנעת אתה מלהגיב על דברים יוצאי דופן שנתפרסמו עליך או על הממשלה בעיתונות. כמה פעמים השמעת באוזני ובאוזני חברים אחרים דברי זלזול בפרסומים מסוג ידוע ונהגת אדישות גמורה כלפיהם.

אך הידיעה הלכה ונתגלגלה והתחילו רינונים. עדיין היססתי להתערב פן יצא שכר התיקון או ההכחשה בהפסדם. מעט פעמים יש שאתה נתון להיסוס כזה? האומנם אין הוא טבעי וישר? האומנם הוא מעיד דווקא על איזה זדון או השחתת-המידות? אודה על האמת כי לא עלה על דעתי להכריז ברבים כי אני כינסתי את ההתייעצות - אפשר משום ההשתלשלות העובדתית שהרציתי לעיל ואשר טישטשה בזיכרוני את יוזמתי הראשונה או משום שחששתי כי פרסום הודעה מצדי רק יבליט את חשיבות העניין בעוד שלי היה נדמה כי מוטב לטשטשו. אומנם אילו פנה אלי מישהו תוך אותם הימים בהצעה כי אפרסם הסבר, חזקה עלי כי הייתי עושה זאת מייד. אך איש לא הציע זאת - מכל האנשים שאני משתפשף בהם צד בכתף מבוקר עד ערב. גם אתה, שחשבת - כפי שאני מבין עכשיו - כי חובתי לעשות זאת, לא דאגת, כחבר, לייעץ לי צעד זה. מדוע? אני שואל את עצמי, לא אותך, ואינני מחכה לתשובה. יש הרבה שאלות שאני מטריד בהן בלי הרף רק את עצמי, אם כי רק אחרים יכולים לענות עליהן.

כך נמשכו ההיסוסים עד שבא "ידיעות אחרונות" המהולל והגדיש את הסאה. עמד ופרסם דברים כדורבנות על איזו תוכנית מדינית-צבאית שהגשת, כאילו, לממשלה ושרק שני שרים חברי מפא"י תמכו בה ואילו הרוב דחה אותה לחלוטין. פירסום זה הוציאני מגדרי ואז נתתי ל"דבר" סיפור-מעשה מתאים אשר בין השאר הוכחשה בו הבדותה על ה"תוכנית" והוסבר כי השיחה הייתה טפל לעיקר והוקדשה רק למסירת ידיעות על המתחולל בארצות השכנות. אגב כך הודגש כי אף אני השתתפתי בשיחה [ר' "דבר", 7.3.54, "האמת על הפגישה עם דב"ג בת"א"].

עכשיו מתברר כי אי-פרסום הכחשה או הסברה מצדי - אם בשלב יותר מוקדם או בהיקף מלא - היה בעיניך חטא חמור, כה חמור עד כי מבלי לברר עמדי את העובדות ומבלי להשמיע את התרעומת באוזני ולתת לי אפשרות לבאר מה קרה, החלטת להסיק מסקנות, ולא בתחום יחסיך האישיים איתי, אלא על חשבון המפלגה.

העניין כה חמור עד שאני נאלץ לאמר לך דברים אשר בנסיבות אחרות הייתי בוחר לכלוא בחובי.

הכל יודעים כי בשיקול ראשון לא נראתה לך מועמדותי לראשות הממשלה, אתה עצמך אמרת זאת באוזני עשרות חברים. הייתה זו זכותך הגמורה - אף חובתך, כיוון שכך חשבת. אבל התנועה לא קיבלה דעתך. התנועה ה כ ר י ח ה אותי לקבל עלי את התפקיד. לבסוף קיבלת גם אתה - כך התרשמתי - את דעת התנועה. והנה עכשיו, בגלל אי-היותך מרוצה מאופן הנהלתי את העניינים במקרה זה או זה, אתה גומר אומר למנוע עזרה ועצה ממפלגתך - וזה בשנה של ערב בחירות וכשאנו עומדים מול שואה של אבטלת רבבות, האומנם נתת לעצמך דין וחשבון במה מאיים צעד זה? חטאי כנראה כבדו מנשוא - אבל במה אשמה המפלגה שאתה מוציא עצמך משולל אפשרות לקחת חלק בדאגה לעתידה? האם לא ברורות לך התוצאות הממאירות וההרסניות הנובעות בהכרח מהתייצבותך זו מנגד לגבי מצבה הפנימי של המפלגה, שהינו ממילא מעורער עכשיו בתכלית עקב הצטרפות כמה גורמים?

תחליט מה שתחליט, אבל תקבל את החלטתך בעיניים פקוחות - מתוך מאמץ לראות את הנולד וללא אשליה.

 

שלך

משה

 

העתקת קישור