יום ה', 18/3/1954
ב-8 יצאנו לבאר שבע והגענו ב-9.50. במטה המקומי קיבלָנו מ"מ מפקד פיקוד הדרום [יעקב] פרולוב [פרי] עם סגל קציניו, בתוכם מוסיק [משה גדרון]. כולם חיוורים ואפורים. ניכר בהם כי לא ישנו הלילה. מצאנו כי הגוויות הועברו כבר לתל-השומר. הובא לפני הסַמָל שניצל וסיפר לי מחדש סיפורו. בחור מטנז'יר, חניך צרפת, נוסע זה חודשיים בליווי אוטובוסים בדרך באר שבע-אילת, מעולם לא חש מתיחות כלשהי ובשום מקום לא היה דרוך לסכנה. להשתמש בנשקו לא הספיק וחיבל תחבולות רק להיוותר בחיים. דם חללים מימין ומשמאל נשפך עליו ונראה לרוצחים כמת. אותם שראה היו בדואים. בחור גוץ ומצומצם, שחום וכחוש. אמרתי לו: "חייך ניתנו לך שוב במתנה". החזיר: "זו הפעם השלישית, אדוני". אחריו הופיעה הבחורה שניצלה. נערה הולנדית, עובדת בבית החייל שבאילת. יצאה שלמה ללא שרטת. אף היא העמידה פנים כהרוגה. כשנכנסו המרצחים לפנים לא הוציאה הגה. טילטלוה להיווכח אם היא מתה ולא פצתה פיה. כשהייתה מוטלת בשלולית של דם בין גוויות פקחה מחצית עין וראתה את השניים שנכנסו לבושים מכנסי חאקי. נסענו לבית-החולים וראינו את הפצועה. בחורה מצרית, חיילת שנסעה מאילת לחופשה. כדור השיק בחזה, עשה שמות בבשר אך לא חדר לגוף. ראתה חמישה(!) שנכנסו, כולם לבושי גלימות ארוכות(!). לבסוף הובאנו אל האוטובוס ששימש מלכודת מוות לנוסעיו. מראה זוועה: דפנים בתוקי כדורים, שמשות מנופצות, הריצפה כולה דם קרוש.
בינתיים נעשתה עבודת גישוש קפדנית בעזרת כלבים. חוליית הגישוש, בהשתתפות משקיפי או"ם, מתנהלת לאיטה בתוך שטח מבותר במורד לערבה. מטוסים חגים ממעל, קולטים ידיעות, מחזירים אותן לבאר שבע. לפי דוחות שנתקבלו בעודנו שם נתגלו שני נתיבי עקבות, אחד המוביל ממזרח למקום ההתנפלות ואחד החוזר משם מערבה.
מן המתים אל החיים ומאסון לבניין. נסענו לביתו של [דוד] טוביהו. ראש עיר רב פעלים זה בנה לו בית בבאר שבע והשתקע בו בקביעות. בתו הנשואה ובעלה ירשו את המשק בירקונה. אשתו כיבדתנו בכל טוב. סיפר על גידול התעשייה בבאר שבע ומצב התעסוקה שאינו רע כלל. הרכב המפרנסים מחצית על מחצית אשכנזים ואנשי עדות מזרח אך בין הילדים מהווים אנשי המזרח שלושה רבעים. בראשית ימיה של העירייה כל איש מצוק המשופע בילדים היה נוהג לבוא לעירייה עם כל צאצאיו - כולם קונים שביתה אל פתח ראש העיר ונושאים קולותיהם ברמה - עד שקבע טוביהו כלל כי מי שבא עם ילדיו אינו נענה כלל. כמה ימים נמשכו שערוריות עד לב השמים, אך משראו כי אין מועילים כלום חדלו מהנוהג הנפסד. מיזוג גלויות נותן כאן אותותיו יותר מבכל עיר אחרת בארץ - משום חידושה ומשום היות כל תושביה עולים חדשים. מנהל בנק הפועלים בבלי ומנהל לשכת עבודה תורכי ומנהל לשכת מס הכנסה מצרי וכן הלאה.
ב-2.30 חזרנו לירושלים. אכלתי ונסעתי למשרד החוץ. כינסתי את הצמרת להתייעצות. דעת כולנו הייתה כי מעשה תגובה על מרחץ דמים כזה רק תטשטש את רשמו המחריד ותעמיד אותנו בדרגה שווה עם המרצחים מהצד שכנגד. מוטב לנו לעשות מעניין מעלה עקרבים מנוף להתקפה מדינית על המעצמות למען יפעילו לחץ על ירדן שכמוהו עוד לא היה.
בבית הזמנתי אלי את רוקח, סיפרתי לו מה שראיתי ושמעתי בבאר שבע ועברתי לסדר היום: שוב ענייני פתח-תקווה.
ב-7 יצאתי לתל-אביב. חיברתי נוסח לטלוויזיה שלCBS [סיבי"אס] למחר בבוקר. ערכתי סופית את המכתב לב"ג על לבנון. הודיעו לי טלפונית על מאמר פוגרומי העומד להתפרסם מחר ב"ידיעות" נגד בניקה, בכותרת "פושול וון" [רוסית: "הסתלק"]. אמרתי למויש [פרלמן] כי ידרוש מ[הרצל] רוזנבלום בשמי להוציא את המאמר. בשעה מאוחרת טילפן מויש כי המאמר הוצא.
