יום ב',  15/3/1954

 

משיחתי אתמול עם הרבנים האמריקנים התברר לי כי עניין בחורי הישיבה עודנו מסעיר את הרוחות ופרסום הידיעה על ועדת שרים שנבחרה לבירור הפרשה עלול להוסיף שמן על המדורה: אם יושבת ועדת שרים על המדוכה, משמע שנרקמה מזימה רצינית לשנות את המצב הקיים ולשלול מבחורי ישיבה את זכות פטורם מהצבא. באמריקה אין נוגעים בהם לרעה, אחת היא כמה שנים הם חובשים ספסל בישיבה, ודינם שם כדין נזירים, שנתבעים לשירות רק בנוטשם את המנזר, ואילו כל עוד הם בו הריהם פטורים כל ימי חייהם - אך הנה במדינת ישראל צרה עין השלטון בהם והוא מתנכל להכרית תורה מפיהם ולקעקע מסורת יהודית שמדורי-דורות. כן הבינותי מאותה שיחה כי הרב הראשי הרצוג עודנו מצפה למכתב ממני וכי אם אשלח לו מכתב היום ואאשר בו כי אין כל כוונה לגייס בחורי ישיבה, בלי הבדל משך תקופת לימודיהם, אלא באנו רק לטכס עצה כיצד למנוע עשיית הזכות פלסתר והפיכת הישיבות לערי-מקלט למשתמטים - כי אז תישוך ההתרגשות.

טילפנתי ללבון ואמרתי כי אני עומד לכתוב ולהתחייב בכיוון זה. ניאות כי יש לעשות זאת ומייד שלחתי את המכתב.

דיברתי עם גולדה ושילחתי בה את יעקב הרצוג למען תבליג על קוצר רוחה ותקבל שוב את שני הרבנים. יש להם הצעות נוספות כיצד להפיג את המתיחות בארץ ובאמריקה מסביב לחוק השירות הלאומי וכדאי לבחון אם אפשר להיענות להם. אני גורס בענייני דת אלה סבלנות בלי גבול בחיפוש פשרות ושיכנוע אנשים דתיים שהקנאות לא העבירתם על דעתם ושאינם שונאי עצמאות ישראל, כי העומדים בראש המדינה רגישים לתגובותיה של היהדות החרדית וחותרים להגיע לעמק השווה איתה, גם אם אינם מספקים את משאלותיה בכל.

גם מגולדה גם מזיאמה שמעתי תוצאות המאמץ שעשו אמש לשכנע את אריה בהיר כי יקבל על עצמו מזכירות המפלגה. הסירוב מוחלט ויש לחדול מניסיונות שיכנוע. הועלה מועמד חדש - אליק שומרוני. איש חמודות, גם רב פעלים, אבל ספק אם יהיה לו משקל מספיק. צפה, איפוא, הצעה להצמידו אל [יונה] כסה. שאלה היא אם יסכים עכשיו כסה להיות אחד משני מזכירים, בייחוד כשהשני צעיר ממנו בגיל ובוותק תנועתי. אפשרות אחרת היא - להחזיר את משה ביתן מארה"ב ולהצמיד את אליק אליו. זהו צירוף אהוד מאוד בעיני - שני אנשים צעירים וחיוביים בתכלית - אך משה ביתן עושה באמריקה עבודה חשובה לאין ערוך, אין לו עדיין מחליף, ועל כל פנים יעברו חודשים עד שנוכל להעבירו ולהכניסו כאן לעבודה ובינתיים המפלגה מה יהא עליה?

זיאמה בא שוב בעניין רוקח-פתח תקווה: מוטב כי אזמינו לשיחה ולא אכתוב לו מכתב שיוכל פעם להיות לנו לרועץ - ישמש הוכחה כי אני עושה קנוניות מפלגתיות בתוקף סמכותי הממלכתית. אמרתי כי יש פיתרון: קרוא אקרא את רוקח, אבל לא עוד שוב לשיחה בעל פה, שהוא מתפתל בה כנחש עקלתון ואי-אפשר להביאו לידי קביעת מסמרות, אלא אגיש לו נוסח כתוב, בלתי-חתום, אבל קובע בבהירות את אשר עליו לעשות, למען יאמר לי מייד הן או לאו.

ד"ר דוד ברגמן [ניהל את מכון וייצמן; יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל] לשיחה על המחקר האטומי בישראל. גילינו אורניום בפוספטים שלנו ותגליתנו זו שימשה דחיפה לגילוי אורניום גם בפוספטים של צרפת ושל ארה"ב (קיבלתי קביעה זו בהסתייגות, כי ד.ב [דוד ברגמן] נלהב מאוד מעצמו ועשוי להפריז בהערכת חשיבותן העולמית של תגליותינו). כן המצאנו תהליך חדש להפקת מים כבדים ממים רגילים. התהליך המקובל בעולם - אלקטרוליזה - לא יסכון לנו משום יקרותו וכל כמות החשמל של הארץ לא תספיק לו. משיש לנו אורניום ומים כבדים יש לאל ידנו להקים כור גרעיני ולייצר עוצמה אטומית, אולם זהו עסק יקר מדי וחורג מתחום יכולתנו (כאן למדתי דבר חשוב, והוא כי כמות העוצמה המופקת אינה תלויה בגודל הכור). לעת עתה אנו מתרכזים בייצור אורניום ובשיכלול תהליך הפקת מים כבדים. את האורניום נוכל למכור. מחירו הרשמי 200,000 דולר לטונה, בשוק שחור באירופה - 3 מיל' דולר. ייצורה של טונה יעלה לנו 30-40,000 דולר. להפקת טונה אחת דרוש עיבוד 10,000 טון פוספטים. המיתקן לכך קיים כבר אבל יש להמשיך בניסויי ייצור. עבודת שמונה חודשים והקצבת 400,000 ל"י יביאונו לשלב של ייצור למכירה. פוספט שהוצא ממנו האורניום אינו מאבד שום סגולה לשימושו הרגיל. הבעיה איפוא היא הקצבת הסכום הדרוש.

המומחה האמריקני [א"ג] בלאק, שפעל בישראל מטעם או"ם, בא להיפרד לפני פרישתו מתפקידו אצלנו על מנת לעבור לדרום-אמריקה. ליווהו [חיים] גבתי, [חנן] סידור, ורלף גולדמן. השבת קראתי את דוחו על בעיות פיתוח החקלאות בארץ שגילה חדירה עמוקה וגם מידה רבה של הזדהות עם ההישגים והמשימות, אגב ביקורת מקורית וחיובית. עיקרי טענותיו:

א) המנוף העיקרי בפיתוח החקלאות בארץ היה עד כה המפעל ההתיישבותי - השאיפה ליצור כפר עברי. הייצור היה מטרה בפני עצמה. עם קום המדינה מוכרח היעד המרכזי להיות הפיכתה לנושאת עצמה ומגמה זו היא החייבת לקבוע מה וכמה עלינו לייצר.

ב) התלהבות העבודה והפיתוח אינה עולה בד בבד עם דאגה מדעית ושיטתית לשימור הקרקע. אומנם, חלה התקדמות בכיוון זה אך עדיין רבה העזובה וההזנחה. אין החקלאים נותנים דעתם, כי עיבוד בזבזני הורס יכולת ייצור ממש כפצצת אויב.

ג) השאיפה לעצמאות משקית אינה כיום נחלת כלל החומר האנושי הבא בחשבון לעבודה חקלאית כפי שהייתה בעבר. לפי זה הדבקות בעיקרון של התיישבות עצמית על חשבון אפשרויות עבודה שכירה מחבלת בכושר הייצור החקלאי של המשק הלאומי.

סעיף ג' עולה בד בבד עם התביעה ההולכת ונשמעת ברמה - אחד הדוגלים בה רענן וייץ - להיזקק בפעולה ההתיישבותית לארגון חוות ממלכתיות גדולות המעסיקות פועלים שכירים שאין רצונם באחריות משקית ובעצמאות חברתית. גבתי הודה, כי חוות כאלו הן צורך השעה וסיפר על מפעלי איחוד הקבוצים בכיוון זה (מטעי כותנה בעמק בית שאן) ועל חוות שמקים משרד החקלאות בחלקים שונים של הארץ.

משלחת רבת משקל של קופת חולים של ההסתדרות: [יצחק] קנב, [אהרון] בקר, [ברוך] לין, [יוסף] גוריון, [פנחס] רשיש. ישב איתי [יוסף] סרלין. באו למחות נגד קיצוץ הקצבת הממשלה ולדרוש הגדלתה. על קופ"ח רובץ גירעון של 4.5 מיל' ל"י. תקציבם 36 מיל'. ב-50-49 קיבלו 10 אחוזים מהאוצר ואילו ב-54-53 רק 5.2 אחוזים, ועכשיו נגזרה ירידה נוספת: כללנו בשבילם רק 1.5 מיליון זכאים לתמיכת המדינה, כי היה עולה לה יותר אילו כל הנטל הועמס עליה. מדבריהם הידהדו באוזנַי טענותי אני בפני הנציב העליון ו[קולונל ג'ורג'] הרון [מנהל מח' הבריאות בממשלת המנדט] בשנים עבָרוּ.

אחר הצהריים במשרד החוץ ביקור של פרופ' פרנץ ביהם ואשתו. כשאמרתי משהו עצור מאוד על ישראל כמַצבר הרגש היהודי והמתח הגבוה הקיים בהכרח כלפי גרמניה, החלה גב' ביהם לבכות.

אחר כך התייעצות במשרד החוץ על דוח בניקה והתשובה עליו.

אחר כך בירור עם אבנון וארזי על העברת מחלקת החקר [של משה"ח] מת"א לקרייה בירושלים.

משם לכנסת להצצה. משם לנשיא למסירת דוח על ענייני חוץ שעל סדר היום. משם הביתה.

אחרי ארוחת ערב מסיבת פרידה לרות חביליו היוצאת לניו-יורק למשרד ה"מילווה".