יום ב', 8/3/1954
בבוקר במשרד החוץ תרגמתי לאנגלית את חלקו המדיני של הנאום וארתור [לוריא] ערָכוֹ.
[משה] רוזטי טילפן כי בדעת זיאמה ארן להשתתף בוויכוח [בכנסת]. תהה אם הדבר כשורה. על כל פנים, האם ברור לי מה עומד זיאמה להגיד והיעלו דבריו בד בבד עם שלי? טילפנתי לזיאמה ואומנם מצאתי כי בדעתו "לבוא חשבון" עם בניקה על כיוון דוחותיו. יעצתי לו לא לעשות זאת וקיבל. הסכמתי בכל לב כי יכוון את חיציו כלפי בגין.
עד פתיחת הכנסת ממש עסקתי בליטוש נוסח הנאום הן העברי הן האנגלי.
עם פתיחת הישיבה נאם זיאמה ואחריו דיברתי כשעה. הקשב היה דרוך. הנאום לקה בחלוקה לשני פרקים בלתי-קשורים זה בזה: הראשון על התקציב והשני על מדיניות החוץ. לא היה מנוס משניות זו אך היא לא הועילה לתנופת הנאום. תחת זה החלק השני, שהיה העיקרי, יצא מלוכד כהלכה בתוכו, הרים את המתח והיה לי רושם כי קלע למטרתו. צירו העיקרי היה הפרכת התורה הנפסדת על "החמצת הזדמנות" לרגל הפיכות ושיגושים בארצות השכנות.
אחרי הנאום ישבתי עם רוקח על כמה בעיות ממשלתיות פנימיות שיש להן צד קואליציוני: הבחירות בנצרת, ענייני עיריית ירושלים ובעיית תקציב ההסברה.
בערב שמעתי את תקליט חלקו המדיני של נאומי משודר ב"קול ישראל". יצא לא רע, רק אינני יכול להתרגל לגון קולי ברדיו, הנשמע דק וגבוה מכפי ששומעות אוזנַי בדַבְּרִי.
בשעה מאוחרת טלפון מלשכת הרב הראשי: הרב הרצוג מבקש ראות פני בדחיפות. אמרתי עכשיו השעה מאוחרת וקבעתי ראיון בביתי למחרת. כעבור דקות מספר הופיע הרב עצמו בטלפון: משרד הביטחון הוציא צו לגייס את בחורי הישיבות לצבא בניגוד לכל הנהוג והמובטח. קמה סערה עד לב השמים. תפרוץ שערורייה חדשה בחו"ל. עלי לעמוד בפרץ. אמרתי כי אין לי מושג מהעניין, אבררו מחר ואודיעו.
