שבת,  6/3/1954

ישנתי כתשע שעות - מעשה רב שלא אירע כמותו זה כבר.

כל הבוקר דגרתי על ניירות. בצהריים סעדנו אצל סימה ויוסף [מישקוב], לכבוד יום הולדתו של [הנכד] יורם.

לתה באו הביתה קונינים ומשפחת מור: אזרח ובת שבע, מירי שגדלה לעלמה תמירה, תלמידת הסמינר למורים, ולביא הקט. בת שבע טורחת ימים אלה בייעוץ לצפורה בהלכות גננות, גם מספקת לנו מגינונה שתילים ואילנות שלמים. אזרח הועבר לחדרה והמשפחה עומדת לפַנות את הבית שבבית וגן. צפה בעיית דיורה של מירי עד לימות החופש והצענו כי תתגורר אצלנו – מעין פירעון חוב שחַבנו עוד מימי בן שמן.

מ-6 ואילך שוב ניירות והדבקת היומן.

עברתי על עיתוני ערב שבת והנה ב"ידיעות אחרונות" סיפור מרעיש בעקבות אותה התייעצות עם ב"ג: תוכנית מדינית-צבאית רבתי הגיש ב"ג לממשלה וזו ישבה ודנה בה ונחלקו בה הדעות ורק שניים בתוכה, שניהם מפא"י, תמכו בתוכנית ואילו השאר התנגדו לה והפילוה. החלטתי לפרסם הכחשה והסבר. קראתי אלי את מוריק בראלי, "סופרנו המדיני" של "דבר", והכתבתי לו פרשה.