יום ה', 4/3/1954
במשרד רה"מ בבוקר ברוך יקותיאלי עם צרור צרותיו. חילקתי את הבעיות למחייבות פיתרון דחוף ולסובלות דיחוי עד שיבוא זיאמה דיבון וייכנס לתפקידו [כיועץ לענייני ערבים]. אחת מתלונותיו העיקריות של ברוך היא על השימוש הפסול בשיקול הביטחון. די שאיזה קצין צעיר הנשלח על ידי המטה לאחת הוועדות הבין-משרדיות יבטא מילת כישוף זו כדי שהכל ייסוגו מהצעת תיקון לאיזו מכשלה מחשש פן יפגעו בבבת עינה של המדינה. על ידי כך מצטמתות עוולות וניטל כל חופש לפתור בעיות פיתרון ממלכתי נאות.
אהוד אבריאל בא לשיחה על עצמו. ביארתי לו מדוע לא נראתה לי הצעת האמריקנים כי נשלח אותו לארה"ב כנהנה ראשון מהמילגה על שם אייזנהאור (Eisenhauer Fellowship). הוסבר לנו כי הכוונה לאיש הממלא כבר תפקיד אחראי בענף ממשלתי שיש לו ערך מיוחד והתמחותו מיועדת להועיל למדינה באותו ענף, עם שוב האיש לעבודתו. לעומת זה, אם ייסע איש כמוהו וילמד מה שילמד, אין כל ביטחון שבעולם כי הניסיון והדעת שירכוש יעמדו למדינה בעבודתו העתידה. אין הוא יוצא עכשיו מאיזה מדור במשק המדינה ואין כלל לדעת אם יחזור לשירות הממלכתי ולאיזה ענף מענפיו. אהוד הסכים, על כל פנים במו פיו, כי גישתי נכונה. הסברתי גם כי ראיתי בלהט האמריקנים למועמדותו - סילוף מהותה של ההצעה: במקום לעזור למדינה על ידי התמחותו של עובד ממשלתי בעל-ערך נתכוונו לרכוש להם איש נאמן ותעמלן מובהק. תפקיד זה אינו לכבוד לו ואין הממשלה צריכה לתת יד לאחיזת עיניים כזו. גם לזה הסכים. שאלתיו מה היה לומד אילו הלך. אמר: "ענייני המזרח התיכון". אמרתי, כי בכל הרצינות דעתי היא כי התמחות מקלף במשק החשמל, שהוא מיועד לנצח עליו בארץ, חשובה ותכליתית יותר מהרחבת השכלתו המדינית הכללית של אבריאל. הוספתי, כי היססתי להציע לו שליחות לחו"ל מחשש שלא ירצה לעקור עכשיו (חנה [אשתו] ילדה בת שלישית למז"ט!), הן עם משפחתו הן בלעדיה, אך אני מתעודד עכשיו לבוא אליו בהצעה כזו. אם היה ממילא מוכן לצאת לארה"ב לשנה ואולי לשנתיים - יצא ויירש את מקומו של אייב [הרמן] כקונסול כללי בניו-יורק ויחלוש על שלושה מיליון יהודים ומעלה. אז ימצא גם זמן להוסיף ולהשכיל, אך לא יהיה תלוי בחלל ריק אלא רתום ורתוק לאחריות מסוימת. מבלי להרהר רגע דחה את ההצעה לחלוטין. ואז אמר סוף סוף דבר חשוב, שיצא מלבו: כאשר ראה בעיתונות בימים האחרונים את הצרות העוברות עלי חשב כי אילו עמד לידי היה מועיל. אמרתי מייד כי זהו גילוי רב ערך בשבילי, אם כזוהי הרגשתו. אדיר חפצי היה כי יעבוד איתי במשרד רה"מ אך לא הייתי בטוח אם באמת רצונו בזה. למעשה הצעתי לו זאת והוא דחה פעם את ההצעה. הייתה בעניין זה גם הססנות ידועה מצדי, כי לא הייתי בטוח אם יוזמתי תספיק להבטיח לו תעסוקה מלאה. אם יעבוד איתי אצפה ליוזמה מצדו ואז הכל תלוי ברצונו ובנטיית נפשו. אם אלה יהיו חיוביים - תהיה ברכה. עם זה ציינתי את המיגבלות המוטלות על סיכויי יעילותו, בראש וראשונה מבחינת יחסיו עם האוצר. התפקיד הטבעי ביותר שהיה בא בחשבון בשבילו היה ריכוז פעולת חֶבר היועצים הכלכליים מבית מדרשו של גאס ומלאכת התיווך והתיאום בינם לבין המשרדים, אבל מילוי תפקיד זה לא ייתכן בלי קשר הדוק והבנה הדדית גמורה עם האוצר, והרי שם הוא פסול. נענה לי והודה כי כן הדבר. אמרתי, כי עוד אחשוב ימים מספר ואודיעו דבר.
עם גדעון רפאל על סדר יומנו עם בניקה - תגובה לדוח הנפסד שלו, כוננות לקראת ההתייעצויות הטכניות על עבודת ערוץ הירדן, טיפול בדוח של ועדת דוליק [הורוביץ] על פיצויים בעד הקרקעות הנטושים, ועוד.
לארוחת צהריים בבית הנסיך הדני גיאורג ורעייתו, בניקה ופלוניתו, דניאל וג'וליה אוסטר, גדעון ונורית [רפאל], זאב ארגמן, משה ופועה אראל [סגן מנהל מע"ר]. מבניקה למדתי כי המומחים שלו עומדים להגיע מחר-מחרתיים. ארגמן נפרד ממני ערב צאתו למשמרתו החדשה בבוקרשט, לאחר ש[משה] אבידן הועבר לוורשה ו[ראובן] נל לסופיה.
במשרד רה"מ קיבלתי עיתונאי יפני המבקר בארץ ובתשובה לשאלותיו באנגלית, שלא בלי קושי פיענחתי את משמעותן, דחסתי לראשו תשובות מנוסחות באנגלית בסיסית שהשמעתין בקול גדול עד שרעשו אמות הסיפים.
לאחר המיבצע הזה יצאתי עם צפורה לתל אביב. הישַרנו דרכנו לבני-ברק לחנוכת בית החרושת החדש של פרומין. אכן פרומין כבר נעלם ואיננו, מכר את העסק לאחרים ורק שמו נקרא עליו, ובעל ביהח"ר החדש הוא אחד ששמו בן-חיים, ואין הוא אלא אחיו של [בנימין] אבניאל איש התאחדות בעלי התעשייה לשעבר ואיש "חרות" בכנסת כיום. ביח"ר זה הוא מהמשוכללים ביותר שבארץ בציודו, ויש בו שותפות של הון יהודי מחו"ל, והוא מכוון ליצוא לפחות במחצית ייצורו - הרי שחברו בו כמה סגולות המזכות אותו לחסדי השלטון, אם בחומר או ברוח. אף על פי כן לא נעניתי לבוא לטקס החנוכה ולהיות בנואמים אלא הסכמתי לבוא לאחר ככלות החינגה ורק לראות את המיתקן בעבודתו, ובאמת משבאנו עברנו מייד על כל מערכת המכונות וראינו נפלאות ושמענו ביאורים בעברית וספגנו מחיאות כף ותרועות וקריאות שלום מבני כל הגלויות, אך אף על פי שהטקס הרשמי נסתיים בטרם באנו עדיין היה הקהל רב ומיאן להתפזר ולא נחה דעתו עד שעליתי על הדוכן ואמרתי פסוקים מספר. כשנכנסנו למכונית מצאנוה מלאה פחים נאים והללו מלאים חפיסות ביסקוויט ממינים שונים שעיקר שבחם - פריכותם וכשבאנו הביתה נתמלאו ידי צפורה עבודה בחלוקת השלל לכל שלוחות המשפחה ורק הילדים שמעבר לים הפסידו חלקם.
מבני-ברק - הישֵר למלון "דן", לחתונת יגאל מאירוביץ עם רנה לבונטין. כיוון ששניהם נכדי ביל"ויים [מנשה מאירוביץ, זלמן לבונטין], הרי הייתי גם צד חתן גם צד כלה ואילו צפורה צד חתן מובהק, משום רעות הנעורים עם בר-כוכבא [מאירוביץ, אבי יגאל]. הקהל היה כמים לים מכסים ומלון "דן" כולו הומה ושוקק. אכן ראינו בעליל כיצד מוּצא ציבורנו לתרבות רעה על ידי פאר מנופח ופרזנות (הצעתי ל- extravagance) פושעת. הנה הוקם מלון "דן" זה, כולו מוּקע לראווה ושופע מותרות, ומייד קבע רמה חדשה של גינוני כיבוד וסגנון הארחה, וכל בעל בעמיו חותר לערוך מסיבתו דווקא באולמיו, ואין משגיח - או משגיח היטב אך נושך בשרו בשיניו, מתפקע ושותק - בהוצאות המופרזות, חוטא ומחטיא חבריו המתחרים בו ואין סוף למירוץ הבזבוז של ארץ זו התובעת לעצמה רמת חיים שלא לפי יכולתה עד שיום אחד תגיע הסלולית המסחררת לנקודת משבר ותתפוצץ למשואות.
כל הערב בדירת רח' הירקון על ניירות ותוך כך שני ביקורים. משה קרן מ"הארץ" בא לשאול פשר דבר על ההתייעצות עם ב"ג. היה בדעתו לכתוב על נושא זה ולהתריע על הקלקלה החוקתית שבהתערבותו הפורצת גדר האחריות של "מי שהיה", אך משהסברתי לו את ההשתלשלות שקטה רוחו וקיבל עליו לכלוא את הקיטרוג. פטי הרכבי הוזמן לשיחה מתוך ניסיון להתיר את הסבך החדש שנוצר מסביב לגדעון רפאל ביחסיו עם המטכ"ל. מה שנתברר לי מפיו של פטי לא היה מעודד. עם זה דיבר פטי על לבי כי אזמין מזמן לזמן את הרמטכ"ל עצמו לשיחה אישית - עצה לא כל כך פשוטה, המעוררת שאלת אמון בנסיבות מאוד מורכבות.
