יום ד',  24/2/1954

 

ברוך טל [מזכירות מפא"י] בא למסור כי ארגוב הרתוק למיטתו בת"א מורגז ומורתח על הידיעות המתפרסמות בעיתונות חדשות לבקרים על המועמדים לרשת את מקומו [כמזכיר מפא"י]. כנראה אין בדעתו כלל לפרוש - הוא מקווה לשוב לאיתנו תוך שבועות אחדים וכל מגמתו לחזור לעבודה. אם כך הדבר עלולה להיוותר בעיה חמורה. נוסף לכל מדוויה ונגעיה של המפלגה יתווסף מזכיר חולה, שישמש גורם מחליש ומשתק תחת להיות מפעיל ומדרבן. ברוך הפציר בי להשתמש בהזדמנות ראשונה לבקר את מאיר בחוליו - אולי אצליח להסביר לו את אשר עליו לעשות. עוד מסר ברוך, כי בביקורו האחרון בחיפה התברר לו כי החבורה שם נעלבת עלי משום שלא עניתי על ברכתו של אבא חושי [על היות מ"ש לרה"מ]. הוא ראה במכתבו האישי אלי הושטת יד לשלום ולשיתוף פעולה והנה לא באה תשובה. ההנחה כי שעתי פנויה לכל דבר באמת משגעת. קיבלתי כ-500 מכתבים ומברקים של ברכה, ולא הייתה לי כל אפשרות לגשת לכתיבת אישורים ותשובות.

זאב שרף נכנס לברר בעיית סדר-היום של ישיבת הממשלה ביום א'. עורר שוב את הבעיה הממארת של הטיפול בנכים לפי החוק החדש וכן את בעייתו של מקלף.

משה נצר, מפקד נח"ל, בא לבוש אזרחית, כשהוא עוקף שלבי פיקוד וחווקים בסולם הממשלתי, להתריע על סכנה הנשקפת ל"היאחזויות". אם לא תטוכס עצה בעוד מועד יתחסלו הנקודות אשמורה, היא דרדרה שממזרח לחולה, מטה-עוז החולשת על עבודת ערוץ הירדן ושגב שבגליל המערבי. שתיים מההיאחזויות שבדרום - עין גדי ויוטבתה שבירכתי הנגב בואכה אילת - יצומצמו במידה ניכרת. משרד הביטחון פורק מעליו עול תקציב ההחזקה והסוכנות אינה מוכנה להשלים את כל החסר יען אינה רואה בהיאחזויות אלו מפעלי התיישבות ממש.

טלפון מרוטנברג. כנראה לא שקַט לאחר שיחתנו האחרונה, הוסיף חשוב והגיע לאמצאה: אם יתמנה לנשיא החברה, ימנה 7-6 סגני נשיא, אבל שלושה מאלה יהיו סגנים ראשונים ויהוו יחד איתו את ההנהלה המצומצמת. אלה יהיו יוסף שפירא, ג'ורג' ברדלו ומקלף. על ידי כך תבוא משאלתו של זה על סיפוקה. אמרתי לו כי תוכנית זו נראית לי ואדבר על כך עם [דב] יוסף.

פנחס ספיר בא על-פי הזמנתי לשיחה יסודית על התקציב הממשלתי - אם אומנם המצוקה כצעקתה ואם באמת הכרחיים הקיצוצים בתקציב משרד החוץ שבלית ברירה נכנעתי להם. תיאר לי המצב בפירוט מופלג ומסקנתו המרכזית היא כי אנו על סף שואה גדולה. טען, כי לבון מגזים בנקיבת הסכומים שכבר קומצו בתקציב הביטחון וכן ביקש להוכיח כי עדיין ניתנים סכומים ניכרים בתקציב זה להיחסך. אשר למשה"ח נוכחתי שוב לדעת כי לא הצלחנו לעקור את הרושם על רווחה יתירה בשירות הן מבחינת מספר האנשים והן מפאת תנאי עבודתם. שיחה זו עם ספיר נועדה ממילא לשמש לי הכנה לקראת ישיבה רצינית עם צמרת משה"ח. עלינו לבדוק היטב את המצב בפנים ולהדק את החגורה עד גבול האפשרות ועם זה לגשת למיבצע פנימי של הסברה כלפי האוצר, ועדת הכספים של הכנסת ואנשי מפתח בעיתונות, לשינוי היחס למשה"ח ולגיבוש ההכרה כי זהו שירות מיוחד בחשיבותו וכמוהו כצה"ל מבחינת הכרחיותו הממלכתית.

שוב עם זאב שרף על כמה עניינים. אגב נגיעה במקלף עברנו לבעיית אנשי צמרת צה"ל שיצאו מהשירות בזה אחר זה - [יגאל] ידין, [אפרים] בן-ארצי, [שלמה] שמיר, [חיים] לסקוב, מקלף. התברר, כי יש לזאב רעיון מקורי מה יש לעשות בידין - הן כדי לנצלו לטובת המדינה והן כדי להצילו מלכת בדרכים נלוזות: למנותו שגריר בוושינגטון ולהביא את אבא לארץ. שאלתי מה יעשה אבא בארץ. אמר יהיה מנכ"ל [משה"ח]. אמרתי אין לזה שחר, אין לאיש מושג כיצד מנהלים משרד, איתן הוא בעל-בית ואילו אבן נציג, אומנם בחסד עליון, אבל נציג ותו לא. נסתיימה השיחה בתיקו. חשבתי אחר כך - שמא היה על קצה לשונו של זאב לומר יהי נא אבן שר חוץ ואהיה אני רה"מ בלבד, ולא העז להשמיע זאת.

מ-11 עד 12.30 בכנסת שרשרת צפופה של פגישות.

[יצחק] בן-אהרון: "הליגה לידידות עם בריה"מ" מה יהא עליה? הגיעה השעה לשידוד מערכות - להחזיר המצב לקדמתו, להקים מחדש שותפות מפא"י-מפ"ם בהנהגת ה"ליגה", לדחוק את סנה ואת מק"י לקרן זווית. זהו, בעצם, רצונה של צירות ססס"ר. הוא ו[ישראל] ברזילי [מפ"ם-הקבה"א] היו אצל [הציר] אברמוב. טען באוזניהם כי יש להקים את המפעל על בסיס ציבורי רחב, בשיתוף היסודות שבממשלה, כי אין הגוף המורחב צריך לעסוק במדיניות, לא חיצונית ולא פנימית, אלא רק לטפח ידידות. בעצם כוונת הציר לא להחזרת הישן אלא ליצירת חדש - לא "ליגה לידידות" אלא "אגודה לקשרי תרבות". רואה סיכויים לפעולה הדדית חשובה. מדבריו נגד תערובת מדיניות השתמעה התנגדות לסעיף הציוני שבתוכנית ה"ליגה" - הסברת הציונות לבריה"מ ותביעת העלייה. אפשר מק"י וסנה הסיתוהו. בדעת מפ"ם - או אנשי סיעה ב' - לעמוד על הסעיף הציוני ויהי מה, ומגמתם דווקא לשחזר את ה"ליגה" בשיתוף מפא"י ולא להסתפק במועט של קשרי תרבות. עכשיו הכל תלוי במפא"י. שאלתי אם הכרחית השתתפות מק"י. אמר, אין כל שאלה, בלעדיהם לא ייתכן. אמרתי אין הדבר פשוט - לא הרי הכנסת שהיא גוף ממלכתי או ההסתדרות שההשתייכות אליה מעמדית כהרי אגודה כזו, שמצטרפים בה גורמים מרצונם החופשי ומתוך שותפות מדינית מסוימת. כאן הכרחי רקע ציוני, אולי יותר מהסעיף הציוני בתוכנית. אמר בלי מק"י לא יהיה שיתוף-פעולה מצד הצירות. אברמוב אמר בפירוש, כי רצונם במפעל כללי, בשום פנים לא בהפגנות פרו-סובייטיות, אך אסור כי יוחרם מישהו המוכן להשתתף. אמרתי, כי שיתוף מק"י וסנה הוא אגוז קשה ביותר. אמר, כי כשתעמוד מפא"י בראש לא יהיה להם כל ערך. אמרתי מסופקני ועל כל פנים המפלגה תחליט.

[יעקב] ריפתין: מודאג מאוד מהדרך המדינית שהולך בה לבון כשר ביטחון. יש להם חילוקי דעות איתי הנוקבים עד התהום. אך יש להם אמון כי לא אתפס להרפתקנות. אם בזה בלבד אין עדיין שותפות מדינית, מכל מקום כאזרחי המדינה הם יכולים להיות שקטים מבחינה מסוימת. לבון - שאני. הביא לדוגמה ביטוי אחד שנשר מפיו בנאומו לפני הקצינים החדשים בטכס ההסמכה: "עד להסתערות חדשה". היה אומנם עיתון שלתומו פירש דיבור זה כמכוון לסיבוב שני יזום מצד הערבים, אך מי שאוזניים לו הבין היטב כי הכוונה להסתערות מצדנו. ועוד.

[לוי] אשכול: מסכים כי יש להחזיר את טדי לארץ על מנת שגיורא [יוספטל] ימשיך בפעולת "מילווה הביסוס". מעדיף הסתלקותו הגמורה של שנער מראשות משלחת השילומים - אם מנוי וגמור עמו לחזור לארץ - ומינוי לאור במקומו.

[מרדכי] מקלף: מסרתי לו הצעתו האחרונה של רוטנברג ונחה דעתו.

[ישעיהו] פרדר: בעיה טרדנית של נספחנו המסחרי בפריס, [מיכאל] פלגי, שמשה"ח מזה ו"רסקו" מזה אוחזים בו. צרה צרורה עם הנספחים האלה שאינם מחזיקים מעמד בשירות החוץ, אלא כשם שהם נלקחים מסגל מפעלים פרטיים וחברות כלכליות כך הם מתפרצים לחזור למשרותיהם הקודמות. אגב שיחה הציע פרדר - אשר רב עליו הכעס בסיעתנו בשל הקו שנקט בוויכוח על התקציב - כי תסודר שיחה בין מפא"י לבין ה"פרוגרסיבים" על בעיית המדיניות הכספית של הממשלה.

[יוסף] שפרינצק: נכנסתי אליו לרגע לברר עניין מפעל הזיכרון לניידיץ', אשר נובומייסקי מטרידני בו, והשקיעני בשיחה על מזכירות המפלגה. דאגתו היא פן יבולע לאיזון הכוחות בהרכב המזכירות החדשה. רק אז שמתי לב כי השלישייה שנבחרה להציע את סגל המזכירות היא על טהרת המוצא של "אחדות העבודה" [המקורית; היינו, בלא יוצאי "הפועל הצעיר"]. כן הביע שפרינצק דעתו בכל תוקף נגד החידוש של בחירת יושב-ראש למפלגה.

מהכנסת למשרד החוץ. וולטר הביע דאגתו להרעת היחסים בין גדעון לבין אנשי צה"ל. אין להם כל אמון בו ודי להצעה להיות יזומה מאת גדעון, כדי שהצבא יפסלנה ויתנגד לה בכל תוקף. אחרי הקדמה מעודדת זו נכנסתי להתייעצות עם וולטר ועם גדעון לקראת פגישתנו אחר הצהריים עם צה"ל על סדר-היום של הוועידה עם ירדן לפי סעיף 12.

ב-4 אחה"צ התייעצות עם צה"ל - לבון, דיין, פטי [יהושפט הרכבי] ו[סא"ל אריה] שלו. מהמשרד - וולטר, ארתור [לוריא], אריה [לבבי], גדעון. הייתה שיחה רצופת מתיחויות ונפצים וההתנגדות להצעותיו של גדעון נתנה אותותיה בכל שלבי הבירור. אף על פי כן הבאתי את ההתייעצות לידי מסקנות משותפות.

כמה שעות על ניירות בבית ואחרי 9 ל"אדיסון" להצגת "פיגמליון" על ידי "הקאמרי". הרבה היססתי אם ללכת - נורא היה חבל על ערב עבודה - אך צפורה הפצירה, גם פציתי פי פעם ליוסף מילוא (אגב, הוא יוצא למסע הרצאות בארה"ב). והסכמתי ל"קורבן". בסופו של דבר לא הצטערתי. קודם כל פגם הוא בהשכלה לא לדעת "פיגמליון" זה מהו ומה עניינו - את החיזיון לא קראתי, הצגתו באנגליה לא ראיתי ואפילו בסרט הקולנוע מעולם לא חזיתי. ושנית - והעיקר - היה משחק מבריק בתפקידים העיקריים וחנה מרון עלתה על כל מה שציפיתי ממנה. אומרים כי טסה ללונדון ליומיים בלבד, לראות כיצד נגרסת אותה מוכרת פרחים על במה אנגלית.