יום ג', 23/2/1954
כל הבוקר עבדתי במשרד החוץ.
אתמול סיפר לי וולטר מעשה כזה. העיתונאית שמקצועה רכילות, מירה אברך מ"ידיעות אחרונות", סיפרה לו כי היא יודעת הכל בכל מכל על תסבוכת הדיג בכנרת ובעיית השימוש בתותחים נגד הסורים. וולטר נדהם ממשמע אוזניו ולאחר לחץ רב הציל מפיה כיצד נודע לה הדבר. מתברר, כי רוקח סיפר את העניין על קרבו ועל כרעיו באיזו מסיבה שנערכה לו בעיריית רמת-גן ואחד משומעיו סיפר זאת לה. לך והתייחס אחרי זה באמון לחבריך בוועדת השרים לענייני חוץ וביטחון, אשר לה אתה מצווה לספר דברים שלא את כולם תמסור לידיעת הממשלה כולה, מחמת סודיותם המיוחדת.
כתבתי לרוקח מכתב קצר ואדיב מאוד, אך ברור בתכלית. טפחתי על פניו את העובדות שנודעו לי והזהרתיו להבא.
ב"הבוקר" ראיתי פרסום של שאילתה שהציג סרלין ל[דב] יוסף בישיבה האחרונה של הממשלה. זוהי כבר לא אי-זהירות ולא פליטת-פה ולא זלזול סתם בידיעות מדיניות סודיות מחוסר חינוך, תרבות ויכולת לשמור מוצא-פה - אלא פשוט נבלה. כתבתי לסרלין - אך מה בצע, מה בצע? אין תקנה לאנשים אלה.
הופיע אברהם רוטנברג לפי הזמנתי. ביררתי איתו עניין מעמדו ותפקידו של הרמטכ"ל לשעבר. טען מה שטען ותירץ מה : מקלף לא הבינו, הוא דווקא מחשיבו מאוד, אבל אל ייחפז, הוא נכנס לעסק קיים ועומד, יש בעיות אישיות סבוכות וכו' וכו'. ודאי שייכנס להנהלה המצומצמת, אך מניין שזו מוכרחה להיות בת 3-4, אפשר תהיה בת 5-6, ויעברו חודשים עד שתוקם. בינתיים הוא מוכן להתפרק מנשיאות "אל-על" ולהעביר תפקיד זה למקלף, לא על חשבון תפקידו בחב' החשמל, אלא נוסף על כך. עכשיו עלי לראות את מקלף, אך מוטב לברר תחילה את העניין שוב עם [דב] יוסף.
גרשון אגרון הוזמן באיחור רב למסור על מסעו במזרח הרחוק - מילואים להרצאה ששמעתי מפיו. סיפר על הפצרת נציג AFL [פדרציית העבודה האמריקנית] בטוקיו כי ההסתדרות תשגר משלחת ליפן, על מנת שהסתדרות פועלי יפן תחזיר את הביקור. בהזדמנות זו עורר גרשון בעיית עתידו של "ג'רוסלם פוסט" שמצבו הכספי נעשה דחוק לרגל הצטרפות כמה פורענויות. הוא עומד לצאת בקרוב לארה"ב לפי הזמנת המועצה הציונית למסע הסברה בעיקר על ידי פגישות ושיחות עם מו"לים ועורכים של העיתונות. אגב שיחה זו התברר לי כי מסע ההרצאות שערך פרופ' הוגו ברגמן בחסות "אגודת ידידי המזה"ת" מיסודה של דורותי טומפסון, אשר עורר בשעתו רעש גדול בין הציונים בארה"ב וגם בעיתונות הישראלית, ואף שימש נושא לשאילתה קנטרנית בכנסת, נחל הצלחה, וסוף שהמקטרגים עליו מלכתחילה, ובראשם [לואי] ליפסקי [מראשי תנועת העבודה הציונית בארה"ב], הודו בדיעבד כי נכונה הייתה החלטתי להיענות להזמנת ארגון צורר זה.
ב-3 בכנסת ישיבת הנהלת הסיעה של המפלגה עם מספר שרים על אחת מתסבוכות התקציב.
ב-4 הביתה וכעבור חצי שעה לתל-אביב, יחד עם צפורה. בדרך סרנו לבית הכרם, לביקור של ניחום אבלים אצל יוכבד רבינוביץ, ומצאנו את [הבנים] איזי [יזרעאל ר'] ואת ביבי [דוד ניב] ואת הדסה. שמענו ואמרנו בכל הכנות הרבה שבחים ליוסף, שהיה באמת איש טהור, והסתכלנו בתצלומים מימי ראשית מרחביה, שהפליאו בבהירותם.
מבית הכרם לתל-אביב על פני חולון. שאול ושרה המריאו לציריך הבוקר והזקנים נידונו למשנה בדידות, לאחר שאנו עקרנו לירושלים.
מחולון לדירתנו ברח' הירקון, שם חילפנו והתחלצנו בתלבושות ערב כדת וכדין ומשם לארוחת ערב אצל הציר ההלווצי [השווייצי] זייפרט. יתר האורחים היו השגריר הצרפתי, הציר הסובייטי ורעייתו, הציר התורכי, וולטר וורה [איתן]. וולטר לחש לי כי זו הפעם האחרונה שהם מופיעים יחד - הם עומדים להתגרש בקרוב. שוחחתי הרבה עם אברמוב על דא ועל הא ומצאתיו להוט ביותר אחרי חידוש "הליגה לידידות" [ישראל-בריה"מ] על בסיס ציבורי רחב, מתוך הינזרות מכל התערבות בעניינים מדיניים. הוא משתוקק מאוד להיפגש עם נמיר כדי לרכוש תמיכתו לרעיון.
בדרכנו חזרה לדירה נכנסנו אל עדה. משם לרח' הירקון לחילוף ולאריזה. הגענו הביתה בירושלים אחרי אחת.
