יום ו', 19/2/1954
כל הבוקר קיבלתי אנשים ברח' הירקון. הראשונים נמיר ובש. שלושתנו ועדת מישנה של הוועדה שנבחרה במרכז לקביעת הרכבה המחודש של המזכירות. הפכנו והפכנו בבעיית המזכיר. קדיש לוז אינו מוכן לקבל על עצמו את התפקיד. טוען כי כוחו רק במסגרות מצומצמות של אחריות ולא ביריעות הרחבות. צָדַק. [זאב] הרינג היה מוכן, אך אנשי הלשכה לא יקבלו מרותו ואילו הוא יסרב להיכנס כאחד מכמה. המועמד הנראה ביותר לנמיר הוא אריה בהיר - כוח ארגוני כביר, אך חסר ביטוי ו"הופעה". לדברי נמיר הוא יודע מיגבלותיו אלה ויהיה מוכן לתפקיד רק אם יוכל להישען בעבודה על אחד החברים המרכזיים, שיוכל לשבת ראש בישיבות המרכז, לפתוח ולסגור מועצה, להופיע בשם המפלגה לפני העיתונות וכיוצא, ואילו הוא יעשה את העבודה ממש. בא נמיר בהצעה: אקבל עלי אני להיות יושב-ראש המפלגה - תואר שלא היה קיים עד כה - כי אז יהיה הוא, נמיר, סגני, ויקבל עליו עול ישיבת-הראש וכו' כדי להקל עלי, ולידנו יהיה בהיר המזכיר. לא חמדתי את ההסדר הזה - לא מבחינת היו"ר אף לא מבחינת הסגן - והבעתי התנגדות להכתרתי, אך לא יכולתי, כמובן, לדבר בגנות הסגנות. כיוון שלא הייתה שום הצעה אחרת, נשארה זו בצריך עיון.
בש סיפר על התפתחות חדשה בסניף תל-אביב. עופר עצמו הציע כי שלושתנו - דווקא אלה השלושה: אני, נמיר ובש - נקבל סמכות מהסניף לברר ולפסוק. נמיר התלהב מאוד ואמר כי זהו פתרון מצוין ופירושו פתחון פה לעופר לחזור בו מכל יומרותיו ולקבל הדין. נחרדתי: הרי זוהי כניסה יותר ויותר לעובי הקורה של ענייני המפלגה - אנה אני בא?
המוּעדה השנייה - [בנימין] מינץ מ"פועלי האגודה". הרצאה ארוכה על השתלשלות היחסים בינם לבין מפא"י, קיטרוג על העדיפות שמעניקה מפא"י ל"אגודה" על פניהם בעוד הם, עם כל דתיותם הקיצונית, חדורי רוח פועלית אמיתית ובעלי ברית אמיתיים למפא"י, ומשאלתם הלוהטת להצטרף לממשלה אם רק יותן להם סגן [שר] אי-שם.
השלישית - עקיבא גוברין, מלא עצות כרימון לגבי עניינים שעלי להעמיד במרכז תוכניות הממשלה. מנופח ומגונדר כדרכו, אך ראשו מיושב עליו ואמר דברים נכוחים - ומחרידים מאוד - על הידרדרותנו במורד האינפלציה.
הרביעית - יחזקאל סהר [מפכ"ל המשטרה], על פי הזמנתי: [נושאי השיחה] הדיג בכנרת (אם אפשרי שם טכסיס של "פגע וברח" להטרדת הסירות הסוריות - הרמטכ"ל שולל ולא סגי לו אלא בתותחים, אך סהר סבור אחרת), הבנייה בעין-חרוד, חסידי חב"ד.
בינתיים באה צפורה במכוניתה מירושלים וסעדנו בצהריים. אחרי הארוחה - זיאמה ארן. סיפרתי לו על הצעת נמיר לסידור המזכירות ולא ישרה בעיניו, מאותו הטעם: סגנות פירושה במצב זה ראשות למעשה ואילו זו לא תתקבל על דעת התנועה; יעצני להימלך בדעתם של כמה חברים בכנסת: קדיש [לוז], [חיים] בן-אשר, [יונה] כסה. אף הוא שמח להצעה של פיתרון בעיית סניף ת"א בהשתתפותי הישירה. אחר כך התחיל מרצה מסקנותיו הראשונות מישיבות הממשלה. אחת מהן - ישיבות ועדות השרים אחת לשבוע תחת אחת לשבועיים, בעיקר כדי להשתלט על רוקח וענייני משרד הפנים. אחרת - עלי לפרוק מעלי משאות ולפנות זמן למחשבה ולהדרכה. אמרתי לו: "עצה נפלאה וראה נא כיצד אתה עצמך מסייע לי למלא אחריה: הנה חייבת כניסתי לתסבוכת סניף ת"א; הנה דרשת כי בשאלת מזכירות המפלגה אשוחח עם שלושה חברים, כל אחד ביחידות; הנה חייבת אותי על כינוס ועדת השרים לחוץ וביטחון פעם בשבוע; ואחרי כל אלה אתה דורש ממני להיפנות למחשבה!" נבוך מאוד ולא ידע מה להשיב. אבל עבר לעניינים אחרים וצלחה עליו הרוח: מוח מתיז ניצוצות ושופע יוזמה.
קרוב לארבע יצאנו במכונית הקטנה, כשצפורה נוהגת ואיש ש"ב מאחורינו, לרחובות. כל הדרך טרד הגשם והסגריר היה בתוקפו. מצאנו את ורה [וייצמן] בודדה לחלוטין אך ערה ורעננה. שתינו תה והקשבנו: בלומנפלד עומד לפרוש ממחצבי ישראל, היא חושבת על נסיעה לרוסיה; בינתיים מתכננים לה ביקור בארגנטינה; לפני כן תערוך בביתה שוק למען הנכים, מדוע אין שולחים אנשים לאנגליה ללמוד שיטות גביית מס הכנסה, השמענו הלצה אחרונה עליה ועל פוליה - וכיוצא.
יצאנו אחרי שש ונסענו כל הדרך בחשכה ועל פני כביש לח וחלקלק כשאני מלא התפעלות מנהיגתה של צפורה.
ליל שבת היה שקט להפליא ועשיתי הרבה עבודה.
