יום ב',  15/2/1954

בבוקר במשרד רה"מ שמעתי דוח מפורט מ[יעקב] פיקר [סגן מזכיר הממשלה] על ישיבת אתמול אחה"צ של השרים הכלכליים. אחרי ויתור אשכול על שמ"י והקיצוצים הנוספים שהציע כמעט שנתחסל המשבר עם "הכלליים". מסתבר, כי לא שיחקנו קלפינו בכישרון ובציבור מוכרח להתקבל רושם של ניצחון כפול ל"כלליים" - הם שדרשו קימוצים אשר לבסוף הוכרחנו לעשותם והם שעמדו בהצלחה בפני הניסיון להטיל מעמסה נוספת על בעלי היכולת על ידי "ההחזר".

הציר השוויצרי זייפרט, העומד לעבור לאינדונסיה, בא לביקור של ברכה. סיפר כי שלח דוח מלא שבחים עלי והתנבא לסיכויי עליית קרן ישראל בחזית הבין-לאומית בעקבות בחירתי. התחלפנו בהזמנות לארוחת ערב.

לבון בא לספר כי נתגלו לו עובדות בלתי-נעימות על השתתפות פקידי ממשלה וקציני משטרה גבוהים בעסקי חכירה ופיתוח של קרקעות נטושים - עניין שהיו כבר עליו שאילתות בכנסת - והציע לי לדאוג לחיסולם של עסקים אלה ולמתן הוראות חמורות בעניין זה למשרדים. באחד העסקים האלה מעורבים, כאילו, זאב שרף וראובן ש. [שילוח], כשותפים עם עזרא דנין.

היה לי איתו ויכוח קצר וחד על [תוכנית] מיבצע כנרת. מעניין עד כמה הוא מפוכח וספקן לגבי כל יוזמה דיפלומטית - מוכן תמיד לראות שחורות ולגרוס כל צעד בחזית חוץ כמזיק ומסוכן - בעוד שכל הרפתקה צבאית נראית לו כמוכרחת, רבת סיכויים ורחוקה מהפסד. כשאמרתי כי פתיחת אש תותחים מצדנו על עמדות סוריות ממזרח לכנרת עלולה לגרום להפגזת-נגד של טבריה - דחני בקש וטען כי סוריה ודאי לא תעשה זאת, אלא תירתע. יכולתי רק לתהות על שורשיו הנפשיים של ביטחון תמוה זה.

ישיבת הממשלה, שנועדה ל-11, נפתחה ב-12, יען "הכלליים" היו עסוקים בהתייעצותם המפלגתית. הישיבה נמשכה עד 3.30 וסוף סוף אושר אומדן ההוצאה במוסכם. היו התנגשויות חריפות בשאלת תוספת לסעד ותקציב להסברה, אך לבסוף הושגה פשרה שאין בה עדיין הכרעה לגבי אלה.

בלי כל הפסקה שהיא התחילה ישיבת השרים לענייני חוץ וביטחון, בהשתתפות הרמטכ"ל. לבון הגיש לישיבה את תוכנית מיבצע כנרת. קבלת-הפנים הייתה קרירה וספקנית ביותר. "הכלליים" הודיעו מייד כי זהו עניין לממשלה כולה ולא לוועדה. רוזן ושפירא היקשו קושיות חמורות. אני וזיאמה התאפקנו לעת עתה מלנקוט עמדה. הצבעתי על הצורך לברר היטב את הצד המשפטי של העניין על ידי חוות דעת מוסמכת. העניין עצמו נתון בסבך ללא מוצא. הסורים השתלטו על צפון-מזרח הכנרת. סירותיהם דגות שם ואילו על סירותינו נפתחת אש. אין בידנו להשיב אש, יען החוף הקרוב בידיהם ואילו אנו יכולים להיות מוגנים מהחוף הרחוק באש תותחים. פתיחת אש כזו פירושה, כמובן, התנגשות מזוינת בעלת הד עולמי המוקיעה אותנו שוב כיוזמים. לעומת זה, לא לנסות לפרוץ אל החוף המזרחי פירושו להתפשר עם עובדת שליטת הסורים על חוף וים לא להם. הפניות למשקיפי או"ם מעלות חרס. ראש ועדת ש"ן עונה בתשובה לתלונתנו כי מוטב לנו לא להתקרב לחוף ולנסות להגיע לידי פשרה. אבל פנייה למועב"ט עלולה עוד להחמיר את המצב. בענייני חולה וערוץ הירדן דגלה מועב"ט בזכויות פרטיות [של בעלי-קרקעות ערביים] - ועוד עשו צדקה עמנו אלה שהסתפקו בזאת, שכן רוסיה דרשה הסכם ישראלי-סורי [כתנאי להעמקת ערוץ הירדן]. על-פי שיגרה זו עלול רוב מועב"ט לאשר את זכויות הדיג הסוריות בכנרת, מתוך התעלמות מהוראה ברורה של הסכם ש"ן האוסר על תנועת אזרחים מעבר לקו ש"ן. הרי לך שוב הסכם ש"ן כעניבת חנק. יתרה מזו - פירצה חמורה בחומת הגבול במקום בעל חשיבות מכרעת.

מהישיבה לכנסת. הגשתי לקריאה ראשונה את התיקון לחוק יום העצמאות - החָל השנה בשבת. הקדמת החג ליום ה' שלפניו, במקום דחייתו ליום א' שלמחרתו לפי התיקון הקודם, כדי לאפשר לצבא להכין כהלכה את המצעד בלי לחלל את השבת. איזה סיבוכים ותהפוכות גורמת שמירת השבת היהודית! יזהר הררי יצא לתבוע עלבונו של התאריך ההיסטורי ודרש להחזיר את הצעת החוק לממשלה. הדתיים רפאל [הפוהמ"ז], נורוק ["המזרחי"], [שלמה] לורנץ [אגו"י] - נחלצו להגן על תיקון הבא להבטיח שמירת שבת, העתירו שבחים על הממשלה ועל רה"מ אישית, ושפכו אש וגופרית על יזהר כפי שהגיע לו במקרה זה. הוא הצביע יחידי, בגבורה דון-קישוטית, נגד העברת התיקון לוועדה.

רק אחרי חמש עליתי לחדרי למעלה ואכלתי משהו. אחרי כן קיבלתי לשיחה את נציגי ה"אגודה" י"מ לוין ולורנץ שדרשו לשווא להקפיא את חוק השירות הלאומי. שוב נוכחתי לדעת מהסברותיהם עד כמה הסעיר חוק זה את רוחות היהדות החרדית ועד כמה הוכינו בסנוורים לבלתי ראות מראש מה חוק זה עתיד לעולל לנו.

באתי הביתה לשיחה נוספת עם שאול בענייני מוסקבה. אחר כך עם [אליהו] דובקין ערב צאתו לארה"ב - ענייני "מילווה הפיתוח" בדרום אמריקה, בעיית התיאום [של הארגונים היהודים הפועלים] בצפון אפריקה ועוד.

ב-8 חזרתי לכנסת לישיבת הוועדה שנבחרה בישיבה האחרונה של המרכז [של מפא"י] לחידוש הרכב המזכירות. אנשי ה"איחוד" [של הקבוצות והקיבוצים] דרשו בלהט-נפש עקר לחלוטין כי אחד השרים - נאמר גולדה - תהיה מזכיר המפלגה. לבסוף הוצע קדיש לוז. אני וזיאמה תמכנו ב[זאב] הרינג כמזכיר שני, אך חברי הלשכה הסכימו לקבלו רק כאחד מהם ולא כנעלה עליהם. בתנאים אלה ספק אם יקבל את המינוי. דובר על הרחבת המזכירות על ידי תוספת נציגי שלוש הערים, איחוד הקיבוצים, תנועת המושבים, מועצת הפועלות. התרעתי על שיגרה זו של שיקוף כוחות הציבור בתוכנו, התלושה לחלוטין מהמציאות החדשה. דרשתי צירוף לפחות איש אחד מעדות המזרח. הוקעתי את העובדה כי הנה אנו יושבים כאן, ועדה של עשרה, ובתוכנו רק אחד (עמי אסף) יליד הארץ, שבעה מהתשעה יוצאי רוסיה ושניים יוצאי פולין - אין אף "יקה" לרפואה, אין איש ממערב-אירופה, איש מארצות האנגלוסכסיות, איש מכל העדות המזרחיות המונות רבבות בקרב המפלגה. מייד נענו, ובבה [אידלסון] הציעה את חה"כ שלמה הלל למזכירות. הוספתי ודרשתי מינוי חבר מהצעירים למזכירות הפעולה. עקרונית הסכימו אך כשהצעתי את אהרון רמז באה הסתייגות ואף התנגדות מצד זיאמה, נמיר, בבה. התווכחתי חריפות וגיניתי את שמרנות-הגיל. אנשי ה"איחוד" תמכו בי. לבסוף נבחרה ועדת שלושה - אני, נמיר, רפאל בש - לגיבוש הצעה כוללת.

אין לי כל מנוס ומפלט מלהיכנס - נוסף על כל השאר - לעובי הקורה של ענייני המפלגה. הזמן מניין יימצא?

היה זה יום - אל אלוהים איזה יום! ישבתי עוד שעתיים בבית על ניירות ויומן ולבסוף צללתי באמבט החם.