חלום שווא בלבנון 

שבת,  13/2/1954

 

איסר [הראל] בא הבוקר וישב כשעה וחצי. עיקר השיחה נסב על עניינים שיצטרך לטפל בהם בביקורו הקרוב בארה"ב. עוד יבוא ליטול ד"ש בשביל קובי. שמח והתפעל כששמע כי קובי יצא ראשון בכיתתו בבחינה שהייתה בשפה הרוסית וקיבל A+.

תמר [גדרון] הגרה בקרבתנו באה עם שני ילדיה והלכתי עם השלישייה לטייל בגן העצמאות. היה בוקר נהדר ונאלצתי לפשוט מעילי משום החמימות. שלא כבאותה שבת, כאשר מעוצם דחיסותה של העיסה האנושית לא ניתן כמעט לאיש להבחין במיהותי, הפעם, במרחביית הגן הגדול, שהיה אומנם מלא מטיילים אבל הללו התהלכו בו כיתות-כיתות וזוגות-זוגות במרווח, ננעצו בי עיניים מכל עבר והצלמים שתו עלינו כצרעות עלי דבש. גמרתי אומר להתעלם מכל אלה וטיילנו בגן שתי וערב ובאלכסון, טיפסנו במדרגות וירדנו במידרונות וישבנו על סלעים מול הים השגיא כשאמיר יורד לחיינו בשאלות טרדניות ובמשאלות שאין לספקן ואילו הפעוט [אילן] נם שנתו בעגלה בשלוות אושר. יציאתם של תמיק ומוסיק לנווה-ים נדחתה בשל סיבה "משפחתית" - יהודה [שרת; אחי מ"ש] כורע תחת נטל כינוסם של מכתבי ברל [ערך את שלושת הכרכים הראשונים של מכתבי ברל כצנלסון], הסתבך ברשת שהוא עצמו שזר ללא מוצא, תאריך מסירת החומר לדפוס ממשמש ובא ואילו הוא אובד עצות ומתקרב למשבר-עצבים. נוכח פורענות זו התנדבה תמר לעזרתו בעבודת המזכירות ועדה [גולומב; דודתה] לעזרת תמר בעבודת הבית, ורצינות המצב הגיעה לידי כך שבמועצה משפחתית הוחלט לדחות את העברת המשפחה מתל-אביב לקיבוץ עד א' ניסן. תמיק ממשיכה את מסורת העזרה שנהנה ממנה אחי מידי בנות אחיו ואחיותיו מימים ימימה - הן גם ללה דחתה נסיעתה לאמריקה בנסיבות מעין אלו - אבל כל הסדר-החירום זה מחוסר כל שחר, שכן הוצאת הספרים של המפלגה הייתה חייבת לתת ליהודה מזכיר-עוזר ובלי ספק הייתה עושה זאת אילו נתבקשה בעוד מועד. אבל ליהודה אין מושג כיצד מסתייעים במזכיר, אין לו חוש-זמן, אין לו כושר תכנון עבודה מראש, ועכשיו, כשכלו כל הקיצין, קשה לו לגלות את סבך מצבו לזרים והוא נזקק לרחמי אחותו ובת אחותו. משפחת שרתוק!

צפורה הלכה בינתיים עם עדה לראות את דירתה החדשה ולטכס עצה על ריהוטה.

אחר הצהריים בא יצחק נבון לעורר בעיות של חילופים בלשכת רה"מ. קודם כל הוא עצמו. כשנכנסתי לתפקיד הסכמתי ואף עודדתיו לחזור ללימודיו במיכללה ולסיימם. הבטחתי לו הקלות בעבודתו שיאפשרו לו זאת. עתה נוכח מהניסיון כי אין הזיווג עולה יפה - עליו להתרכז או בעבודה או בתורה. הוא מוכן לדבר הראשון ואפילו פירושו ויתור על סיום לימודיו, כל שכן שהדרך השנייה תחייב לא רק פרישה מהמזכירות לשנה תמימה אלא מילגה לכל אותה שנה, והכסף מאין יימצא? אמרתי לו כי בהחלט עליו לבחור בשנייה, ואשר לממון - מייד כשוב טדי [מארה"ב] נטכס עצה. שמח מאוד, אך רק בניצוצות עיניו - איש מזרחי יודע לכבוש שמחתו בהבעת פניו - ואמר כי אם כך הדבר יצא מהמזכירות בעוד שלושה חודשים ותוך תקופה זו ימצא ויציע מחליף. בעיה שנייה - המזכירה במשרד רה"מ. רות חביליו יוצאת לארה"ב לעבוד בהנהלת "המילווה". ישנן שתי מועמדות: רות בך, העובדת עכשיו במשרד רה"מ כמזכירתו של רלף גולדמן, והדסה שמחה, מזכירתו של אהוד [אבריאל] לשעבר, עכשיו אחת ממזכירותיו של מנכ"ל-חוץ. בחרתי בהדסה, גם משום שהיא עברית יותר מרות, גם משום ששירתה בצבא, בעוד שרות בילתה כל השנים הללו בחו"ל, גם משום ספרדיותה, להמשך המסורת.

דודיק [דוד גולומב] החמוד שלנו טילפן "להביע התפעלותו" מהנאום. אמרתי לו כי אני תמה על בחורון מפוכח כמותו שעדיין הוא מסוגל "להתפעל". אמר: "בהחלט".

יוסף מילוא מ"הקאמרי" בא על-פי מוּעדה מיוחדת לבקש השפעתי על האוצר בעניין השימוש בתיאטרון "מוגרבי", שהופקע אומנם למען "הקאמרי" אבל יש חשש שיוחזר לבעליו ואז יחזור זה לסורו בניצול ספסרי פרוע.

עוד זה מדבר וזה בא וברציפות הגיונית מושלמת הופיע צבי אבנון להרצות את פרשת היורדים ברומניה והנוהג המטומטם שנקט משרד הפנים בעניין זה, בניגוד להפצרת משרד החוץ. אגוז זה אצטרך לפצח עם רוקח.

בחמש ומשהו יצאנו מרח' הירקון ונסענו על פני מנשיה ונווה שלום ופרברי יפו לחולון. מצאנו את סבא [יהודה מאירוב אבי צ"ש] במיטה חש בראשו ובעיניו. מאז היה אצלנו - רק שבוע קצר - נפלו פניו מאוד וחלו בהם אותות זיקנה נוספים. הוא נפל בהיותו אצלנו ונפל שוב לפני יומיים בחולון - אני טוען לו "אץ ברגליו חוטא" ואילו הוא תולה את הקולר בחוקי שיווי המשקל. הוא קורא בלי סוף ומסתייע בזכוכית מגדלת שאינה מוסיפה בריאות לעיניו. עמד לקום מחר, יען "הזמן יקר", אבל הצלחנו להשפיע עליו כי יישאר במיטתו. הוא מלא צער על עקירתנו לירושלים ועתה גם שאול עומד לנסוע למרחקים .

הגענו לירושלים צוננים אך מצאנו בית מוסק כהלכה ועד מהרה חַמוֹנו. טילפנתי לשמאי. פתח בברכה על הנאום שלדבריו נמסר ביעל רב על-ידי "קול ישראל". אני עצמי לא שמעתי דבר.

אחרי ארוחת הערב נסענו לבקר את דוליק [דוד הורוביץ] שעודנו על ערש דווי, כשכל גופו בנרתיק של גבס. מצאתיו חוזה שחורות כתוצאה מהתקציב. מייד לאחר כניסת המדיניות הכלכלית החדשה לתוקפה הוּצר הפער בין שער הדולר הרשמי ושערו השחור עד להפרש של 10 15- אחוז בלבד, ואילו עכשיו קפץ השער השחור ל-2.95 ל"י לעומת 1.80. אין לשער עד היכן עלולים הדברים להגיע. הוא פוסל את התנגדות "הכלליים" להקטנת הסובסידיות מתוך חשש לעליית מחירים וכן את התנגדות מפא"י לקיצוצי תקציב מפחד לצמצום השירותים ולהורדת רמת החיים. הוא משבח מאוד את הצעתי על מינוי ועדה מוסמכת להכנת תקציב 55-56 מעתה במגמה של קיצוץ ניכר והבראת משק הכספים, אבל מחייב גם עכשיו מאמץ נימרץ לקימוצים לאלתר. סיפרתי לו על המצר הנפשי שהנני נתון בו - חובתי כרה"מ לרסן את יצר ההתפשטות הכללי ולגזור חיסכון על הכל ותפקידי כשר החוץ לדאוג למלוא יעילותו של שירות החוץ של המדינה, המחייב בהחלט אמצעי כסף נוספים. אמרתי כי הקול הפנימי שבי אומר לי להמרות את תביעת חברי במשרד ולשמש מופת בקיצוץ תקציב משרד החוץ מרצוני אני. אמר כי אעשה דבר גדול ואנחל כבוד עצום אם אשמש מופת כזה. אמרתי כי אז מחייב הדבר הסתגרות ליומיים כדי לעבור במסרק דק על כל פריטי ההוצאה והוספתי כי אם גם אפשרי קימוץ הוא יעלה למדינה בחבלה רצינית ביעילות השירות ואולי גם בהפסד עמדות ומערכות.

התייעצתי עם דוליק על הרכב הוועדות שבדעתנו להקים ועל הגדרת סמכותן. דיברנו גם על עתידו של ביה"ס לכלכלה ע"ש אליעזר קפלן.

הרגיזה אותי מאוד ריבה [הורוביץ] בהתערבותה הבלתי-פוסקת בשיחה, כזמזומו של זבוב טרדן, ובהבעת דעות פסוקות בבעיות משק וכספים שאין לה מושג מהן, אלא היא קולטת ופולטת מה ששמעה פעם מפי דוליק - וכל זה בנוכחותו, כשהבא אליו יכול לשמוע את הדברים ישיר מפיו.

כשחזרנו הביתה והתיישבתי סוף סוף על ניירות מוצאי השבוע - צילצל הטלפון. "ג'רוסלם פוסט" ביקש עזרתי בעריכת דוח נאומי בתל-אביב. נעניתי להם. אח"כ טילפנתי ל"דבר", לאחר שנלאיתי לחכות לצלצול מהם. מצאתי את הפתיחתא למסירת דברי ואת חלקם הראשון גרועים בתכלית. לא יכולתי לשלוט ברוחי ושפכתי קיתוני חימה על ראש הדַוַוח האומלל. מדוע לא נרשמה סטינוגרמה? על מי הם סומכים? והן נתתי להם רשימותי? איזה שימוש גרוע עשו מהן! מדוע אינם רודפים אחרי? הן מותר היה לי להתקצף על שהם מטרידים אותי ללא צורך. למעשה אני מלא זעם על שאינם מטרידים אותי. איך אוכל עכשיו להכתיב להם טלפונית את נאומי מחדש? אם כך הם נוהגים - יפרסמו ככל העולה על רוחם, קצה נפשי בהם ולא אוכל לעזור. סוף שהגעתי לשיא כזה שמוטב היה להפסיק את השיחה וכך עשיתי.

הוספתי להשתולל באוזני צפורה. היא ביקשה לדבר עם [חיים] שורר [עורכו הראשי של "דבר"] ולא מצאתו.

עברתי לעניין אחר על סדר-יומי. עוד בתחילת הערב צילצל משה שפירא. כל הימים האלה מתקבלות ידיעות על הפגנות קנאים חשוכים מברוקלין מול הקונסוליה בניו-יורק נגד חוק השירות הלאומי, המחללות שם ישראל. [הקונסול הכללי] אייב הרמן דורש התערבות הרב [הראשי] הרצוג וגם חברינו הדתיים קיבלו מברקים בעניין זה. שפירא פנה אל הרב והלה טען בצדק כי טרם קיבל תשובה על מכתבו אלי. אמת נכון הדבר, בגלל כל הפורענויות שהתרגשו עלי נשתהה אותו מכתב ללא תשובה. הבטחתי להכין תשובה עוד הלילה הושבתי את צפורה על ערימת התיקים - תמיד קיימת ועומדת ערימה שלמה - למצוא את המכתב, ואכן נמצא. אז ישבתי לחבר מכתב כהלכה, שהשתרע לכל רחבה של הסוגיה המסועפת. כשסיימתי מלאכה זו, הייתה השעה שתיים.