יום ג', 9/2/1954
התחלתי להשכים קום אם כי אני מאחר מאוד לשכב. אמרתי גם זו לטובה ועבדתי בבוקר עוד לפני הגילוח.
כשבאתי למשרד רה"מ התברר כי נקבעה להבוקר ועדת חוץ וביטחון לדון על בעיית פינוי אזור תעלת סואץ - ומלבי נשתכח הדבר כליל. הישיבה נקבעה על-פי הבטחתי בשבוע שעבר, אבל אתמול לא התכוננתי לכך יען איש לא הזכירני. ראיתי את תוכנית היום וחשכו עיני. הרגשתי מחנק גמור והחלטתי לבטל ישיבה זו. אינני יכול - וחסל. סוף סוף נעניתי רבות לוועדה זו בשבועות האחרונים, עם כל דחיסותם והפעם ייסָלח לי.
במשרד קיבלתי את רפאל בש ממזכירות המפלגה [מפא"י]. בא לתנות את מצב המזכירות. עם לכת ב"ג החלו נשמעים קולות, בייחוד מחוגי איחוד הקיבוצים, כי דרושה התחדשות והתחזקות במפלגה והדבר מחייב מזכירות בעלת רמה יותר גבוהה. ב"צ ישראלי ו[אברהם] האפט באו בהצעות, כל אחת מעשית מחברתה, כי לוי אשכול או גולדה יקבלו על עצמם את המזכירות. גם אריה בהיר התנבא בסגנון זה באוזניו של ארגוב. התוצאה הייתה כי ארגוב והמזכירות החליטו להחזיר את המשימה למרכז ויחליט כאשר יחליט. בינתיים חלה ארגוב שוב והוכנס ל[בית-החולים] "בילינסון". בריאותו בשפל המדרגה, חששו למשהו שלא כשורה במוח אך הצילום הניח את הדעת. לעומת זה יש לו סינוסאיד חריף ומעל לכל נשקפת סכנה לאחת מעיניו ועל כל פנים הוא טעון ניתוח-עין. עליו לצאת מהעבודה לשנה. בהיעדרו מסרה המזכירות בישיבה האחרונה של המרכז על החלטתה והמרכז בחר בוועדה לסידור העניינים. זיכוני שלא בפני - לא השתתפתי באותה ישיבה - ולא רק שהכניסוני לוועדה אלא קבעו כי אהיה יושב-ראש בה. הרי שבי תלוי עכשיו כינוס הוועדה והחשת סידור העניינים. ועוד בקשה אלי, והיא כי לאחר שתיכון המזכירות מחדש אקבל עלי להשתתף בישיבותיה מזמן לזמן, לפי חשיבות השאלות שתעמודנה בסדר-יומה.
מראש היה ברור כי בחירתי לרה"מ פירושה כניסתי הפעילה למנהיגות המפלגה באחריות מרכזית. נעניתי וקבעתי את ישיבת הוועדה ליום ו' בבוקר בתל-אביב.
חקרתי את רפ'קה [רפאל בשן] בענייני סניף ת"א. זה שבועות רודפים אחרי ["הצעירים"] מאיר אביזוהר, אהרון רמז ואברהם עופר לשיחה על אותו נושא. אברהם עופר הוא אחד ממזכירי הסניף, ריכז סביבו רוב במועצה אך קומם נגד עצמו מיעוט חזק הדוגל באנשי המשטר הישן ונתמך על ידי נמיר. השלושה המתדפקים עלי הם חברים לצוות יותר גדול - קבוצת צעירים שהתארגנה בזמן האחרון ומגמתה לחולל התנערות מחשבתית וארגונית במפלגה. פעיל באותה קבוצה גם אשר ידלין. שייכים אליה חה"כ שלמה הלל, רענן וייץ (!) ועוד אחדים שאיני מכירם. הקבוצה כולה מייחלת לשיחה עמדי על ענייני המפלגה בכללם. אך בינתיים החריפו העניינים בת"א - נטושה מלחמה גלויה כבימים ההם [ימי פרישת "סיעה ב'", שהייתה ל"אחדות העבודה", בשנת 1944] המאיימת להביא לידי התגבשות סיעות. שמאי דיבר על לבי בדרכי מהבית למשרד רה"מ כי אקבל דווקא היום את מאיר א. [אביזוהר] ואשמע את אשר בפיו - שמא אוכל להתערב ולמנוע צרה גדולה.
ובכן ביקשתי לברר את המצב מפי רפ'קה. סח לי, כי המזכירות נכנסה לעובי הקורה. עד כה היו שני מזכירים לסניף. נמלך אברהם עופר ובהישענו על תמיכה שרכש הכריז על רצונו להיות מזכיר יחיד. הדבר חולל מרד של מתנגדיו והסניף חישב להתפלג. כדי להעמיד תריס בפני הפורענות החליטה המזכירות להטיל על [משה] קיתרון להיות מזכיר הסניף ולידו ועדה מרכזת, בה גם "בומק" [כינויו המשפחתי של א"ע בנעוריו בי-ם; אחותו מלכה הירש עבדה שנים רבות בבית מ"ש והייתה כבת המשפחה; מ"ש דאג אז למימון לימודי א"ע בתיכון] גם "העזר שכנגדו". אך עופר אינו מקבל את הדין ואינו מסיר מועמדותו על מנת שיוכרע הדבר בבחירות.
מענייני סניף תל-אביב במפלגה - לעולמות זרים ורחוקים. [הכלכלן היהודי אמריקני] רוברט נתן [ייעץ לסוכנות ולממשלת ישראל; ממחברי "א"י, בעיה והבטחה" (1946)] בא לארץ ליומיים ונכנס ללחוץ יד. פניו מועדות לטוקיו ומשם לרנגון. משרדו מסיים עכשיו את הסקר הכלכלי בשביל ממשלת בורמה. הוא מצפה לפגישה עם דוד [הכהן] וציידתיו בד"ש מפורטת.
מהמזרח הרחוק ודרום-מזרח אסיה - לענייני הערבים בארץ. ברוך יקותיאלי הביא צרור שלם של צרות צרורות המחייבות טיפול דחוף, בראש וראשונה ענייני הערבים בישראל שקרקעותיהם נלקחו מהם והם זכאים לפיצויי קרקע או כסף. אני מקווה כי כל העניינים האלה יזוזו עם מינויו של היועץ החדש לענייני ערבים. המועמד הוא זיאמה דיבון, שאני מוכן לקחתו לשם כך משגרירות פריס. הברקתי לראובן [שילוח] לשאול בעצתו ואני מחכה בקוצר רוח לתשובה. בינתיים נתקבלו בציבור הערבי בגליל ההקלות החדשות של לבון לגבי התנועה, ואלו נזקפו מייד לזכות "ממשלת שרת".
באתי למשרד החוץ ובפעם הראשונה לאחר כמה ימים ביליתי בו כשלוש שעות. נהניתי מהתה המצוין אשר רק במשה"ח מגישים כמותו - פרי טרדנותי כל השנים - ומעזרתן הערה והנלבבת של בבה, ליליאן ופוריה. פה אווירה אחרת לגמרי מבמשרד רה"מ - הרגשת בית וגם זריזות ויעילות במהלך העבודה.
הספקתי "המון" - ענייני "מילווה העצמאות" בעקבות שיחותי עם מונטור, בעיית היורדים השואפים לברזיל - הכתבתי מברקים ומכתבים בכל אלה - והכנת הנושאים לוועדת השרים לענייני חוץ אחר הצהריים. גדעון [רפאל] טילפן מהכנסת. בא לישיבת ועדת חוץ וביטחון ולא מצאני. אחזו בו חברי הוועדה. המותר לו למסור דוח בענייני פינוי אזור התעלה? אמרתי לאו, אל ימסור, כי העניין מסובך ביותר, מוטב שידווח על דיון מהעב"ט בתלונתנו נגד מצרים בעניין המעבר בתעלה.
כשהגיעה שעתו של מאיר אביזוהר, הופיעו איתו גם אהרון [רמז] ואברהם [עופר] שהוזעקו מתל-אביב ואיתם גם חה"כ שלמה הלל (מיוצאי בבל, חניך "הרצליה", חבר קיבוץ מעגן מיכאל). מאיר פתח והציג את חברי הקבוצה כמוכנים לנטוש איש-איש את עבודתו ולהתמסר לפעולה מפלגתית. החוג כולו מלא דאגה לסילוק שכינת המחשבה מהמפלגה ולקיפאון היסוד התנועתי שבה. הם סבורים כי אם נכונותם להתגייס לא תנוצל - תוחמץ הזדמנות שלא תחזור במהרה. על בעיית השיתוק הרעיוני בקרב המפלגה והדרכים להפחת רוח חיים חדשה במערכותיה רצונם לערוך איתי שיחה יסודית. הפעם מציק להם עניין סניף ת"א כדחוף ביותר. וכאן תינה אברהם עופר את כל הפרשה - כגירסתו כמובן: קיטרוג מר על המחזיקים בקרנות המזבח בצמרת הסניף המחבלים בכל ניסיון לרעננו, להנהיג בו דמוקרטיה אמיתית, לנטוע בו הכרה כי מוסדותיו הנבחרים קובעים את מדיניות המפלגה בעיר וכו'. מתוך חקירת שתי וערב שערכתי לבומק [אברהם עופר] נוכחתי לדעת כי העניינים אינם כה פשוטים ומובנים מאליהם כפי שהוא מנסה לתארם. המגמה שהוא נקט ואשר בה רכש נפשות היא אומנם הפעלת הסניף לדיונים ולקביעת עמדה בבעיות העומדות על הפרק - וזה בלי ספק מרענן ומחייה - אבל מכאן לא רחוקה הדרך להתעצמות הסניף בעניינים שחשיבותם מחייבת הכרעות מפלגתיות מרכזיות, כגון בעיית הקואליציה בעירייה, ענייני איגוד מקצועי וכיוצא באלה. הוא אומנם הבטיחני כי אין פניו מועדות להקמת משטר חיפה בת"א, אבל דעתי לא נחה. אמרתי כי אברר ענייני סניף ת"א מפי מי שצריך (ודאי הבינו את הרמז לנמיר - לדידם הוא עמוד "הריאקציה" בסניף) וכן הבטחתי לקיים בקרוב את השיחה הרחבה, ורק שאלתי אם יתנגדו לשיתופו של זיאמה. אמרו אדרבה.
שאלתי את אהרון רמז אנה פניו מועדות. גולדה מפצירה בו כי ייכנס למשרדה כסגן המנכ"ל. הוא חוכך בדעתו. חבריו דורשים ממנו כי ילך למפלגה ולא לאחד המשרדים. אלי הגיעה פעם הצעה שמקורה, כמדומני, באותו "בומק" - אם כי הפעם לא אמר זאת - כי אקחנו אלי כמזכיר ומקשר בענייני התנועה: המפלגה, ההסתדרות, נוער. העניין נשאר תלוי ועומד.
במאוחר הביתה לארוחת צהריים. מצאתי את שלמה, בן אחי [יהודה], ממתין לי. עלם חמד שתמיד תענוג לראותו. נפעם כשסיפרתי לו על "פי-ביתא-קפא" של ללה. ישבנו לאכול. פתח כי הפעם בא לא "סתם" אלא בעניין חשוב - כשליח של קיבוץ נווה ים. הם במצוקה כספית קשה, פרי הצטרפות כמה נסיבות: גידול מהיר של מספר החברים, הצטרפות ותיקים מיגור [חברי מפא"י שפרשו בהתפלג הקיבוץ המאוחד בשנת 1953] שקליטתם חייבה השקעות, הרחבת אפשרויות הפלחה והדיג הדורשת הון רב וכו'. עלה בדעתם שמא אוכל לסייע להם בגיוס אשראי - הבנקים אינם מלווים למשקים מעבר לתחום ידוע אלא ברישיון מיוחד מהאוצר, בהמלצת משרד החקלאות. כל הפנייה הזאת אל ה"דוד" מפני שהוא רה"מ בעניין אשר שום משרד ממשלתי אינו רשאי לדון בו אלא לגופו ובהתאם לעקרונות קבועים הנקוטים בידו גילתה תמימות ואפילו מידה גדושה של קרתנות. אך נגעה עד הלב הרצינות המתבגרת והמעשיות החצי-ילדותית שבה הירצה הנער במפורט ובמדויק את בעיותיו המשקיות והכספיות של קיבוצו ולא יכול היה לעלות כלל על דעתי כי אשיב פניו, ויהי בהסברה המשכנעת ביותר. גם הרגשתי איזו תקווה תלו חבריו הקשישים בשליחותו ובאיזו תפילה ליווהו. אמרתי כי אתייעץ קודם כל עם חיים גבתי, מנכ"ל-חקלאות, עצמו איש קיבוץ ומומחה מובהק למשק חקלאי. לעת עתה סיפקתיו בזה ומשאכלנו החל מתכונן לחזור לתל-אביב. בא מעתלית לירושלים ברכבת וחזר באוטובוס לתל-אביב. סיפר כי הילה אחותו שפרה עליה נחלתה בבית הספר התיכון המחוזי שליד משמר השרון. בפגישה האחרונה של ההורים עם המורים הופיע שלמה כאח בכור במקום יהודה השבוע בעבודתו בתל-אביב ושמע הרבה שבחים ומחמאות.
נימנמתי רבע שעה וב-3 הייתי במשרד רה"מ. ריב חד בין [יוסף] ספיר ולבון על קצין גבוה אחד, [אל"מ עמנואל (מנס)] פרת שמו, המומחה הראשי [ומייסדו] של חיל החימוש, בן-חיל ממדרגה ראשונה ובעל אמצאות, אשר אך זה חזר מלימוד בחו"ל, בו שיכלל אמצאה חשובה ביותר העתידה לייעל במובהק את חיל השריון שלנו - אשר ספיר נתן בו עיניו כמנהל משק הרכבת, לאחר שהמועמד הקודם לתפקיד זה, מרדכי מקלף, הצטרף לחברת החשמל. פנחס ענה בלאו מוחלט. ספיר ביקש רחמים ממש. ראיתי דאגה אמיתית מצדו לנכס הממלכתי שהופקד בידיו [כשר התחבורה]. לא יכולתי להושיע, כי כנראה פרת הוא באמת איש מפתח יחיד סגולה בצה"ל. פנחס הבטיח לחפש בצבא מועמד אחר.
ישיבת ועדת השרים לענייני חוץ. הרציתי על ההשתלשלות בענייני ערוץ הירדן, ההסגר בסואץ ובאילת, בעיית פינוי אזור התעלה. בעניין האחרון היה בירור חשוב, שהועיל להבהיר את הבעיה ולגבש מסקנות. זיאמה, החבר החדש, היה פעיל מאוד.
לבון ביקש לעורר שאלת הפעולה נגד הדיג הסורי בכנרת אך לא הספיקה השעה. מיהרנו - אני ולבון וארן - לביתי, לישיבת השרים חברי המפלגה. התכנסנו כולנו, תשעה במניין, ונוסף לשרים גם נמיר ו[זאב] שרף ו[יצחק] נבון. ביררנו תחילה בעיה טרדנית - עניין ריכוז הטיפול בנכים מכל הסוגים - מלחמת השחרור, מתנדבי היישוב במלחמת העולם, פרטיזנים - בידי רשות אחת, למנוע רושם של אפליה. בעניין זה נוצרה רגישות רבה בכנסת הנתקלת בסירובו העקשני של לבון לאמץ את שני הסוגים האחרונים למשרד הביטחון המטפל כיום רק בנכי צה"ל. לאחר דין ודברים מפרך, כולו רצוף התנגשויות חריפות בין לבון וגולדה - קיבלנו הצעת זיאמה על הקמת לשכה משותפת למשרדי ביטחון ועבודה.
אחרי כן ביררנו עניין ההסברה. זיאמה הסתלק מתביעתו להקמת משרד מיוחד והתרכז במערכה על התקציב. דרש מיליון וחצי, החצי להקמת מועדונים במעברות וביישובים החדשים (הוראה חד פעמית) והמיליון לפעולה שוטפת. גולל תוכנית מרהיבה ומעניינת ביותר, שכבר רשמתיה פעם. אשכול נענה בנדיבות מפתיעה: הבטיח מיליון לאחר שהוכיח כי אין צורך בהקצבה מיוחדת למועדונים: נקל למצוא מיבנה בכל מקום ואין השאלה אלא נושא לפעולה תרבותית.
מזה גלשנו שוב לעמק הבכא של התקציב והתלבטנו בלי סוף, עד שהמצאתי הצעת פשרה בין אשכול ולבון. אשכול ביקש לקצץ בכל התקציבים 3% ולהוסיף לביטחון 3 מיל' (בסה"כ 105). לבון עמד לבלי זוז על תוספת 5 מיל' (בסה"כ 107) וטען כי גם עם תוספת זו מוקטן תקציבו מאשתקד ב-11 מיליון, וזה לאחר קימוץ 15 מיליון לפני כן. לבסוף הצעתי קיצוץ כל המשרדים ב-4% ותוספת 4 מיליון לביטחון (בסה"כ 106). בתוך כל אלה "כרמי שלי לא נטרתי" - משרד החוץ עתיד לצאת מהמערכה הזאת בשן ועין, אם כי בסוף הישיבה דחקתי את אשכול אל הקיר והבטיח לי תוספת-מה - קומץ להשביע את הארי. אבל כל הקושי הפנימי הזה כאפס וכאין לעומת הגיהינום שנכון לנו עם "הכלליים".
הישיבה נמשכה שלוש שעות. היינו שרויים כל הזמן באפלולית וקפאנו מקור. חל קילקול רציני בתחנת-מישנה של חברת החשמל הירושלמית. לא היה אור וגם ההסקה שבתה. נזקקנו למנורת נפט ולמספר נרות. תמיד מתארעת פורענות זו בשעת דיון בעניין שהוא עצמו פורענות. היום - יום סופה וסערה, גשם וברד, רוחות פרא המאיימות לנפץ שמשות ולעקור עצים.
בסיומה של ישיבה עיכבתי את זיאמה, נמיר, לבון ואשכול ועוררתי שאלת מזכירות המפלגה וענייני סניף תל-אביב. נדברתי להיפגש בעניינים אלה עם נמיר וזיאמה לשיחה מיוחדת. נמיר סיפר בהזדמנות זו על שיחתו עם קרליבך, שיש לו "רומן" איתו זה שנים. הלה מציע סגירת "הדור" וכניסת המפלגה לשותפות איתו ב"מעריב" - רק בתנאי כי יישאר חופשי לכתוב הוא עצמו כעולה על רוחו - והכל כדי להכות את ה"ידיעות" שקרנו עכשיו במעלה באשר הוא פרוע לאין שיעור מ"מעריב".
לאורו של נר אכלנו ומיהרתי למשרד רה"מ. מ-8 עד 11.30 ישיבה קשה ומתוחה ביותר: בירור בין משרד החוץ והצבא בענייני תיאום. התנגשנו אני ואיתן ורפאל מזה עם לבון ודיין מזה. פתחתי בהצגת הבעיה ובפעם הראשונה שמעו אנשי צה"ל דברים ברורים על סמכותו הייחודית של משרד החוץ במדיניות. ודאי אמרו לעצמם: תמו הימים הטובים, חלפו לבלי שוב, איֶךָ "הזקן"! היה ויכוח עוקצני. לבון ניסה כוחו בתחבולות ניצוח אך החזרתיו לפשוטם של דברים. מה שקילקל את השורה נוסף על הניגוד הפנימי לגבי המגמה המרכזית של מדיניותנו - אם למלחמה או להחזקת מעמד ואם למיצוי כל אפשרויות הפעולה המדינית או לדרך הקצרה של שימוש בכוח - היה אי-האמון הגמור שנתגבש בצבא כלפי גדעון כמקשר ראשי מטעם משרד החוץ. מבחינה זו ודאי יוטב המצב בהרבה עם שובו של יוסף תקוע. לא סיכמנו דבר, אך חברַי היו סבורים כי מה שאמרתי יהיה לברכה וייתן אותותיו ביחסים ובהתנהגות לעתיד.
עם תום הישיבה סיפר לי [סגן-אלוף] אריה שלו על שני מקרים מוזרים ומדאיגים ביותר מאותו מין שאירעו בעת ובעונה אחת בשתי פינות שונות. מדרדרה שממזרח לחולה וממשמר הר הצופים ערקו שני בחורים, אחד אחד מכל מקום, ישר אל האויב. הראשון נפצע על ידי המשמר הסורי ונלקח על ידו. צה"ל פירסם כי הוא בלתי-שפוי, כדי להתכחש מראש לכל מה שיספר. השני נעלם סתם. שניהם כנראה מעולי ארצות ערב. בייחוד רבה הדאגה למה שעלול לספר העריק מהר הצופים - חיילים המופיעים שם כעובדים אזרחיים, מחבואים שונים וכד' .
חזרתי הביתה לאחר שביליתי בישיבות למעלה משמונה שעות רצופות. רק ישיבת חוץ וביטחון של הכנסת הייתה חסרה לי היום.
כתבתי יומן עד שהרגשתי שעיני נעצמות ודעתי מיטמטמת. כל הימים האלה הנני מתהלך כששתי מטבעות כבדות תלויות, כאילו, בעפעפי.
