יום א', 7/2/1954
שם הספר  יומן אישי 1954
שם הפרק  יום א', 7/2/1954

 

 

יום א',  7/2/1954

 

קמתי בשש וישבתי על ניירות שלא הספקתי לעבור עליהם בשבת מהשתקעותי ביומן.

ב-8.30 במשרד רה"מ. עברתי עם זאב [שרף] על סדר-היום לקראת ישיבת הממשלה. ב-9 עם [בן-ציון דינור] על עניינים שונים שנצטברו אצלו. ב-9.30 עם יוסף וייץ [מנהל מח' הקרקעות של הקהק"ל] על בעיית רכישת אדמות הבהאים בסביבות עין גב.

לבון נכנס להודיעני על תקנות חדשות העומדות להתפרסם להקלת התנועה באזורי המימשל הצבאי בגליל. זו תהיה בשורה טובה לערבים ותיזקף לזכותה של הממשלה החדשה. אמרתי לו למסור על החידוש בישיבת הממשלה.

לפני הישיבה ביקשני רוקח לקבוע לו ראיון לקבלת הדרכה לקראת ביקורו בנצרת השבוע. לבון גזל ממנו את הבכורה על ידי פירסום הקלות התנועה.

בישיבת הממשלה ויכוח עד לב השמים עם "הציונים הכלליים" על ביצוע שלב ב' בתוכנית השיכון העממי. "הכלליים" ביקשו לדחות ולהשהות את גמר התוכנית לבל תוכל מפא"י להרים על נס בבחירות הבאות כי קיימה את ההבטחה וביצעה את תוכנית השיכון עד תום. גולדה, אשכול ולבון הוכיחו באותות ובמופתים את צידקת התוכנית ותועלתה. "הכלליים" היו חלשים. אף על פי כן התעקשו להביא את העניין להצבעה. בקולות מפא"י והפומה"ז הוכרעה הכף נגד "הכלליים" וה"פרוגרסיבים". בהצבעה סופית נמנע רוזן.

בתחילת הישיבה הודעתי על ביקורו הקרוב של פרופ' ביהם הגרמני וכן על ההוראות שנתתי לא לסייע להעברת היורדים הישראלים מגרמניה לברזיל גם אם פירוש הדבר החזרתם בכוח לישראל על ידי השלטונות הגרמניים.

כן הצגתי לבירור את ענייני מרד הכנסת, לרבות כמה מחברי הקואליציה, נגד התיקון לחוק השבות המאפשר מניעת אשרת כניסה לארץ מאנשים בעלי עבר פלילי - שלא להפוך את הארץ מיקלט לפושעים. אניני הדעת טענו כי אסור לפגום בחוק השבות, כי יש מקום במדינה גם לפושעי ישראל וכו'. הוחלט לעמוד על התיקון ולא לקחת את החוק חזרה.

לבון נכנס אחרי הישיבה להתייעץ על גיוסם של דרוזים לצבא. שמחתי לשמוע כי בעצם הוא מחייב גיוסם של ערבים ורואה אפשרות לסדר חיולם ביחידות ערביות משולבות ביחידות יהודיות יותר גדולות. הצעתי להביא הצעה זו לממשלה כשנגיע לסכם את יסודות מדיניותנו כלפי המיעוט הערבי. משתינקט שיטה זו של גיוס סדיר של בני המיעוטים לצה"ל אפשר יהיה לנהוג גמישות ואבחנה בין דרוזים לערבים להעדפתם היחסית של הראשונים.

איסר בא לפי קריאתי להסדרת ענייני המשמעת של אנשי הרשות בצירות מוסקבה.

הגעתי הביתה ב-2 וכעבור שעה הייתי שוב במשרד רה"מ. נתקיימה השיחה המאוימת שלי ושל אשכול עם "הכלליים" בענייני תקציב. החשש שלי כי הם עומדים לעשות מזה "קזוס בלי" [עילה למלחמה] לא נתקיים. הביעו תרעומת על שעניין השיכון העממי הוכרע בהצבעה. טענו על ניפוח התקציב שפירושו ערעור חדש של מעמד הלירה. הציעו קיצוץ כללי ב-15 אחוז בתוספת מיכסת ההתייקרות. אפשר הם צודקים לגופו של עניין, אם כי הם מתכוונים בעיקר להקל בעול המיסים הרובץ על חוגי תומכיהם, אבל הצרה היא כי אין כל אפשרות כיום להכניס את תקציבי המשרדים ושירותי המדינה וקודם כל את ממדי צה"ל - גם לא את שירות החוץ - למיטת הסדום הכפויה על ידי שיקולי יציבות המטבע ומניעת האינפלציה. השיחה נסתיימה ללא מסקנות וכך נכנסו למערכה בישיבת הממשלה.

הישיבה השנייה, שהוקדשה לתקציב, החלה ב-4 ונמשכה עד 7.15. היה קרב כבד ומדכא בין מפא"י ו"הכלליים" מזה ובין כל השרים ואשכול מזה. הייתי מאוד לא מרוצה מעצמי. כרה"מ חדש חובתי הייתה להרים דגל הקימוצים ולקדש מלחמה נועזת בגידולו המסחרר של התקציב שסופו הידרדרות לתהום האבדון. כשר חוץ לא עצרתי כוח להתפשר עם חבלה חמורה בשירות החוץ המאיימת בשבירת רוחו, בקיצוץ כנפיו, בסתימת גולל על כל כיבוש חדש ובכבילת כל תנופה חופשית במערכות ההגנה כלפי חוץ וההסברה בתפוצות. ושוב גם כרה"מ האחראי למשרדו תבעתי הגדלת התקציב לשם כלכלת מפעל ההסברה בארץ, אשר ארן צריך להיות הממונה עליו.

לבסוף מצאתי מוצא-מה מהמצר המצפוני אשר יש בו, כמדומני, היגיון אובייקטיבי - על כל פנים, נתקבלה ההצעה על דעת כמה חברים. אמרתי כי אין אנו והמשרדים מוכנים כיום להתכווצות אכזרית. אין לנו מנוס עכשיו מקבלת תקציב גדול ויהי אשר יהיה. אולם מייד עם התחלת שנת התקציב הבאה עלינו לטכס עצה רצינית כיצד לבנות את תקציב השנה שלאחריה במסגרת היכולת ואז נוכל להכין בעוד מועד את המשרדים והציבור לקראת מיטת סדום הכפויה עלינו. לבון אף הוא נאבק נואשות והודיע כי יסתלק ממשרד הביטחון אם לא יובטח לו המועט המוכרח. שלחתי מתוך הישיבה שדרים למשרד החוץ כיצד עומדים הדברים והגיעוני בתגובה זעקות שבר. ברור לי, כי לאנשַי אין מושג מהמועקה הכללית הנוראה שבה נתון משק הכספים הממלכתי. הישיבה נסתיימה ללא מסקנות סופיות. הוחלט לקיים ישיבה לבירור סופי ולהכרעה עוד השבוע. "הכלליים" הודיעו, כי עליהם להיוועץ בתוכם לפני הישיבה הבאה.

הגעתי הביתה ב-7.30. חילפתי כבזק וקבעתי בחיפזון את כרטיסי האורחים על השולחן הערוך ל-15 איש. הסעודה הייתה לכבודם של מנהיג מפעל "המילווה" בלוס אנג'לס, לו בויאר ורעייתו הנכה. הוזמנו גם בוב וזיפ סולד, מונטור, אשכול, גרנותים [אברהם ומרים], סרלינים [יוסף ודינה], דובקינים [אליהו וסטלה] וחנה הימן אשת הציר [צמח ססיל] בפרטוריה. השתעינו עד 11.

באמצע המסיבה נקראתי פעמים לטלפון. תבור מ"דבר" רצה לדעת אם אמת בפי "מעריב", כי פרץ סכסוך חמור בממשלה בשאלת התקציב, המאיים במשבר חדש. נמיר ביקש להזהירני על הקו הנוקשה שנקט [דב] יוסף, המאיים שוב להביא את עובדי חברת החשמל לידי שביתה.

העתקת קישור