יום ב',  1/2/1954

 

אכן, הרוב שזכה בו גרנות לא יכול היה להיות יותר קטן: בעד 10, נגד 8, אחד נמנע. הווה אומר, למעשה, 10 נגד 9, יען ברור כי הנמנע התנגד ורק ביקש לא להפריע. זאת אומרת, בסך הכל נכחו בישיבה 19 איש בעוד שמספר כל חברי ההנהלה 33. אבל רוב הוא רוב והפור נפל. אלא נשארה השאלה אם מוכן רוזן אישית לחזור. הוא עצמו לא נכח כלל בישיבה וכל הימים הוא מתהלך סר וזועף - על מפלגתו. הוא גם נתון במצוקה כספית קשה ובשבילו יציאה מהממשלה וכניסה מחדש לפרקליטות היא גאולה ממש.

טילפנתי לגרנות וביקשתי להודיעני דבר ברור בתכלית. היום יום ב', ב-4 נפתחת הכנסת ורצוני למסור את ההודעה על הצטרפות רוזן מייד עם פתיחת הישיבה. הודעה כזו מחייבת החלטת הממשלה לפני כן - הווה אומר, עלי לכנס תחילה ישיבה שלא-מן-המניין של הממשלה.

הבוקר נסעתי ישיר למשרד החוץ ופסחתי על משרד רה"מ. הייתה ישיבה על בעיית החשבונות החסומים [של הנפקדים הערביים] וסיכמנו כי יש לאפשר לאוצר לנסות מזלו אצל [בנק] "ברקליס".

סיפרתי אחר כך למנכ"ל ולגדעון [רפאל] על שיחת אמש - הצגתיה כשיחה ביני לבין לבון ודיין. גדעון טוען, כי אין צל של חשש כי עיראק תפלוש עכשיו לסוריה וכל טיכוס העצה כנגד אפשרות זו אינו אלא פרי הרהורי לבו של הרמטכ"ל ברוך-הדמיון.

ב-10 למשרד רה"מ. קיבלתי את שגריר צרפת שבא לברכני למינויי. [פייר] ז'ילבר נוהג אבירות אישית שראוי להרימה על נס. בלי לנטול רשות מפריס הוא שובר את חרם הסגל על ירושלים ועורך לי ביקור - אומנם במשרד רה"מ ובסמכותי כרה"מ, וזו כסותו! - בעיר הבירה לעיני השמש. ז'ילבר ישב כשעה - הוא אוהב את הדיבור אך דיבורו תמיד מעניין אם כי לא כל מה שהוא אומר - מבוסס.

היועץ המשפטי [של הממשלה, חיים כהן] בא להזכירני כי אני עכשיו אלופו - ממלא-מקום שר המשפטים. ידעתי זאת היטב. אם רוזן אינו חוזר בעצם היום הזה אזי הערב עלי לעלות על דוכן הכנסת בסמכותי זו ולהציע לקריאה ראשונה חוקים חדשים; שאם לא כן לא יהיה לכנסת מה לעשות. לשם כך עלי לקבל תדרוך יסודי. אבל מכיוון שיש סיכוי כי רוזן יחזור ואז ייכנס מייד לריתמה, דחיתי את קבלת השיעור לאחר הצהריים.

ואף אומנם, אך יצא ממני חיים כהן טילפן גרנות לבשרני כי הכל על מקומו בא בשלום. רוזן חוזר לכיסאו ושוב אין לי להתקשט בנוצות לא לי ולהטריח עצמי לחינם - והעיקר, הכל יעמוד מחדש על כנו בקואליציה. קבעתי מייד את ישיבת הממשלה ל-2.30.

גדעון בא לספר על התסיסה בקרב הדרוזים של ישראל עקב הנגישות של שישקלי בסוריה, שפגעו גם בדרוזים והסעירו את ה"הר" [הר הדרוזים]. יש שמועות על מאסרו של סולטאן אל-אטרש [מנהיג הר הדרוזים] ואפילו על הפצצת כפרים. הדרוזים שלנו כמרקחה; אומנם סירבו להצעת דיין לגייס מתוכם חבלנים שצה"ל יציידם - הם מוכנים ומזומנים לברך את צה"ל לקראת מסע פלישה לסוריה לכיבוש הר הדרוזים לשם שחרורו - אבל הם עצמם אינם מוכנים להסתכן. עם זה הם כינסו אסיפות ואירגנו הפגנות בכפריהם. משלחת זקניהם ומנהיגיהם מבקשת להתייצב לפני רה"מ. נציגיהם בכנסת מוכנים להשמיע דברים מעל הדוכן, אם אאשר זאת. נדברנו כי אין רע בזה, ואם יופיעו - אגיב. בינתיים התברר כי לאמיתו של דבר אין אנו יודעים אל נכון מה מתרחש ב"הר", ובסוריה בכלל. בשעת ניסיון נתגלה ליקוי חמור בביון שלנו.

מייד לאחר אחר הצהריים ישיבת סוד השרים שלא מן המניין בכנסת. על סדר היום סעיף אחד: צירופו של פנחס רוזן כשר המשפטים. פה אחד, כמובן. הישיבה ארכה עשר דקות.

קראתי את זיאמה לשיחה. סיפרתי לו על ביקורי בשדה-בוקר והתרשמותי כי "העסק" עלול להימאס על ב"ג. הביע חשש כי אולי כבר נמאס עליו הדבר. עברתי לבעיית השר (בלי תיק) ארן ולתנאי שהוא מציג כי יוקם משרד הסברה. אמרתי כי ב"ג אינו גורס זאת.

ראשית, אין כל צורך בדבר כדי לעשות את העבודה.

שנית, זהו סכסוך מפוצץ עם "הכלליים" שבו הם יצדקו. בפירוש הוסכם איתם על חלוקת המשרדים בין שתי המפלגות ותוספת משרד חדש למפלגה פירושה הפרת ההסכם.

שוב שידלתי את זיאמה ללכת מן הקל אל הכבד, מהעובדה אל הצורה, מהעבודה אל המעמד - ולא להיפך. עמד בשלו, בעקשנות הנוקשה שמעטים בתוכנו מסוגלים לה כמוהו, ואף על פי כן הרגשתי, כי אם רק יובטח תקציב הפעולה, יקבל את הדין ויכניס צווארו בעול.

ב-4 למשרד רה"מ לקבל פני הממונה השוודי. הוא אכל בצהריים עם משה אראל ממע"ר אשר הצליח לשכנעו כי חובתו לערוך ביקור ברכה לרה"מ החדש. כן עשה. הביקור הבא יהיה של הציר הרוסי.

באו שני חברי הכנסת הדרוזים. הסתמכו על תקדימים שבהם התערבה הכנסת על ריבם של יהודים עשוקי זכויות בארצות אחרות. אף להם, הדרוזים הישראלים, אחים נרדפים בסוריה והם פונים לממשלת ישראל ולכנסת לעזרה. מה לעשות? - "חכומת אסראיל אח'בר!" (ממשלת ישראל תיטיב לדעת מהם). הבטחתי להם כל האהדה ופנייה למעצמות.

חזרתי לכנסת וכתום הסעיף שעל סדר-היום נקראתי אל הדוכן ומסרתי הודעה על הצטרפות המפלגה הפרוגרסיבית לקואליציה ורוזן לממשלה. לכאורה אפשר היה להצביע על אישורה של הודעה זו מיניה וביה, אך לא האופוזיציה הישראלית תוותר על ההזדמנות לנגח את ממשלת-חֶרמה. מייד עלו כבני מרון [אריה] אלטמן ["חרות"], [חנן] רובין [מפ"ם], [אסתר] וילנסקה [מק"י] ו[משה] סנה ["השמאל"] ואף אנשי ה"אגודה" השמיעו קולם. עניתי ועשיתי קצת צחוק מכולם. מייד אחרי ההצבעה הושבע רוזן וכעבור שעה קלה ראיתיו למעלה מתייחד עם חיים כהן על החוקים שעליו להכניס. כך נשלם מעגל הקואליציה אשר אך לפני שבועיים היה פרוץ ומבותר, כאילו ללא תקנה.

בערב חזרתי לכנסת. הפעם הובילתני צפורה. עם פתיחת הישיבה ניתנה רשות דיבור לשיח' ג'בר [מועאדי] הדרוזי (איש שקופת רציחות תלויה לו מאחוריו [בשנות המנדט התפרסם במעלליו], ממקורבי אבא חושי, אבל מיודעי שיך חניפס סמך עליו הפעם ידיו כדובר בשם שניהם). התריע על השפטים הנעשים בדרוזים (בשיחה הפרטית אמרו לי כי לפי ידיעותיהם לא נאסר סולטאן!) וקרא לעזרה. חיתה גחלים על ראש שישקלי והכריז כי הדרוזים בישראל לא יֵשבו בחיבוק ידיים ("מקתופי אלאידי") - פסוק בוטה וחסר שחר, גם מסכן את דרוזי "ההר" על לא דבר. לאחר התרגום עליתי על הדוכן ודיברתי קצרות ובכל הזהירות האפשרית. הסתפקתי בהבעת אהדה לעם הדרוזי שוחר החופש אשר ידע לשמור על ייחודו הדתי והלאומי ולבני העדה הדרוזית בישראל, שהמדינה חייבת להם הרבה על נאמנותם ועזרתם בצרה. סוף סוף להם ולא לנו בני תערובות בידי הרודן של דמשק - ולמה נסגירם לידו כגיס חמישי של "הציונים".

סענו מהכנסת לביתו של ליאו כהן להיפרד ממנו ערב צאתו למסע הרצאות בארה"ב. מצאנו את ליאו מלא סיפוק עצמי מהרצאתו הפומבית במיכללה, על התפתחות היחסים הבינלאומיים בחמישים השנים האחרונות. לא נתקררה דעתו עד שקרא באוזנינו כמעט את כל ההרצאה שבחיבורה הושקעה עבודה עצומה.

בשובי הביתה ישבתי על היומן ולא הגעתי לטפל בניירות.