יום ב',  25/1/1954

ב-9 ישיבת הממשלה המיועדת - כולנו עם ארן ובלי רוזן. מסרתי על הסידורים בכנסת וקראתי את הנאום. ראיתי כי ישר בעיני הכל. [דב] יוסף הציע להוסיף אי-שם את המחצבים, ואשכול - למחוק במקום מסוים את ה"המונים". "הכלליים" לא העירו דבר לניסוח ורק רוקח ניסה לערער על ציון הניסיון שנכשל לשתף את מפ"ם. אמרתי כי הדבר הכרחי וראיתי כי דעת ספיר כדעתי.

כשעמדתי לסגור את הישיבה ביקשה גולדה את רשות הדיבור. פתחה כי יש לה צורך להגיד דבר שבו היא תביע בוודאי את הרגשת כל המסובים - לברך את "חברנו משה שרת שיהיה כעבור שעות אחדות ראש הממשלה". יש מסביב לשולחן חברים שעברו יחד איתו דרך ארוכה מאוד. כאשר החליט ב"ג לפרוש, "קיבל העם בציון והעם בגולה כדבר טבעי ומובן מאליו כי את מקומו ייקח מ"ש". רצונה לאחל לי, כי יעמוד בי הכוח לשאת במשימה החדשה כשם שנשאתי כל חיי במשימות קשות וחמורות. נדמה לה כי אורך הרוח והתבונה שגיליתי בשבועות האחרונים הם רק סימן קטן לכוחות האצורים בי לעמוד במערכות. רצונה להגיד בשם הכל, כי אמצא בהם לא רק חברים בממשלה אלא עוזרים נאמנים שיקלו עלי את העבודה הקשה שקיבלתי על עצמי. וסיימה: "אני רוצה להביע שמחתי האישית על כי מ"ש הגיע למה שמגיע לו".

הודיתי לה.

פרשתי לחדרי ועברתי שוב על הנאום. התעכבתי מחדש על הפיסקה המוקדשת לב"ג. לא נחה דעתי במקום אחד מהגדרתי אותו כ"גדול-אמונה וברוך-חזון". קראתי ליצחק [נבון] ואמרתי כי כאן חסרה הגדרת קו שלישי - תקיפות-האופי, שטמון בה הסוד של כושר הביצוע. אחרי שהפכנו בבעיה הציע יצחק את הניב "נחוש-החלטה" והוספתיו.

בחדרים הסמוכים הסתובבו כל הזמן "כלליים" ודתיים בהמתינם לגמר ההעתקה של נוסחי ההסכמים למיניהם.

סוף סוף בישר יצחק כי הכל מוכן ומזומן ואז נתיישבנו כולנו סביב השולחן - בכלל זה גם ארגוב וגוברין וגולדה ומהדתיים גם הרב נורוק וחזני - והתחלנו חותמים על כל טופסי ההסכמים, כשהצלמים מקרקשים מעל לראשינו. הכל נסתיים בכי טוב.

אז נסעתי למשרד החוץ, שוחחתי קצרות עם האיש היקר ליאו [כהן] ואחר כך התחלתי מכתיב את תרגום נאומי לאנגלית לשתי מזכירות בזו אחר זו. ארתור [לוריא] עבר על טיוטת התרגום וליטש אותה בכישרון רב.

בתוך כל אלה הגיעתני שמועה כי אצל ה"פרוגרסיבים" זז משהו ויש סיכוי כי ברגע האחרון יצטרפו. טילפנתי לגרנות לשאול. יש להם ישיבת הוועדה המדינית ב-2.30 ואחריה יוכל להודיעני דבר.

עד שנגמר תרגום הנאום ונשלמה עריכתו עברה השעה שלוש. בכל זאת הספקתי אחרי ארוחת הצהריים לשכב על גבי רבע שעה ללא נים.

בארבע בדיוק באתי עם צפורה לכנסת. בחוץ צבא קהל אשר דקות אחדות לפני בואי הריע לכבוד הנשיא שהקדימני. הבית בפנים היה מלא מפה לפה. הספקתי לאמר ל[משה] רוזטי כי יזהיר את היושב-ראש לא לקרוא לי לא ממלא-מקום רה"מ ולא שר החוץ אלא "חבר הכנסת שרת". וראה זה פלא - שפרינצק דייק בלשונו ולא התבלבל הפעם. קראתי את הנאום בנחת ובהיגוי ברור ומתון. לא היו שום הפרעות. דיברתי 17 דקה. מייד התחיל הוויכוח ועמו ההידרדרות במורד הפולמוס העקר. ועדת הכנסת השכילה להקציב לוויכוח זה שמונה שעות תמימות [ר' "דברי הכנסת" כרך 25 א', ע' 717-18].

ישבתי להקשיב למשיגים כשנאומי שלי עודנו מחלחל בי. כל רגישותי נתרכזה בדברים שאמרתי על ב"ג. ופתאום נזדקר לעיני חלל באותה פיסקה. הקדשתי שם משפט לפרשת מנהיגותו בשנים שקדמו למדינה, אחר כך משפט לניצחונו במלחמת העצמאות ולבסוף משפט על פועלו כראש הממשלה הראשון. לא ציינתי את תפקידו ההיסטורי כמחולל המדינה. מבשרי חזיתי איזו דקירה אני חש כשאני קורא מה שכותב עלי מישהו מבלי לומר את הדבר שהוא בעיני העיקר. מייד חיברתי פסוק נוסף ומסרתיו לשמאי להכניס לנוסח שנמסר לעיתונות. אבל נאומי הוקלט ל"קול ישראל" תוך כדי אמירתו. האפשר לסדר תשלובת לתקליט? שמאי היה סבור כי אפשר. שלחתיו לטלפן לחנוך גיבתון [מנהל מח' החדשות]. התשובה הייתה חיובית. מייד עם גמר הישיבה נסעתי ל"קול ישראל". חנוך הציע כי אקליט מחדש את הנאום כולו - לבל יחול פגם בהאזנה. עשיתי זאת. כך מזייפים היסטוריה!

ושוב חזרה לכנסת להמשך הוויכוח. ישיבת הערב נסתיימה בנאום מזהיר של ברוך אזניה [ח"כ, מפא"י], שכתש את מפ"ם לאפר. הוא פתח בפיסקה נדיבה ביותר ורבת תוכן עלי. גם נואמי "המזרחי", מנורוק ועד חזני אצלו לי דברי ברכה. חזני הזכיר אפילו את מוצאי מ"גדרות הצאן של עין-סיניה" [בין שאר מלאכות היה הנער מ"ש בהיות משפחתו בכפר זה רועה צאן]. כמעט כל נואמי מפא"י והפוהמ"ז פקדו את ב"ג. "הכלליים" יצאו פטורים מתשלום מיסים אלה.

ועם נעילת ישיבת הכנסת ב-10 נענינו ללחצו המדכא של אשכול ונתכנסו במשרד רה"מ להתייעצות על התקציב - זאת אומרת לקרב גלוי בין אשכול [שר האוצר] ולבון [שר הביטחון] - עד אחר חצות.