יום ד',  27/1/1954

 

עבר עלי לילה מרוסק. קישיתי להירדם ומשנרדמתי התעוררתי שוב וכך הייתי נקלע והולך מתנומה לעֵרות וחוזר. סוף שקמתי בשעה מוקדמת מאוד וביקשתי להשביח סערת רוחי בעבודה. תירגמתי לפירסום בעיתונות את הדוח מהישיבה האחרונה של מועב"ט שקיבלנו מ[הרי] זינדר בניו-יורק, שבו הושם הדגש על הסברותיו הפרו-ערביות של וישינסקי. העיתונות לא השכילה להוציא בעצמה מדוח מאלף זה את הצימוקים הדרושים וראיתי צורך להגיש את הדברים לציבור בנוסח ברור ויעיל.

משה קול טילפן בקוצר-רוח לדעת אם אשלח להם מכתב כבקשתם. אמרתי כי יש לי קושי עם "הכלליים" ואראה אם אצליח לשכנעם.

נסעתי למשרד החוץ וספגתי ברכות מכל צד. וולטר התנצל על שאינו מתנשק איתי - אנגלו-סכסי אין לו תקנה.

גמרתי עם המנכ"ל וגדעון רפאל על מתן הוראה לניו-יורק להגיש תלונה למועב"ט על מצרים בעניין המעבר בתעלת-סואץ והגישה לאילת. ניסחתי סופית שתי תשובות על שאילתות החשובות למשרד בייחוד - עניין ההפרעות בסואץ ובמפרץ אילת ועניין מעצר הנוסעים הישראלים בבגדאד. בכנסת עניתי על שבע השאילתות והייתה לי התנגשות מעניינת עם אנשי "חרות" בשאלת ההתנפלות על עורך "העולם הזה" [אורי אבנרי] והאשמת ש"ב במעשה זה.

הייתה לי שיחה ראשונה עם זיאמה, כרה"מ עם שר. ציין כי בכנסת ובציבור עוררה הקמת הממשלה הזאת שמחה אמיתית. הוא ניתח לעצמו את התופעה המוזרה, לכאורה, והגיע לשתי סיבות. חלה התפרקות מהמועקה ששררה בציבור לרגל המשבר הממושך. והוּכח כי אפשר להקים ממשלה בישראל גם בלי ב"ג. הוקל לציבור ונתחזק ביטחונו העצמי. אמרתי: "הדתיים מרוצים ממה שהשיגו - הם יודעים כי קודם לא היו משיגים זאת - ומסגנון הדיבור כלפיהם". אמר: "גם 'הכלליים' מרוצים". אמרתי: "עוד נראה מה יהיה". להלן הירצה זיאמה מחשבותיו על הסברה. הוא מבקש ממני את אייב [אברהם] הרמן לנצח על המלאכה. מציע לי - כאילו בשם ראובן ש. [שילוח] - לשלוח את גרשון אגרון כקונסול כללי לניו-יורק. הוא רוצה למסור לידי אייב גם את "קול ישראל", לעשות ממכשיר כביר זה דבר ראוי לשמו. יש לו תוכנית כיצד להקרין לעיתונות באופן שיטתי ובתמידות את מפעל הפיתוח וההתיישבות. יש לו רעיון להגיע לידי הסכם עם ארגוני בעלי מלאכה כי כל אחד מחבריהם יבלה חצי יום בשבוע במעברות וביישובי עולים, יתקן כל הטעון תיקון בבתים, ילמד את החדשים מלאכה וכיצד לעזור לעצמם. רעיון אחר - לעשות מעניין מס הכנסה דבר-מה יקר וקדוש, כמו הקרן הקיימת, להכניס את פולחן מס ההכנסה לבתי-הספר, להביא לידי כך שכל ילד ישאל את אביו אם שילם ואם שילם כל המגיע. ועוד רעיון - להציג סרטי יומנים ישראלים - מאורעות ומפעלים - בקרני רחובות ראשיים בערים, לראווה להמונים. לגבי המפלגה הוא מציע כי כל אחד מהשרים ומהחברים המרכזיים בהסתדרות ובמוסדות יאמץ לו סניף ויתחייב להשתתף בישיבות ועד הסניף, נאמר אחת לשבועיים, הן כדי לחדור לִפְנַי ולפנים של בעיות הארץ וחיי התנועה והן כדי לעודד ולהדריך את אנשי המקום. בקיצור - כמעיין המתגבר, שופע יוזמה ומחשבה. אבל הכל במה דברים אמורים - אם יוקם משרד הסברה. אי-אפשר למלא את התפקיד כנספח למשרד רה"מ. הוא רוצה בעצמאות ובמעמד של שלמות.

אמרתי כי הוא מכביד על ביצוע העניין. ברור כי "הכלליים" יתנגדו וקודם כל יפרוץ ריב איתם. זאת ועוד. עניין ההסברה מוזנח פלילית - זהו אחד הכישלונות המחפירים של ממשלת ישראל. להקים עכשיו משרד הסברה הרי זה לחתום על שטר עצום אשר הכל יצפו לפירעונו ויבואו בדין על כל איחור וגירעון בתהליך התשלומים. למה לו להוקיע עצמו מראש לתביעה מופרזת של הציבור ולביקורתו הנמהרת? כלום לא מוטב מיצירת עובדות בהדרגה ובמסגרת הארגונית הקיימת. הן הבעיה העיקרית היא התקציב. אם האוצר ייתן כסף אין זה מעלה ומוריד לגבי העובדה כשלעצמה אם יוקצב הכסף כתוספת למשרד רה"מ או כתקציב נפרד למשרד התחבורה. יעבוד נא כך בשקט חצי שנה, תשעה חודשים, שנה שלמה - אם יצליח וייצור משהו ממשי, שבעתיים יקל אז לתת למפעל החי, והמוכיח לכל את יעילותו ותועלתו, מעמד של משרד עצמאי.

לא קיבל דברים אלה, לכאורה נבונים בתכלית. אמר: "נמאס לי להיכנס תמיד דרך הפתח האחורי של הבית; רצוני במבוא ראשי!"

אמרתי לו לבסוף, כי על כל פנים אני מצפה ממנו לעזרה ישירה לי - הצעות, הערות, תביעות, ביקורת. אני עצמי אהיה עמוס במידה כזו שלא תמיד אספיק לחשוב ובוודאי שלא אצליח לשים לב לכל דבר. צריך שמישהו יחשוב בעדי ובלי הרף יַפנה תשומת לבי לעניינים. הבטיח.

נכנסו ברני [דב יוסף] ואשכול להתייעצות על סידור העניינים בחברת החשמל. יוסף הגיע למסקנה, כי מוטב לנו להציע ל[אברהם] רוטנברג להישאר מנהל ראשי לפחות לשנה. זה ימתיק את המעבר לגבי הציבור וכלפי עובדי החברה. הסכמנו. אם רוטנברג יסכים, נציע למקלף להיכנס כאחד מחברי ההנהלה הראשית על מנת שבמשך הזמן ייקבע כסגן ואולי יירש מקום רוטנברג. כשלעצמי חשבתי כי הוא ראוי ומוכשר להיות מייד מנהל החברה או לפחות סגנו של רוטנברג, אך שמעתי הפעם מפי אשכול דברים של טעם על הבדלי הגישה בצבא ובמשק - שהצבא יודע רק את הדרוש ומוציא כספים לשם השגת מטרה מסוימת, אחת היא מה הסכום, בעוד שבהנהלת משק יש לשקול תמיד את האפשרי, להסתגל תמיד למסגרת היכולת ולנהוג חיסכון אכזרי. אומנם, מקלף הוא דווקא אחד המפקדים הגבוהים שיש בו חושים משקיים אבל גם הוא זקוק לתקופת מעבר מצבאיות למשקיות, ואין להטיל עליו אחריות עליונה מוקדם מדי.

נסעתי הביתה בעוד מועד לפני המסיבה הגדולה. רשימת המוזמנים נתארכה בינתיים - נוספו נציגי סיעות בכנסת, ראשי ועדות, חברי בית-הדין העליון, כל העובדים הראשיים של משרד החוץ, אישים שונים, נציגי ארגונים וכו', בסה"כ 200 איש ואישה.

ב-4.30 החלה הנהירה עד שנתמלאו כל החדרים בקומה התחתונה. באו למעלה מ-150. הנשיא הגיע לאחר שחזר מביקורו בשדה-בוקר. האווירה הייתה חמה והרוח מצוינת. נכחו נציגי כל הסיעות פרט למק"י. מ"חרות" - [אריה] אלטמן ואסתר רזיאל-נאור. ממפ"ם - [מרדכי] בנטוב ו[חנן] רובין. הופיע [משה] סנה, ניגש אלי בבת-צחוק מאוזן לאוזן ואמר: "אישית - כל ברכותי! אילו לא התביישתי, הייתי מנשקך." [מ"ב] המאירי ממשרד מבקר המדינה לחש באוזני בארשת של סמכות גבוהה, כי הוא כאיש מבקר המדינה תהה ובדק מה חושבים במוסדות שונים ובפינות שונות של הציבור ונוכח לדעת כי הכל שמחים! תפסתי את [יוסף] ספיר באחת הפינות ולחצתי עליו בעניין "ההקפאה". לא זז, אבל קיבל על עצמו לכנס את חבריו ולהודיעני מסקנתם הסופית.

עייפתי מאוד ממסיבה זו שעמדתי בה על רגלי מהחל ועד כלה. צנחתי לאחריה אין אונים. קול וגרנות טילפנו זה אחר זה לשאול מה בשורה בפי. אמרתי: "מה בדבר זה שיוגד כי מעכבים את הגשת התיקון לחוק עד חודש מאי?" אמרו אין סגי בזה, אלא דווקא "הקפאה".

בערב נסענו לדירתם החדשה בבית הכרם של הזוג החמוד סידור [חנן ורות] מנהל מאו"ם [מחלקת או"ם] (עולים מהולנד, הוא פקיד לשעבר בחבר-הלאומים ואחר כך באו"ם, אירופי למופת, בארץ גמר אולפן, להם שלושה בנים בקיבוצים), למסיבה שסודרה לחנוכת ביתם ולפרידה מצילי אברהם, פקידה במאו"ם העוברת לשגרירות וושינגטון. הייתה חבורה גדולה של עובדי משרד החוץ והוכרחתי לומר מילים אחדות.

בשובנו שוחחנו שוב על התמורה בחיינו ועל הנשקף לנו. אמרתי [לצפורה] כי לעת עתה האירה לי ההצלחה פנים. הפתיחה הייתה כשורה.

ראשית - בעצם הרכבת הממשלה.

שנית - בנאום הצגת הממשלה, שכבש לבבות בנעימה החדשה שהייתה בו ובסגנונו המקורי לגבי נאום כזה (רוי אלסטון [מ"ג'רוסלם פוסט"] כתב: THE BEST THING OF ITS KIND THE KNESSET YET HEARD [הדבר הטוב ביותר בסוגו ששמעה הכנסת מעודה]. "מעריב" הרים על נס את תוכן הנאום ואת ליטושו: [שמעון] סאמט סיפר כי בנוסעו באוטובוס בתל-אביב בשעת שידור הנאום שמע את קולי בוקע מכל בית - כנראה המונים האזינו והגיעו אלי אחר כך הדים לרוב).

שלישית - בנאום התשובה, שהעלה מחדש את הכנסת לאחר נקודות השפל שהגיע אליהן הוויכוח,

רביעית - המסיבה בביתנו.

ברור כי כל אלו הן רק קטנות שאינן קובעות לעת עתה דבר. היעמוד בי כוחי? עלי להתאזר כאשר לא התאזרתי מעולם. אבל סוף סוף הגעתי לעצמאות. עכשיו יוּכח מה יש בי. עד כה הייתי חנוק וכפות על ידי כפיפותי לסמכותם של אחרים, גדולים וקשישים ממני. מנת חלקי הייתה תמיד גזירת ההסתגלות וקבלת הדין. עכשיו אוכל להעמיד דברים על דעתי ולהטביע חותמי על מהלך העניינים. זוהי אחריות עצומה אך גם אפשרות מרהיבה.