יום ו', 29/1/1954
שם הספר  יומן אישי 1954
שם הפרק  יום ו', 29/1/1954

 

 

יום ו',  29/1/1954

 

ב-8.45 יצאנו לשדה-בוקר. ליוונו ג'יפ של המשטרה ובבאר-שבע נצטרף עוד ג'יפ אחד. הדרך מהכביש הראשי לשדה-בוקר הייתה כולה בתיקונים - בניית גשרים או הנחת צינורות להעברת מי הגשמים בנחלים. הגענו ב-11.45. מצאנו את פוליה טורחת ליד הצריף. ב"ג היה בדיר. הצריף נוח למדי - מסדרון רחב, מעין חדר מגורים כללי, לכל אורכו בחזית, וממנו דלתות לחדר עבודה של ב"ג, סמוך לו חדר שינה זעיר, חדר אמבט וכו', וחדר שינה יותר מרווח של פוליה. מחסנים מלאים כל טוב, נראה כי כל הארץ והעולם כולו שולחים דורונות - פירות ויינות וקופסות למכביר. הלכנו לראות את ב"ג בעבודתו ומצאנוהו יוצא לקראתנו. אומנם כבר כילה מלאכתו אך צפורה התעקשה לראות את הדיר וחזר איתנו להראותנו. צפורה [בבחורותיה חברת קבוצת כינרת] טענה אחר כך כי לא גילה שום "יחס" לעבודתו ודיבר על הטלאים והגדיים שטיפל בהם כאילו היו עצמים מכניים ולא יצורים חיים. חזרנו לצריף ופוליה הגישה לו משהו להחיות נפשו - לביבות מתוקות וקפה וליפתן - וזה ממש לפני ארוחת הצהריים. אחר כך הלכנו יחד לצריף האוכל של הקיבוץ וסעדנו: ארוחה מוכנה כראוי אך מצומצמת מאוד. חזרנו לצריף ואז נכנסתי לשיחה. על דא ועל הא, ללא ציר מרכזי. צפורה התרשמה כי ב"ג לא היה טבעי, כאילו הרגיש עצמו במצוקת-מה. נאמר דבר אחד אשר ספק יש בו ספק אין בו סימן להלך-הרוח ואולי רמז לבאות - כאשר נגעתי בענייני חוץ הפליט: "אני רואה סימנים כי הערבים מתכוננים למלחמה". כשהעירותי, כי אותם סימנים ממש יכולים להעיד על חשש הערבים שמא פנינו-אנו למלחמה ולכן עליהם להיכון - לא קיבל והחזיק באיצטגנינותו. הוסיף, כי הערבים יודעים כי הזמן פועל לטובתם ולכן פניהם לסיבוב שני לאלתר. שוב חלקתי ואמרתי, כי אין ניתוחו הגיוני: מי שהזמן פועל לטובתו אינו דוחק את הקץ, אלא להיפך, מעוניין להרוויח זמן. לא הודה כי נתפס בסתירה. בסך הכל עלה בדעתי, כי העניין כולו [השהייה בשדה-בוקר] עשוי להימאס עליו עד מהרה. כן התרשמתי כי הוא נהנה מהפרסום בעיתונות העולמית ושמח לאורחים הבאים לבקרו, בייחוד לאלה הבאים מחו"ל. ביליתי בחברתו בסך הכל שעה ורבע ובאחת יצאנו חזרה.

נסענו לחולון, לקחנו איתנו את הזקנים [הורי צפורה שרת] לשבות בירושלים, והגענו לביתנו כבר עם בוא השבת. כעבור שעה קלה באו בניקה, ויז'יה וקצין אמריקני. איתי היה גדעון [רפאל]. השלושה בירכוני חגיגית להתעלותי. כיבדתים במשקה. ביקשתי לשמוע מפיהם משהו על ביקורם בקהיר ולא הצלתי דבר. בניקה היה מוכן לספר לי על העתיקות שראה במוזיאון של קהיר אך לא הראיתי בזה עניין. באופן כזה לא נתקשרה שום שיחה ולא ארכה השעה עד שנפטרו והלכו.

גדעון סיפר לי, כי בבוקר נתקבלה תשובה מבניקה על מכתבנו מאתמול. לדעתו הדיון במועב"ט טרם נסתיים ולכן מוקדם עדיין לגשת לבירור כאן.

 

העתקת קישור