יום א', 31/1/1954
ב-7.30 יצאנו ממלון "דן" לירושלים. נסיעה זו לתל-אביב לקונצרט הייתה באמת, IMPOSITION! [הטלת-חובה נצלנית].
ב-9 במשרד רה"מ עם זאב שרף על תקנון הממשלה הטעון אישור מחודש. בעיית הבעיות היא אם יוּתר העישון [בישיבות הממשלה], לאחר שנאסר במשטר הקודם, אכן בעיקר לפי בקשת [שר האוצר] אליעזר [קפלן] ז"ל, אך נשמר בקפדנות גם לאחר פטירתו. התוצאה היא שהשרים שאין בכוחם לכבוש את יצר העישון יוצאים לחדר הסמוך, משוחחים בו בקול רם, ויש מצטופפים בפתח נטויי גרון להקשיב למהלך הוויכוח - מראה מכובד ביותר! ברור כי במצב זה מוטב להתיר את העישון ולקיים את משמעת הישיבה.
טלפון משנער מקלן. נתעוררה בעיה לרגל גלישתו בלי משים להשתתפות בטקסים דיפלומטיים בתוך כל הסגל, כאילו היה חבר בו, זאת אומרת כאילו קיימים כבר "יחסים" בינינו לבין ממשל בון. אחרי דין ודברים חריף במקצת בחילופי מברקים הזמנתיו לשיחה טלפונית כדי להתיר לו הופעה ביום הולדת נשיא גרמניה המערבית [פרופ' תיאודור הויס], שהוא מחסידי האומות ואף ציוני ותיק, אך הוריתי שידאג להסביר לזקן הסגל (הנונציוס! [נציג הוותיקן]) כי אין בזה קביעת עובדה בינלאומית. מונחת אצלי שאילתה על הופעתו הקודמת של שנער בטקס אצל [ראש הממשלה] אדנאור אשר טרם עניתי עליה.
היה בדעתי להודיע בישיבת הממשלה הבוקר על ביקורו של פרופ' פרנץ ביהם [ראש המשלחת הגרמנית במו"מ על השילומים עם ישראל] בארץ - ביקור רשמי ראשון של אישיות גרמנית מפורסמת - ונועצתי עם אריה [אשל] ועם אמיל [עמיאל נגר] על הצד הביטחוני. משהתברר כי טרם נועדו בשאלה זו עם המשטרה ועם ש"ב דרשתי כי יעשו זאת ודחיתי ההודעה לממשלה לשבוע.
ישיבת הממשלה כולה על התקציב. אשכול גולל את היריעה והחל מחזור ראשון של ויכוח. החזות קודרת ביותר, אחת היא איך תיפול ההכרעה: אם לספק את הצרכים הרי זה ניפוח התקציב ומתיחת ההכנסות עד קצה הגבול, עם כל הכרוך בזה מבחינת אי-אמון הציבור ביכולת האוצר לגייס הכנסות כאלה והיעל ההרסני של אי-אמון זה לגבי מעמד הל"י; לעומת זה, אם לקצץ בסיפוק הצרכים ולדחוס את התקציב למסגרת יותר מצומצמת, הרי קופצת עלינו מייד שואה לאחר שואה: משבר בצה"ל עם התפטרות לבון, קפיצה לגובה של חוסר-העבודה עם איום התפטרות גולדה, כישלון חינוך החובה עם סכנת הסתלקות דינור, קפיצה לרוחק של אחוז ההוצאות השוטפות לשירותים על חשבון תקציב הפיתוח - זאת אומרת הקרבת העתיד על מזבח העבר וסתימת הגולל על תקוות איזון המשק. ברירה נאה וחמודה!
מייד אחר הישיבה דב יוסף ובפיו אָלָה על חברינו מנהיגי ההסתדרות שנכנעו לעובדי חברת החשמל ועשו עכשיו יד אחת איתם - ולמעשה עם רוטנברג - נגד הממשלה.
אחריו רוקח וברנשטיין, לפי הזמנתי, על בעיית ה"פרוגרסיבים". גרנות פנה אלי בתחנונים, כי במכתב שעלי לכתוב להם אשמיט את הסיפא של אותו פסוק - האומרת כי התיקון לחוק יוגש לכנסת עם תחילת מושב הקיץ ואסתפק בבשורה המרעישה כי העניין "הוקפא" עד חודש מאי. איני יכול לעשות זאת בלי הסכמת "הכלליים" ולכן קראתים. רוקח מייד הודיע כי כשלעצמו היה מסכים, אבל מה יאמר סרלין?! הבטיחו להשיבני דבר אחר הצהריים. הנהלת ה"פרוגרסיבים" מתכנסת הערב בתל-אביב, גרנות יוצא ב-5 את ירושלים, ועליו לצאת כשמכתבי בידו.
כשחזרתי אחר הצהריים למשרד רה"מ נועדתי תחילה עם אשכול בענייני [בנק] "ברקליס" והחשבונות החסומים [בו] של הערבים הנפקדים. שיחררנו מיליון אחד סטרלינג ולא היה בדעתנו להמשיך לפי שעה, אך "ברקליס" נתבע לדין בשכם והפסיד ועכשיו עליו לשלם למעשה כל פיקדון, והריהו תובע מאיתנו לנהוג עמו ביושר ולשחרר לו את הכסף וכנגד זה הוא מוכן להלוות לנו את הסכום. אשכול טוען, כי אם נצליח להוציא מ"ברקליס" מילווה כפול מסכום הפיקדונות, כדאי לנו הדבר שכן בין כה וכה ניאלץ פעם לשלמם.
באו רוקח וספיר ותשובה בפיהם. הם מסכימים, כי במכתב לגרנות תימחק הסיפא, אך מבקשים כי אכתוב מכתב גם ל"כלליים" ובו אפרש כי התיקון יוגש בסוף מאי. הסכמתי - יהי נא סוף לדבר. אפשר חייבתי ראשי, יען לא שאלתי איש מחברי.
ב-4 ישיבת הממשלה הסדירה, שנדחתה מהבוקר לאחר הצהריים, לפנות את הבוקר לישיבת התקציב. רק לאחר סיומה הכתבתי את שני המכתבים והראשון הורץ מייד לתל-אביב.
בערב בבית התייעצות כמה שרים מחברינו בהשתתפות הרמטכ"ל. לבון יזם שיחה זו. משה דיין גולל תוכנית אחרי תוכנית של "פעולה ישירה".
הראשונה - מה ייעשה כדי לפרוץ את ההסגר על מפרץ אילת: יש להשיט אונייה בדגל ישראלי ואם המצרים יפגיזוה, אזי להפציץ את העמדה המצרית מהאוויר, או לכבוש את ראס אל-נקב או לפרוץ מדרום לרצועת עזה עד החוף. הייתה התקוממות כללית. שאלתי את משה: "אתה מבין כי פירוש הדבר מלחמה עם מצרים?" אמר: "בהחלט". אמרתי: "ואז יוכלו להפציץ את אילת או אפילו את תל-אביב" אמר: "לא, לא יעשו זאת". מניין הביטחון - נסתם. הכלל: הכל דחו תוכניות טירוף אלו ולבון מיהר לסגת.
התוכנית השנייה - פעולה נגד הפרעות הסורים לדיג שלנו בכנרת ויצירת עובדות של דיג שלהם. זו נשארה בצריך עיון.
השלישית - מה אם בתוך הזעזועים המתחוללים עכשיו בסוריה תפלוש עיראק לאותה ארץ ותבצע את תוכנית "הסהר הפורה" - אזי יש להתקדם ולתפוס שורה של עובדות. אמרתי כי מוקדם בתכלית לקבוע מסמרות בעניין שכולו "אם על גבי אם", ורק דרשתי בהירות מוחלטת, כי לא ייעשה דבר וחצי דבר בלי הכרעה מדינית, שתיפול על רקע ברור של הנסיבות שתיווצרנה אז ולא מתוך סברות והנחות הקלוטות לעת עתה מהדמיון.
המסקנה המאלפת ביותר מכל אלה היא כי זהו כיוון מחשבותיו של הרמטכ"ל החדש. מדאיג ביותר.
בשעה מאוחרת, עודנו יושבים ומדיינים, קול מבשר מתל-אביב: גרנות מודיע כי נפלה הכרעה בעד כניסה לקואליציה - אכן ברוב קטן מאוד.
ואחרי הכל מה הועילו חכמי המפלגה ה"פרוגרסיבית" בתקנתם? יצאו לקדש מלחמה על אחוז החסימה וכל מה שפעלו הרי זה לקרב חקיקתו לפחות בחודשיים, שכן לפי ההסכם הראשון שבינינו ובין "הכלליים" לא התחייבנו להגיש את התיקון לכנסת אלא בסוף יולי ואילו עכשיו עלינו להגישו באמצע מאי או בסופו. "הכלליים" מכרו את "ההקפאה" שלמראית עין - או מהשפה ולחוץ, במחיר של ממש - החשת התחיקה.
