יום א',  24/1/1954

 

בעיתונות אישור ההסכם על ידי "הכלליים", אומנם ברוב קטן בהרבה משל מפא"י. ידיעה זו פירושה

א) יש ממשלה;

ב) אין לי מנוס ומפלט מלהיות רה"מ;

ג) אציג את הממשלה בכנסת מחר.

שוב אין כל חציצה ביני לבין הגורל שנגזר עלי.

ב-9 הלכתי אל הנשיא והודעתי חגיגית, אם גם בכל הפשטות, כי המשימה נתמלאה. בן-צבי היה נרגש והתנשקנו.

בשובי למשרד רה"מ קראתי אלי את רוזן ועשיתי ניסיון אחרת להניעו לכַנס מייד את הנהלת ה"פרוגרסיבים" על מנת לעייל החלטה חיובית. אמר, כי אין לזה שום סיכויים.

לפני ישיבת הממשלה התייעצתי עם גדעון [רפאל] על ניסוח ההחלטה וקביעת הטכסיס.

בישיבת הממשלה הרציתי כשעה על ההשתלשלות במועב"ט - השינויים שחלו בנוסח ההצעה, הלחץ הערבי, איום הווטו, אפתעת ביצועו, פשר המצב שנוצר, המסקנות לדידנו. גם מסרתי מסקנות הדיון בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת, אשר גם אנשי האופוזיציה לא דרשו בו חידוש העבודה לאלתר - אלא "חרות" תבעה לחדש העבודה כעבור 4-3 שבועות ואילו מפ"ם הייתה מוכנה להמתין כחודשיים. פנחס לבון היה לעזר רב בהציעו כי נפנה מייד אל ראש המטה [של משקיפי האו"ם] ונציע חידוש הבירור איתו. חברי הממשלה דנו בעניין לגופו ללא כל התרגשות. משה שפירא, כדרכו בענייני מדיניות חוץ, גילה יחס אחראי ביותר. רק מ"הכלליים" נסתם חזון - לא אמרו דבר.

בסיום הישיבה ציינתי, כי זוהי הישיבה האחרונה של הממשלה היוצאת ואמרתי דברי הערכה חמים לרוזן אגב הבעת תקווה כי אין אלה דברי פרידה. הודעתי כי מחר בבוקר תתקיים ישיבה של הממשלה המיועדת.

אחרי הישיבה נכנס אלי שטרית שוב בעניין [העסקת] ישורון שיף [אחרי פרישתו מהמשטרה]. מכל המשאים והמתנים שלו עם האוצר ומוסדות אחרים לא יצא דבר והגיעו מים עד נפש. האין בידי להושיע? ניצנצה מחשבה בלבי - שמא לתקוע אותו במפעל האשלג, אשר העניינים בו יגעים ויש צורך במָנוע כישורון.

ביקשתי את יצחק [נבון] ואת זאב [שרף] לעבור על נוסח הודעתי [על השתלשלות הקמת הממשלה] מאמש ולראות אם עוד יש בה טעם. דעת שניהם הייתה כי מוטב לא לפרסמה. כך נגנזה האמת ההיסטורית!

עלה בדעתי כי טוב לערוך עוד השבוע, מייד לאחר השבעת הממשלה, קבלת-פנים גדולה בבית על טהרת הממלכתיות: הנשיא, חברי הממשלה, נשיאות הכנסת, מנכ"לי המשרדים, הרמטכ"ל. חישבתי כי ההשבעה תתקיים בוודאי ביום ג' וקבעתי את המסיבה ליום ד' אחר הצהריים. המזכירות מסרה מייד להדפסה כרטיסי הזמנה "ראש הממשלה וגב' שרת" וכשהביאו לי את ההגהה לא האמנתי למראה עיני ולקחתי את הכרטיס הביתה להראות לצפורה.

מ-4 עד 6.30 ישיבת ועדת הניסוח. גמרנו הכל.

ב-7 בביתי ישיבת חברים - השרים [של מפא"י] עם שלושת מנהלי המו"מ [ארגוב, גוברין, נמיר] - שכינסתי לשם התייעצות על תוכן נאומי בכנסת. מסרתי עיקרי הדברים וחברים הוסיפו כמה נקודות חיוניות. אשכול ביקש להסתייע בשעת הכושר והעלה לדיון את בעיית התקציב הקשה השנה כשאול, בייחוד לרגל התוספת הניכרת לתקציב הביטחון. בירור זה לא נסתיים ואלמלא עקשנותו של אשכול ומצוקתו הקשה לא היה טעם גם להתחיל בו.

ב-9 עם ארבעת השרים "הכלליים" ב[מלון] "עדן". הם ביקשו פגישה זו ערב הצגת הממשלה בכנסת. הציעו, כמובן, לבוא אלי אך מכיוון שספיר מתהלך כל הימים האלה חולה גזרתי עליו לא לצאת בערב סגריר ממלונו והתנדבתי לבוא אליהם.

ביקשו לדעת מה אומר מחר בכנסת. אמרתי כי לשם זה כינסתי את הממשלה החדשה למחר בבוקר. בכל זאת מסרתי את הקווים הכלליים. נחה דעתם. פתחו אחר כך בתינוי מעמדם החורג בממשלה הקודמת שלא הרגישו עצמם בה שותפים לאחריות של ממש, אלא הרבה דברים הוכרעו תחילה בחוג צר והובאו לישיבות מוכנים. הם מבקשים להיות שותפים להכרעות בהתהוותן. הוסיפו עוד כהנה וכהנה ברוח זו ואמרו משהו בענייני תקציב - היקפו והעומס שהוא מטיל ועליית המחירים שהוא גורם - שנראה בעיני כעב קטנה ככף יד איש, המבשרת גשם סוחף. על כל פנים נפרדנו בשלום וברעות.

כשבאתי הביתה קרוב ל-11 התיישבתי לחבר את הנאום בכנסת וכאן אירע לי תקר. חיברתי כבר את שלדו של אותו נאום בליל הנדודים שהיה לי לפני כעשרה ימים במלון "דן" וסבור הייתי כי הוא נתון בתוך תיק ניירותי האישיים. והנה איננו! זיעה קרה כיסתני - האומנם הלכה אותה טיוטה לאיבוד? והלא היא הכילה כמה ניסוחים קולעים, בכלל זה מספר פסוקים חצובים מסלע על האיש ב"ג ועל פועלו, מעוטרים כל מיני פיתוחים מעשה-חושב, שייבצר ממני להמציאם שנית! הייתי כמוכה אסון. התחלתי בולש בערימת התיקים של ניירות משרדיים שנצטברה אצלי, בוחן ובודק כל צרור וכל גיליון. בערך בתיק העשירי ניצנץ לעיני הנייר הנכסף וצעקת גיל נתמלטה מפי. רצתי המטבחה מרוב שמחה והצעתי לצפורה ולרותה לרקוד הורה.

ואז רק אז ניגשתי אל המלאכה וכתבתי עד שתיים. חשבתי כי יצאה עבודה טובה - נאום לא ארוך, מחושב בתוכנו ומחוטב  בצורתו.