יום ב', 18/1/1954
בבוקר במשרד רה"מ קיבלתי לביקור קצר את רבה של רומא המסייר בארץ.
ב-9 ועדת השמונה של המפלגה שנצטמקה לחמישה: נמיר ולבון לא באו, ארגוב בהבראה. סיכמנו כי אפנה תחילה לדתיים ולאחר שאבטיח נכונותם להיכנס לקואליציה קטנה אפנה בדברים ברורים ל"כלליים". הנוסחה שהצעתי בשביל "הכלליים" היא להשאיר בהסכם את סעיף הסגנות ככתוב, אבל להוסיף כי ביצועו נדחה וכאן הברירה לפניהם בין שתי גירסות: או ייאמר כי הביצוע נדחה עד שתושג הסכמת יתר השותפים לקואליציה או כי נדחה עד להחלטת הממשלה, על מנת שיהא ברור כי בממשלה לא נתמוך במינוי הסגן ה"כללי" אלא בהסכם עם הדתיים, זאת אומרת רק אם מינויו לא יגרום ליציאתם וזאת נודיע להם מראש.
מייד אחרי ישיבת הוועדה התייעצות בעניין חברת החשמל: אשכול, גולדה, דב יוסף, בקר. התמונה ברורה. עובדי חברת החשמל מהווים מעין shop union [איגוד פועלים מקומי סגור] בנוסח אמריקני. מבחינה מעמדית אין הם מקבלים מרות ההסתדרות. מבחינה ממלכתית הם בועטים בהלאמה. נוח להם להסתדר על דעת עצמם עם ההנהלה הפרטית הקיימת. למעשה השלטון האבהי של [פנחס] רוטנברג המנוח [מייסד חברת החשמל] גרם לסיבוכים ממאירים. עניין הגימלות נסחב אצלם זה שנים על שנים. דווקא בשעה זו, ערב העברת המפעל לממשלה, ראו להביא את העניין להכרעה ועד משבר. אברהם רוטנברג נהג קלות דעת בהתחייבו על סכומים עצומים שיהוו למעשה מעמסה על התקציב הממשלתי. הוא ביקש ברגע האחרון לתלות הסכמתו הסופית באישור הממשלה והסתבך. עורר התקוממות העובדים המאיימים עכשיו בשביתה. מאחורי כל המתח והזעם של העובדים - התנגדותם להשלטת המדינה על המפעל. מסורתם בדרך כלל פינוק ויחסנות. לפי הגדרת בקר, כשפועלים באיזה בית-חרושת מגיעים מאיזו בחינה לתנאי עבודה הנהוגים בחברת החשמל, נהפך הדבר מייד לקיפוח בשביל עובדי החברה.
ב-11 שפירא ובורג. עימדי גוברין. פני שפירא לא כתמול שלשום. פשוט אין להכיר. זועף ומתריס ונוהג ביד רמה כתקיף גדול. השינוי בעניין הסגנות אינו פותר את הבעיה. יש תנאים אחרים. אם לקואליציה גדולה - אזי,
ראשית, עניין היתרי עבודת שבת. לכתחילה דרשו מתן היתרים על דעת שני שרים, עבודה ודתות (כיום הם ניתנים על דעת שרת העבודה בלבד). גולדה סירבה. מוכנים להתפשר: שרת העבודה תיתן היתר בהתייעצות עם שר הדתות (ראיתי מראש כי יגלשו להצעה כזו וביקשתי לשכנע את גולדה כי תסכים וסירבה).
שנית, עניין גידול חזירים - הכרחי חוק! (הודעתי להם כבר כי לא נזוז כמלוא נימה מהחלטת הממשלה, המרחיקה מאוד לכת, ופותחת פתח לתחיקה נוספת אך אין בה התחייבות מראש על חוק מפורש).
אשר לקואליציה קטנה הריהם מוכנים גם לזו, אבל אז יש תנאי נוסף והוא דחיית ביצועו של חוק השירות הלאומי. עם זה הכריז שפירא כי מנוי וגמור עמם להגיש חוק לכנסת נגד גיוס בנות בכלל.
עניתי בנזיפה על אופן הדיבור ותוכן הדברים. מה קרה מאז נפגשנו באחרונה? (ברור מה קרה - אם יש סיכוי לקואליציה קטנה, הרי שיתוף הדתיים חדל להיות רצוי בלבד והפך הכרחי, הרי שיש להאמיר במחיר) מדוע מגיע להם פיצוי כלשהו בעד ויתורנו על שיתוף "כלליים" משום סירובנו לוותר להם על חשבון "הפועל המזרחי"? שפירא גירש מעל פניו את הרוגזה, הוציא מקולו את הקפידה, והסביר בפשטות: אין זה כל כך פשוט בשביל הציבור שלהם להיכנס לקואליציה בלי "הכלליים" - זוהי אחריות כבדה והשאלה תהיה מה ראו על ככה ו"מה קיבלו". אמרתי כי לאחר שקבענו מסמרות כלפי "הכלליים" בעניין הסגנות לטובת הדתיים, שוב לא נוכל לראות סיפוק שום תביעה מצדם כתנאי בל יעבור.
טלפון ממשה קול. הוא וחבריו עיילו את ההחלטה בעד קואליציה קטנה. זוהי בעיניהם עזרה חשובה לי בהתרת הסבך. אבל אם התוצאה תהיה כי בדרך זו, הודות להם, אצליח להביא את "הכלליים" לידי ויתור על הסגנות היחידה ואז תקום הקואליציה הרחבה בלעדיהם - תהיה להם "הרגשה קשה". יצא, כי תמורת עזרתם לי נטשתי אותם. הודיתי כי השתלשלות כזו אפשרית וטענתי על שום מה החליטו נגד השתתפות בקואליציה רחבה. אמר כי בעניין סעיף החסימה לא ייתכן שום ויתור מצדם והרוב שהחליט בעד קואליציה קטנה הוא הרוב שאינו מוכן להתפשר עם האחוז. מכל מקום, הם ישמחו על תרומתם להקמת ממשלה גם אם לא ישתתפו בה.
נעכרה רוחי. הריני נקלע מן הפח אל הפחת. מבקש להתיר סבך אחד ויוצר כאילו במו ידי סבך חמור ממנו. צא וחשוב: "הכלליים" לא יוותרו על הסגנות היחידה שהפכה לדידם עיקר קדוש. הדתיים ירימו אז ראש ויתחילו להציג תנאים כיד הסחטנות הטובה עליהם. ומה יהיה גורלנו בקואליציה קטנה אשר הדתיים יוכלו לפוצצה בכל עת? ואם יוותרו "הכלליים", הרי רק לדתיים יוותרו, ונמצאתי מקים ממשלה בעזרת ה"פרוגרסיבים", אך בלעדיהם - דורך עליהם, כביכול, ורומסם בדרכי לשלטון.
במצב רוח זה מיהרתי הביתה לארוחת הצהריים לכבודו של קנת יאנגר החמוד: גולדה, וולטר, שבתאי [רוזן], גדעון, גרשון אגרון, מויש, ברקת, אריה לבבי, גדעון שומרון. הזמנתי את האורח לשיחה מדינית קצרה ערב צאתו.
ב-3.30 בכנסת ישיבת השרים לענייני פנים בשאלת עיריית ירושלים. עד שנתיישבנו סח לי בורג כי בישיבה שתהיה עוד מעט ל"פועל המזרחי" הוא ינזוף בשפירא על אופן דיבורו איתי. בעניין היתרי השבת הציע פשרה חדשה: שרת העבודה תודיע לשר הדתות על כל בקשת היתר שתתקבל ותיתן לך אפשרות להגיש הערותיו בטרם תחליט.
משפתח רוקח את הישיבה עורר את השאלה אם ראוי לוועדה, במצב זה של ממשלה-לא-ממשלה, להחליט בעניין כה רציני. משהבין כי פנינו לדיון ולהחלטה, החל חולק על הצעת הפיזור לגופה. לבסוף גמרנו להביא את העניין לממשלה. עזבתי את הישיבה בשלב זה כדי לקבל את הרב [שמשון] וייס מארה"ב, מיוצאי "אגודת ישראל", מנהיגה של הסתדרות "Young Israel ["ישראל הצעירה"; ארגון יהודי אמריקני לקירוב הדת לצעירים]. השתקענו בבירור מעמיק של בעיית הדת במדינה והמשכנו בזה שעה וחצי.
ב-6.30 שיחה עם יאנגר על המו"מ האנגלי-מצרי והערובות שאנו מוכרחים לדרוש לביטחוננו.
ב-7 בביתי, ללא כל קשר ויחס לזרם העניינים, התייעצות מפלגתית על עתיד "הדור" - להקים הריסותיו של המשטר החדש עם כניסת יונה יגול לעריכת העיתון ולאחר שהספיק כבר להתפטר ולחזור לדגניה ב'. החזרנוהו וקבענו מה שקבענו. ציר הבירור היה כספי. אמרתי כי המפתח לפיתרון בעיית העיתון הוא לא כספי אלא עיתונאי. נוכחתי שוב מה דלה איכות כוח האדם המוקדש אצלנו לפעולה עיתונאית.
השארתי את נמיר לארוחת ערב חטופה במטבח, לספר לו על מה שנשתלשל במשך היום במו"מ הקואליציוני.
בתשע נסעתי עם נמיר לכנסת, לחינגה שערך שפרינצק למלאות לבית חמש שנים. המסדרונות והחדרים בקומה העליונה היו צפופים אדם והשמחה הייתה שרויה - על כל פנים היה דַחַס ורעש כביר. הצלחתי למצוא חדרון פנוי והסתגרתי בתוכו עם שפירא ובורג, כשעקיבא גוברין הנאמן והקפדן לימיני. ל"פועל המזרחי" הייתה בינתיים התייעצות וראיתי מייד כי שונו פני שפירא. פגה ממנו אותה תקיפות נואלת והתחיל שוב מדבר כבן-אדם. נראה שקיבל נזיפה הגונה. התברר כי שוב אינם מבחינים לגבי התנאים בין קואליציה גדולה וקטנה. שפירא ניסה, אומנם, לפצות פיו - שמא אם תקום קואליציה קטנה, ניתן לפוהמ"ז סגן יחיד לשר החינוך. אמרתי כי יוציא זאת מראשו, הן הוא עצמו הצהיר חגיגית פעמים אין-ספור כי לא הם המעוררים שאלת הסגנות בחינוך, אלא רק דורשים לעצמם תגמול בעד מה שאנו נותנים ל"כלליים"; מהי איפוא קפיצה משונה זו? בזה נתחסל העניין. אשר לתנאים, הרי בעניין גידול חזירים אין בידו להודיעני עדיין כי הם מוכנים לוותר על חוק מיוחד - אצלם בפנים נטושה מחלוקת חריפה ו"המזרחי" בייחוד מתעקש בעניין זה. בדבר היתרי השבת יש להם הצעה חדשה: יהיה דינם של היתרים "קמעוניים" כדין ה"סיטוניים", שלדידם מתקבלת ההחלטה על-ידי שלושה שרים: רה"מ, שרת העבודה ושר הדתות. פירושו, אמר, שניים נגד אחד. אמרתי לאו דווקא, כי במפלגתי יש לי שם של חרד לענייני דת. אשר לחוק השירות הלאומי הרי אין הם דורשים לדחות ביצועו, אלא רק כי יבוצע ללא כפייה. ועוד יש להם סעיף אחד בנוגע לחינוך הדתי, אבל על זאת ודאי יגמרו עם דינור. בסך-הכל לשון אחרת לגמרי. הבטחתי להתייעץ עם החברים ולהחזיר תשובה. בצאתי אמר לי בורג, כי סיעת "למיפנה" מחתה בהנהלת הפוהמ"ז נגד הניסיון שעשה שפירא להציג תנאים נוספים לקואליציה הקטנה ונתקבלה דעתם, כי בענייני דת לא תיתכן שום הבחנה לפי גודל הקואליציה.
[יעקב] ריפתין תפסני בעניין אותו שבט בדואי בנגב [עזאזמה] שנגזר עליו לגלות למקום אחר בתחום ישראל. שטרית כבר דיבר איתי בעניין זה ואמרתי כי אני מבררו.
ביקשתי כל הערב באמצעות המזכירים את רוקח ואת ספיר בתוך ההמון החוגג ולבסוף מצאתי רק את ספיר. הושבתיו בפינה ואמרתי: "אתה מבין בוודאי כי אפשרית עכשיו קואליציה קטנה בלעדיכם. בלית ברירה אזקק לזה כלמוצא אחרון, אבל אראה זאת כמוצא רע. מגמתי כמקודם לקואליציה רחבה שתכלול אתכם. התנאי שלכם על סגן יחיד הוא מכשול שאין להתגבר עליו. הזהרתיכם על כך מראש. אין יותר לסחוב את העניין. או אציג את הממשלה תוך שבוע או אסתלק. אני מציע לכם מוצא - וכאן ניסחתי באוזניו את הצעתי: דחיית הביצוע או עד להסכם כללי או להכרעה בממשלה על מנת שיהא ברור כי מפא"י תנהג כך וכך". שמע ואמר כי העניין כולו הפך לפסיכוזה - אמרתי אני: "לסיוט!" - אבל הוא יברר ויודיעני מחר. ימסור מייד לרוקח. לבסוף שאלני אם ההסכם בעניין אחוז החסימה שריר וקיים. עניתי הן והסקתי משאלתו, כי בעניין הסגנות הם מוכנים לפשרה.
מויש תפסני והושיבני לשיחה עם עיתונאית אנגלית, נציגת "ספקטייטור" [שבועון שמרני]. כשנפטרתי ממנה התיישבתי לשעה קלה עם יוסף וחנה שפרינצק, שהשמחה במעונם וחברים אחרים.
ב-11 חזרתי הביתה והתיישבתי על היומן המוזנח. כתבתי עד 1.30.
