יום ב',  11/1/1954

 

בפעם הראשונה קראתי הבוקר ב"דבר" דבר דבור על אופניו בענייני המו"מ הקואליציוני.

פתחתי את היום בהתייעצות עם גולדה ואשכול על השביתה בעיריית ירושלים הנמשכת זה שבועיים. מחר מצטרפים פועלי הניקיון. יחדלו להוציא אשפה מהחצרות. שמשי בתי הספר יוסיפו לעת עתה לנקות את המחלקות, אך האשפה תיערם ולא תוצא מהחצרות. תוך ימים אחדים תתחיל חרדה לתברואת התלמידים וחששות להפצת מחלות מידבקות. המצב כולו מביש ומחפיר ללא ביטוי. בעוד אנו עומדים במערכה על הכרת ירושלים על ידי העולם כולו כבירת ישראל הרינו תופסים עצמנו מברכים על גורלנו על כי נציגויות חוץ מסרבות, לעת עתה, להעתיק מושבן לעיר זו. אילו היו כאן נקל לשער איך היו יורדות לחיי אנשי הטקס על האשפה שלא הוצאה מבתיהן, על הרחובות והמדרכות הבלתי-מכובדות ועל שאר תקלות ושערוריות עקב השביתה. ברור כי יש לשים קץ לקיומה של מועצת עירייה חידלת אישים זו שהמיטה קלון על הבירה והמדינה. יש לפזרה ולמנות ועדת פקידים תחתיה. כן יש לטכס עצה רצינית לגבי המשטר לעתיד לבוא - הממשלה חייבת לקחת העניין בידיה. אך כל התמורות הללו לא יתחוללו בן-לילה ובינתיים יש להחיש פיתרון לבעיה הדוחקת. השאלה היא מה יוכל האוצר לעשות לאלתר.

אשכול החזיק מעמד. טען כי לגמרי לא כל כך נורא אם תימשך השביתה ותמריד את התושבים נגד העירייה. הוא מוכן לסדר תשלום נובמבר ואולי גם דצמבר, אבל בשום פנים לא יקבל על עצמו ערבות לתשלומים סדירים לחודשים הבאים ואילו הפועלים שובתים לאו דווקא בגלל הפיגור בתשלום המשכורת אלא יותר מזה עקב אי-סדירות התשלומים, יען משק הכספים של העירייה פרוע, הבטחות ראש העיר אינן מתקיימות והכל תלוי בניסים ובחסדי האוצר.

סוף שסיכמנו כי יש לכנס ישיבה יחד עם שר הפנים ולהטיל עליו לקחת בידיו את עניין גביית המיסים בעיר על מנת להבטיח את השימוש בתקבולים קודם כל לתשלום המשכורת.

כל עניין השביתה הזאת, שננעץ כטריז לתוך תסבוכת הקואליציה, הריהו בידור מרענן ביותר - ממש מגוון את החיים ותורם מלח ופלפל לשיעמום התפל של דריכה במקום, שהפך המו"מ הקואליציוני.

מנהל ILO [ארגון העבודה בחו"ל - סוכנות של האו"ם] מורס בא למשרד רה"מ לביקור של פרידה וסיפר על מאמצי החֶבר הערבי להשיג הכרה רשמית כארגון מייעץ ליד משרד העבודה הבינלאומי. הייתי מוכרח לומר לו, כי אילו הייתי במקומו לא הייתי מסרב, אבל הייתי מקפיד לשמור מכל משמר כי ה"חבר" לא יחרחר ריב מדיני אלא רק ילמד ענייני משק וחברה להדרכת חבריו.

במשרד החוץ קיבלתי אישה צעירה מעולות הונגריה, מרים רוז'ה שמה. משונים מאוד ביקורים אלה המתקיימים על פי מוּעדות שנקבעו לפני ימים רבים בעניינים שאין להם כל שייכות למערבולת שאני טבול בה, אבל יש בהם ברכה כיוון שהם מפיגים את המועקה ומחדשים את הקשר ביני לבין חיי אדם רגילים. ובכן אלה תולדות האישה מרים רוז'ה. בת בודפשט, רחוקה מיהדות ומציונות, למדה שחקנוּת בבית אולפנה מיוחד לדבר, והופיעה שנים אחדות על הבימה ההונגרית. נישאה וזכתה בבת. החלה נחנקת באמנותה תחת עקת המשטר המחייב אמנים לציית לפקודות. יצאה לווינה ועלתה על במת "בורגתיאטר". קיוותה כי בעלה ובתה יצאו בעקבותיה אך בעלה רופא ולא קיבל היתר יציאה. בווינה נפגשה עם ישראלים שהחלו מדברים על לבה לעלות לארץ. משנעקרה מעיר מולדתה ובאה לכרך זר נוכחה לדעת בפעם הראשונה כי היא בת בלי בית ורמזי מולדת רחוקה החלו כובשים לבה. סוף שעלתה ומייד נכנסה לאולפן, בילתה בו שנה תמימה, לימדה לשונה לדבר עברית, והיא מעידה על עצמה כי דיבורה פגום עדיין (אם כי חיתוך לשונה נאה ומחוטב) אך שליטתה בקריאה ובכתיבה משופרת משיחתה, וכן לדבריה דרכם של הונגרים. משיצאה את האולפן מייד נכנסה ל"קאמרי", השתתפה בכמה מחזות בהצלחה אך לא זכתה לקביעות - "לא מסיבות אמנותיות" - ועתה היא חברה בלהקה המציגה מחזות בהונגרית(!) לפני אולמות מלאים, בכלל זה מחזות מתורגמים מעברית ("הוא הלך בשדות" וכיו"ב - אף זה מיזוג גלויות!), וכן היא מופיעה בנשפי סולו, בהקראות בעברית ובהונגרית ויש לה סיכוי להתקבל מחדש כחברת קבע ל"קאמרי" או לתיאטרון חדש העומד להיווצר בקרוב. בינתיים ניתק הקשר בינה לבין בעלה עד שנמנו וגמרו להיפרד וכבר נשא בעלה אישה אחרת ואילו היא נתקשרה כאן בבחור (מסתבר צעיר ממנה) העובד במערכת עיתון יומי הונגרי ומשמש סופרו בכנסת. הם עומדים להינשא וכל משאלתם - שיכון! היא מתגוררת לעת עתה בבית-החלוצות בתל-אביב ("נפלא כי יש מוסד כזה, אך אין זו ביקורת עליו לומר כי אין אלה חיים"). ארבע בחורות בחדר - והן עליה ללמוד תפקידים ולעשות תרגילי תנועות ואם היא מתאחרת בהצגה באיזו מושבה או מעברה, מתעוררת בעיית לינה, כי בית-החלוצות נסגר על מסגר בחצות. והנה יש דירות פנויות ביד אליהו אך עיריית תל-אביב טוענת כי כולן תפוסות ולא היא, והבחור מכתת רגלים ואין עונה ואין נותן אל לב. כל אלה נתחי הווי חי ורוטט. אך כיצד דרכה עוז להגיע ישיר אלי? עוד בווינה נפגשה עם קרוב שלי ("בן אחיך") הלא הוא קֶנֶת בנו של ליאו [צ'רטוק; ליאו - בן-דוד מ"ש - בנו של יוסף, אחיהם הצעיר של יעקב וזאב; היגר לארה"ב], הזַמָר המופלג ("טנור נהדר, קול ממדרגה ראשונה") וההיכרות עמו נמשכת, ועכשיו הוא מופיע (או עודנו לומד?) יחד עם אחותה הזמרית ברומא, ודובַּר איתו על כל התלאות והמשאלות והבטיח נאמנה לכתוב לאביו בארה"ב על מנת שיכתוב לי וימליץ. ליאו, גבר לא אמון בו, לא כתב כמובן, אך היא ההינה לכתוב לי ולהסתמך על קנת ורשמתי על מכתבה "הן" והמזכירות קבעה לה פגישה. בחורה נאה ביותר, עדינה ותרבותית, רצינית מאוד. לבה יוצא אל בתה שהיא כבר בת תשע ובעלה מוכן לוותר עליה אלא שערי היציאה סגורים אך היא שמעה כי יש תקוות-מה לחידוש העלייה מהונגריה והיא עומדת בקשר עם בנצור ממזא"ר ("יחסו יוצא מהכלל") ואין היא באה להטרידני בזה יען ברור לה כי כרגע לא אוכל לעשות דבר - אבל שיכון, שיכון! אמרתי לה כי אראה את חתנה היום בכנסת ואברר במי תלוי הדבר ואם אוכל לסייע. הלכה - ותהיתי על חינן של בנות ישראל ועל צלם האלוהים המיוחד במינו שנשתמר בעם הזה בכל נדודיו וגלגוליו וייסוריו. היא הודתה לי בלי סוף אבל אני הוא שהרגשתי עצמי חייב לה תודה.

 ישיבה עם פרץ נפתלי וראשי תה"ל (בלאס, וינר, עמיר, כהנא) ואנשי המשרד על תוכנית מיין (או ג'ונסטון). בלאס חידש רעיון מעניין - מוטב לנו לחייב מפעל הירמוך הירדני על מנת לחזק זכותנו על מפעל תעלת בנות-יעקב, תוך הסברה כי ממילא לא תוכל התוכנית האזורית לצאת עכשיו לפועל, הן משום שנתוניה טרם הובררו והן מפני סירוב מדינות ערב לשתף פעולה, הרי ששני מפעלי המים הנפרדים והנעשים כל אחד במסגרת ארצו יכולים לשמש שלב ראשון לקראת התוכנית הגדולה מבלי שתתעוררנה בעיות בינלאומיות סבוכות. נמצאנו מחייבים עקרונית את ההסדר האזורי, מציעים גישה חיובית ומעשית אליו מן הקל אל הכבד, ותוך כדי כך מבטיחים התקדמות לתיכנון הפיתוח שלנו. סיכמנו כי זה יהיה טיעוננו עם ביקורו הבא של [אריק] ג'ונסטון ובינתיים יכינו אנשי תה"ל ניתוח ביקורתי של תוכנית מיין וכן יטילו על [מומחה המים האמריקני ג'וזף] קוטון השוהה בארץ חיבור תוכנית אזורית משלנו כולל השימוש בליטאני.

גדעון רפאל נשתייר בחדר לאחר הישיבה והחל מרצה הרהורי תשובה על יוזמתנו בעניין סעיף 12. שמא לא כדאי לנו כלל כי הוועידה [עם ירדן] תתקיים? אם המעצמות יכריחו ירדן להיענות ולבוא הרי ודאי במחיר הוויתור על כל התקדמות ממשית, ונמצאנו עושים בעצמנו את הוועידה פלסתר. כלום לא מוטב לנו להסתפק בריווח הארעי של נקיטת יוזמה חיובית מצדנו והתעקשותה השלילית של ירדן מבלי ללחוץ ולתבוע דווקא את כינוסה של הוועידה?

לא גרסתי נסיגה זו העלולה להציגנו כבלתי-כנים בתביעתנו הראשונית - כמתכוונים אך ורק ליעל [אפקט] טכסיסי ולא לעיצומו של עניין וסיכמנו כי עלינו להוסיף ולדרוש מהמזכ"ל [של או"ם] את כינוסה של הוועידה.

אחר הצהריים שוב במשרד רה"מ. התייעצות עם גיורא [יוספטל] לקראת שיחתי עם אנשי ה"ג'וינט". שלל טענותיו של זאב חקלאי על אופי עבודת ה"ג'וינט" בצפון-אפריקה. אין הוא תומך כלל במשפחות ובכלל אינו עוסק בסעד ישיר. תקציבו מוצא כולו לחינוך ולבריאות ולא על-ידי מגע עם יחידים אלא על ידי תמיכה במוסדות: גני ילדים, מועדוני נוער, בית-ספר מקצועי, מרפאות. לדרוש כי יוציא פחות במרוקו ויותר בארץ הרי זה להתעלם מעובדות ניצחות. ה"ג'וינט" מוציא כבר בישראל 62 אחוז מתקציבו. הוא מוכרח לטשטש עובדה זו בתעמולתו ואין לדרוש ממנו כי לא יוציא כלום במרכזי העוני היהודי שבתפוצות. הוא מקדיש כיום לפעולה בארצות המזרח - פרס וצפון-אפריקה - בסך הכל 12 אחוז מתקציבו. גיורא הסכים כי הבעיה היא תיאום משולש - בין הסוכנות, "ג'וינט" וה"אליאנס" במגמה של הכנת היהדות לעלייה בהיקף רחב, אם גם בקצב איטי - וכי הצורך הדחוף ביותר הוא ליכוד וייעול פעולתה של הסוכנות. שאלתי אם יש לו מועמד למרַכז מטעם הסוכנות ואמר כי [חנוך] ריינהולד [רינות] מ"עליית הנוער" הוא האיש אלא שיש לו ילדים קטנים ואשתו מסרבת בכל תוקף לעקור איתם לצפון-אפריקה.

 מוֹ לוויט ו[תיאודור] בקלמן באו מלאי התפעלות ממראה עיניהם בארץ, בראש וראשונה מביקוריהם במוסדות מלב"ן - בית-חולים לשחפת בבאר יעקב (500 מיטות), ריכוז הזקנים בעין שמר (1200) ומושב הזקנים החדש והחדיש ההולך ומוקם ליד נתניה. הם קיבלו עקרונית את הרעיון על פגישות מזמן לזמן בפריס בין ה"ג'וינט", ה"אליאנס" והסוכנות בהשתתפות השגריר הישראלי לשם חילופי דעות ותיאום פעולה.

 ביחידות שוחח איתי לויט על התוכנית הפולנית – הוצאת יהודים תמורת תשלום באסוואה מסחרית. הוא מוכן להיכנס לבירור העניין אך מלא חששות פן ישמש הדבר תקדים לארצות אחרות במזרח אירופה ואז אנה אנו באים – הן כל ההון היהודי שבעולם לא יספיק למבצע-פדיון עצום-ממדים כזה.

רוזן והררי באו להודיע כי הנהלת המפלגה הפרוגרסיבית תתכנס מחר. הם מבקשים להבהיר נקודה שלא עוררוה בשיחתם איתי בביתי. נניח כי הנהלתם קיבלה החלטה חיובית - זאת אומרת להיכנס לממשלה על אף אחוז החסימה - היוכלו חבריהם להצביע נגד גזירת האחוז בממשלה ובכנסת? אמרתי: "הן". הוסיפו ושאלו היוכלו לצאת מהקואליציה אם יוחלט על אחוז החסימה הלכה למעשה? שוב אמרתי הן. נחה דעתם והלכו.

 ב-5 באתי לכנסת ויותר משעתיים טרחתי ביישור הדורים בין גוברין וספיר ובליטושו הסופי של ההסכם הדו-מפלגתי. גמרתי סוף סוף את המחלוקת הממארת בעניין המימשל הצבאי אשר שיחות רוקח-לבון לא הועילו ולא כלום ליישבה. הצעתי נוסח שלמעשה לא הייתה כל נפקה מינה בינו לבין גרסת לבון אלא בדקדוקי מלל בלבד, אך ספיר נאחז באלה - אם כפתחון פה למוצא מן המצר ואם משום שדרש על כל תג מהרהורי לבו - והודיע על הסכמתו. כן עלה בידי לסיים את הריב האנוש על מעמדו של זיאמה בממשלה. "הכלליים" ביקשו בראשונה לצמצמו בדלת אמות של משימות שתוטלנה עליו "מזמן לזמן" - חס ושלום פן יעסוק במשהו בתמידות - והמציאו עוד מיני סייגים. הנוסח שלי היה "השר ארן ימלא כל תפקיד שיוטל עליו על ידי רה"מ או על ידי הממשלה כולה" - וכך נתקבל. לבסוף הוכרחתי לפסוק לטובת ספיר ונגד גוברין בכמה עניינים שלמעשה הוכרעו כבר במוצאי שבת ב"דן", אלא עקיבא ידידי התחכם לפתוח אותם מחדש ולהתעקש בהם כהוגן. עמדנו כבר לגמור, אבל נמיר בא טעון נגד מאמרי "הבוקר" [יומון "הציונים הכלליים"] שבעיצומו של המו"מ הקואליציוני פתח בהתקפה פרועה ובהשמצה זדונית על ההסתדרות וביקש לעכב את הקריאה: דרש הכנסת סעיף בהסכם על הכרת ההסתדרות כנציגות המעמד העובד - לא פחות ולא יותר. התלקח ריב עד לב השמים. "הכלליים" - לספיר הצטרפו רוקח וברנשטיין - היו במצוקה גלויה משום אחריותם ל"הבוקר", מסרו כל מיני הצהרות חיוביות כלפי ההסתדרות אך סירבו לחלוטין לדון על סעיפים חדשים ולהתחייב על עקרונות שלא נדונו ושאינם מוסכמים כל עיקר. נמיר שפך עליהם זעמו בדברים כדורבנות ולימדם לקח מועיל ביותר, אך התעקשותו בדרישת סעיף מפורש הייתה חסרת כל סיכוי, אלא אם כן הייתה כוונתו לשבור את ההסכם. במאמץ קשה חיסלתי משבר זה שקפץ עלי פתע. אמרתי דברים נמרצים להצדקת תוכן מחאתו ותביעתו של נמיר, אך קבעתי כי יש להסתפק בהגדרות החיוביות שנשמעו לגבי היחס להסתדרות ומצדי הוספתי הטלת חובה מוסרית על נציגי "הכלליים" לרסן ולהדריך את עיתונם ברוח דבריהם אלה. בזה נסתיים סוף סוף המו"מ עם "הכלליים" ונפתחה הדרך למו"מ עם הדתיים. קבעתי את הפגישה איתם למחר בבוקר וזימנתי אליה את רוקח ואת ספיר.

ישיבה זו ארכה למעלה מכל שיעור ובינתיים נשתבש הלוח. ראש עיריית ירושלים האומלל [יצחק קריב; "המזרחי"] ונציגי מועצת הפועלים הוצרכו להמתין שעה ארוכה. מייד עם גמר פורענות הניסוח נתכנסתי עם אשכול, גולדה ורוקח להתייעצות מוקדמת על שביתת העירייה. קבענו כי משרד הפנים ישלח נציב לגביית המיסים והחובות, אשר להלכה יוזמן על-ידי העירייה עצמה, ואילו האוצר יעשה מאמץ להקדים סכומים שיאפשרו תשלום המשכורת עד ינואר ועד בכלל. הכנסתי את קריב והודעתי לו גזר הדין. אחרי כן הוכנסו ברעם ואמיר וגמרנו גם איתם. ובעודנו יושבים על מדוכה זו בחדר רה"מ שבכנסת, התנהל בחדר הישיבות הסמוך ויכוח בקרב סיעת "הציונים הכלליים" על נוסח ההסכם, שנמצא כנראה מלא חתחתים, עד שרוקח עזב את ישיבתנו האחרונה באמצע וחש לעמוד בפרץ.

היה זה יום. באתי הביתה סחוט כליל אך לא אל המנוחה. ב-10.30 טלפון מהכנסת: בכל לשון של הבעת צער והתנצלות מבקשים ספיר וסרלין לבוא אלי מייד. אדרבה! באו כמְחָזית: ניסוח הסעיף על מס ההכנסה מעכב את הגאולה. עוד ב"דן" התכתשנו על סעיף זה. אנו יְזַמְנוהו ושמנו דגש חזק על הגברת הגבייה. באו "הכלליים" והוסיפו סעיף על תחיקה נוספת על מנת להטיל אכפו של המס על הקיבוצים. טענו החברים: לא עד שתחדל ההשתמטות של בעלי יכולת ויחדל החיפוי עליה בעיתונותם. ויתגלע הריב. סוף שהצעתי פשרה: הממשלה תאחז בכל האמצעים המינהליים והמשפטיים (ז"א לא תחיקה חדשה) כדי לייעל ולהגביר את גביית המס מכל ענפי המשק ומכל שדרות הציבור (כאן כאילו הפיצוי, אך אפשר כמובן לפרשו כחל דווקא על מרובי היכולת). נתקבל. אבל עכשיו, בישיבת סיעתם, יצא הקצף: שַלַמה ויתרו על התחיקה? באו לבקש הסכמתי למחיקת המילים "מינהלים ותחיקתיים". ייאמר: "כל האמצעים". ראיתי מייד כי אין כאן שום דבר נורא. הן האמצעים מכוונים להגברת הגבייה, זאת אומרת של המס הקיים, ולא לשינויים בחלוקת העומס בין השכבות, ואילו אמצעים משפטיים, שהם העיקר אצל החברים [במפא"י], אינם יוצאים בשום פנים מכלל "כל האמצעים". אף על פי כן צילצלתי לכנסת. אין תשובה. צילצלתי לבית אשכול. הסכים מייד, אבל יעץ לי להימלך בגוברין, כי כל האמצאה שלו ושל ארגוב. מניין אקח עכשיו את גוברין? הן הכנסת איננה עונה. חזרתי אל השניים ואמרתי הן. אורו פניהם ונפטרו.

מאוחר בערב עברתי עם צפורה על החדרים למטה ונועצנו על תליית התמונות והצבת כל מיני אבזרי הקישוט. אחרי כן חזר יהודה [שרת] מנדודיו על פני שכונות ירושלים בחיפוש אחרי אישים אשר היה להם שיח בכתב עם ברל כצנלסון, מלא וגדוש סיפורים ותיאורים שהיה מריקם לאוזנינו הקשובות, כשהוא אוכל ושותה, עד הרחק לאחר חצות.