יום ו', 8/1/1954
בדקתי את העיתון ונחה דעתי כשראיתי הודעה על כינוס הוועדה המדינית.
לאחר ביקור חטוף בשני המשרדים יצאתי עם זאב שרף ויצחק נבון לתל-אביב. החלטתי לבלות את השבת כולה בתל-אביב לשם החשת גמר המו"מ ונדברתי עם צפורה כי תבוא במשך השבת.
הוועדה המדינית נתכנסה בהרכב מצומצם. גולדה ואשכול לא באו. נמיר ולבון איחרו. המשתתפים המעטים הקשיבו בדריכות. פתחתי בסקירה על השתלשלות המו"מ, הסברתי מחדש את הכורח בקואליציה הן עם "הכלליים" הן עם הדתיים ואין צריך לומר ה"פרוגרסיבים", וקבעתי סייג להסכם עם "הכלליים" - אי פרישת הדתיים בשל סגנות יחידה בחינוך לראשונים. בוויכוח אמר זיאמה דברים של טעם בניתוח נוקב אך הפריז על המידה באזהרות נגד תביעות הדתיים ובהוקעת איסטניסותם המרגיזה של ה"פרוגרסיבים". כמה חברים השמיעו זעקות שבר על הגורל המר שגזר עלינו ברית עם "הכלליים", וביקשו מפלט-שווא בקואליציה מצומצמת שסיכוייה קלושים ביותר, שכן אין כל ביטחון אם ה"פרוגרסיבים" מוכנים להצטרף אליה ומי יודע איזה מחיר ידרשו בעדה הדתיים. הוועדה קיבלה את הסיכום שניסחתי - להביא לידי גמר את ההסכם עם "הכלליים" בתנאי כי סעיף הסגנות בחינוך לא יגרום לפרישת הדתיים.
מייד אחרי הישיבה הזמנתי את ארבעת השרים "הכלליים" לשיחת סיכום למו"מ בשבת. תחילה נקבע המועד ל-4 אחר הצהריים אך כיוון שרוקח צריך לבוא מירושלים ואין הוא נוסע בשבת, דחינו את הפגישה לשבע בערב. הזמנתי גם את נמיר, גוברין ואשכול.
הגעתי למלון "דן" אחרי שלוש וביקשתי לאכול משהו. הזמנתי חתיכת תרנגולת מבושלת - בימים האחרונים נתעורר האולקוס מתרדמתו הממושכת והחל "משַחק" - עם סלט ירוק וליפתן. נשאלתי אם רצוני בירקות ועניתי בשלילה. חיכיתי עד בוש וראשי החל כואב מרעב. סוף סוף הופיע המלצר ונתגלה מחזה מפליץ. במגש אחד שמונה רבעי עוף - הווה אומר שתי תרנגולות שלמות מוגשות לאיש אחד בחדרו. במגש אחר ערימה ענקית של אפונה וגזר - מנה להשביע חצי תריסר לפחות. במגש שלישי חמש גולות גדולות של אורז - כל אחת מנה גדושה ליחיד. הסלט בקערת-אדירים - כמות לארוחת משפחה גדולה. יצאתי מכלי וערכתי שערורייה. המלצר עול הימים - בחור הולנדי חמוד - לא ידע נפשו וטען כי אין ידו במעל - אין הוא אלא שליחו של המטבח. קראתי איש מלמטה וחפפתי ראשו כהוגן על הבזבוז הפושע. טען כי הטבח נתבלבל או סתם גילה אווילות מופלגת. שמעתי אחר כך כי הערכה פראית זו של תאבוני וקיבולי הייתה לשיחה ברחבי המלון.
שעה ארוכה טרחתי לפתור בעיית ליוויו של ניי [אנאורין] ביוואן [מראשי ה"לייבור" והשמאל בתוכו] וג'ני לי [אשתו; מעורכות השבועון "טריביון"] המסיירים בארץ כאורחי הממשלה. שניהם לקוחות קשים, באו "טעונים" מארצות ערב, ניי מטבעו תוקפני ובוטה, עיקש ומתרברב וקשה מאוד לטיפול והדרכה. המשרד הציב לידו את ליאו סביר, ועליו יצא הקצף מצד אנשי ההסתדרות והמפלגה שכאילו אינו יודע לכלכל את המשימה. לא היה סיפק בידי לברר אם צדקו המקטרגים אך בינתיים פרצה הביקורת ועברה כל גבול וראיתי צורך להתערב ולהחליף ולו גם כדי לשכך חמת הציבור. שמאי מירושלים יעץ לגייס את מויש [פרלמן]. זה בא למלון וביקש רחמים על עצמו. סוף שנפל הפור על מיכאל אליצור. בעזרת וולטר בתל-אביב וזאב ש"ק בירושלים סודר ציד על אליצור בליל שבת ואורגנה הסעתו בשבת בבוקר מירושלים דרך תל-אביב לתל-מונד, על מנת שיצא משם עם האורחים צפונה.
לארוחת ערב ביקשתי וקיבלתי חתיכת דג קטנה והפעם הקפיד המטבח על חומרת הצנע. יוסף הנהג הביא למלון את יהודה [שרת] וישבתי איתו עד מאוחר בנשף על בעיית עריכת מכתבי ברל [כצנלסון]. הייתי עייף כהוגן כשהלך וחשבתי כי אצלול מייד לתוך שינה עמוקה, אך לא כן היה. אירעתני תקלה מעין זו שלקיתי בה פעם במלון בפילדלפיה. מנגנון ההסקה הקבוע בתיקרת הפרוזדור לחדרי החל דולף פתאום והטֶרֶד המרגיז עד לטירוף גירש תנומה מעפעפי. משום השבת אי-אפשר היה לתקן את הקלקול וסוף שהוצע לי לעבור לחדר בקומה אחרת. נעניתי וניסיתי להירדם שנית, אך לאחר התחבטות ממושכת כשהנני ער לחלוטין החלטתי כי אך למותר אנסה להירדם. ירדתי לחדרי והתיישבתי על הניירות. בין השאר כתבתי מכתב ל[יעקב] פיכמן, לברכו לקבלת פרס ביאליק השנתי, ואגב כך להודות לו על מכתבו הנלבב אלי, בו חלק לי שבחים רמים על נאום האזכרה לווייצמן, אשר שמָעו ברדיו. כן חיברתי את נאומי בכנסת להצגת הממשלה, מתוך תקווה ורודה כי אות זה יהיה בתחילת השבוע. רק קרוב לחמש הוכרעתי סוף סוף לשכב ועל אף הדלף הטורד ומשגע - נרדמתי.
