יום ב',  4/1/1954

ב"הארץ" הופיעה הסברתי המפורטת, בהסתמכות על "חוגי מפא"י". ניקיון דעתו של עיתון זה לא הניח לו להציג את העובדות הבלתי-מעורערות כפרי הסתכלותו והערכתו הוא. אף על פי כן עשה [משה] קרן מלאכה למופת מהבחינה העיתונאית.

ב-9 במשרד רה"מ נחום ג. [גולדמן] ו[אריה] טרטקובר כנציגי הקונגרס היהודי העולמי על הקמת חוליית ביון באירופה לריכוז ידיעות על מצבם של יהודי ארצות ערב מפי יהודים היוצאים ובאים משם.

נחום סיפר אחר כך על ביקורו בשדה-בוקר בשבת. ב"ג כולו נהרה אך פולה פיה מלא אָלָה על המקום ועל גורלה. נראה כי היא אומללה מאוד וב"ג טורח הרבה אך ללא יעל רב לשכך חמתה.

במשרד החוץ הכתבתי מכתב ל[פנחס] רוזן, כי אני פועל על יסוד הנחה כי עניין אחוז החסימה במיכסת 4% מקובל על מפלגתו. בחרתי בדרך זו להביאם לידי קביעת מסמרות לאחר שכל המאמצים להשיג מהם החלטה מפורשת עלו בתוהו.

הכתבתי מכתב לגיורא יוספטל - בקשה כי יקבל על עצמו ראשות הוועדה הבין-משרדית לעידוד העלייה מהמערב.

הכתבתי מכתב לטדי בניו-יורק - כי יברר את תוכניותיו של הרביזיוניסט [יעקב] רובין על עידוד היצוא ויראה במה אפשר להסתייע בשירותו. רובין זה הוא בחור ישר ובעל רעיונות, הלוהט בעניין יצוא תוצרת הארץ לארה"ב.

הרי זיו מהנהלת "המילווה" בא לפוקדני והביא מתנה מופרזת בשווייה שהייתה לי למורת רוח, כל שכן כשהיה ברור כי היא נקנתה "על חשבון".

צבי לוריא, חבר ההנהלה הציונית בניו-יורק מטעם מפ"ם, בא לבקש דרכון דיפלומטי. סירבתי אך הבטחתי עזרה בהשגת אשרה. רמז וחזר ורמז כי הוא נתון במאבק קשה בתוך מפלגתו על הקו שהיא נוקטת כלפי ארה"ב. בנו של צבי היה חסיד גדול שלי בהיותו ילד ולדברי אביו הוא שומר לי אמונים.

התייעצות רחבה במשרד על כמה עניינים העומדים על הפרק וברומו של עולם: המו"מ האנגלי-מצרי בעניין אזור סואץ, ההסגר המצרי בתעלת-סואץ, עזרה צבאית של ארה"ב לארצות ערב, בעיית התוועדותנו עם ירדן לפי סעיף 12 של הסכם ש"ן.

במשך היום הלכה וגברה הנזלת עד שכמעט ניטל ממני הדיבר – שני הנחיריים נסתמו לחלוטין ונשימתי קצרה בדברי. בשובי הביתה נתברר כי יש לי עשירות אחדות של חום. נראה כי יציאתי הנמהרת החוצה אמש לבית גולדה בשעות של קור הייתה בעוכרי.