יום ו',  1/1/1954

שוב ביליתי מחציתו הראשונה של היום במיטה.

ד"ר [ג'ורג' רסל] שטרוס, חבר הפרלמנט הבריטי ממפלגת העבודה, יהודי שרק עכשיו התקרב קצת לעניינינו וזה ביקורו הראשון בארץ, בא לשיחה. הוא מקורב ל[עמנואל] שינוול. חושש פן יקדיח ידידו זה את תבשילו על ידי התנגדות יותר מדי חריפה להסכם עם מצרים, שעלולה לפסול את רצינותו בעיני הממשלה ועל ידי כך לקפח יכולתו להועיל לנו. ניסה לתהות על קנקני לגבי שימוש ברצועת עזה כבסיס-תחליף [לבסיסים הבריטיים באזור תעלת סואץ]. אמרתי לו כי אם תפנה אלינו הממשלה הבריטית בהצעה - נשקול. הסברתי כי אחד השיקולים השליליים יהיה אז החשש פן דריסת רגל בריטית ב"רצועה" תגרור אחריה לחץ לבסיסים בנגב ותנועת מלחצים מה"רצועה" מזה ומעבר-הירדן מזה. שאלתי: "מה יהיה היסוד המשפטי לכניסת אנגליה ל"רצועה"? הן אין מצרים שלטון ריבוני שם?" ועוד: "אם תעבור ה"רצועה" לרשות אנגליה, מה יהיה על התחייבויות מצרים כלפינו לפי הסכם ש"ן?" תשובתו הייתה מפתיעה: הוא וחבריו לדעה מניחים כי מצרים תצא את ה"רצועה" כליל ואז תעבור הריבונות עליה לישראל וישראל היא שתרשה לאנגליה להקים שם בסיס ואילו הקמת הבסיס והחזקתו תפתור את בעיית תעסוקת הפליטים.

יצחק נבון בא להיוועץ על חידוש לימודיו במיכללה אגב המשך עבודתו וכן על בעיית הנהג שלי. ישנם שני מועמדים: אחד יוסף [תדמור], שהיה נהגו של [בריגדיר ארנסט] בנג'מין [מפקד] בבריגדה ואחר כך נהגם של שני רמטכ"לים, ידין ומקלף, ואחד שהינו מועמד של ש"ב, הוא עצמו איש השירות. בחרתי בראשון. ממילא יֵשֵב בצדו איש ש"ב, אך הנהג עצמו מוטב שיהא רתוק אך ורק אלי ומכיר בי בלבד את אלופו, ללא חובת דיווח למישהו זולתי.

אחר הצהריים קמתי. ישבתי כשעה עם דינור ומשה שפירא על מדוכת התפטרותו של אותו מנהל דתי. אף על פי שלכמה מדרישותיו הפורמליות של שפירא לא היה שחר, נוכחתי לדעת כי צדק בטענתו העיקרית לגבי צרוּת עין הנוהגת מצד מנהלי משרד החינוך, מדינור ומטה, לגבי החינוך הדתי.

בארבע בא אשכול. עברנו על סדר-יום ארוך של עניינים - בעיית סגל הייעוץ של אוסקר גאס, ענייני חברת השילומים, עתיד חברת החשמל, הבית בתל-בנימין והבית [של משפ' ג'ייקובס] ברחביה ששימש מעון לב"ג ועוד. ההבנה ההדדית עם אשכול היא לעילא ולעילא וצדק טדי [קולק] כשאמר לי לפני ימים אחדים, כי אם יש מי בקרב חברי הממשלה המוכן לעבוד איתי בלב ונפש הרי זה אשכול.

צפורה חזרה מתל-אביב מלאתי סיפוק - בפעם הראשונה צלחה כנהגת יחידה על הדרך מרמת-גן לירושלים!

לארוחת ערב באו המחותנים יוסף וסימה [מישקוב]. שמענו דוח מפורט על חוכמותיו האחרונות של יורם, הכל כמסופר במכתבי רנה; גם ביררנו בעיית נסיעתה של סימה לארה"ב וגרמתי לה אכזבה כשהסברתי לה כי אין לה סיכוי לקבל עבודה במגבית רק על יסוד השליטה באידיש.