מכתב 134 - שלום פואה, נשמתי - 21.9.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 134 - שלום פואה, נשמתי - 21.9.1946
כותרת משנה  מוצ"ש

 

מוצ"ש,  21.9.1946

שלום פואה, נשמתי -

 

היום מלאו שנים-עשר שבועות. יש שנדמה כי אותו בוקר שבת היה אך תמול שלשום. ויש שכאילו עבר נצח מאז.

השבת הייתה ככיבשן לוהט. את שיממוני ומתיחותי הפיג הספר ששקעתי בו - Sparkenbroke של צ'רלז מורגן. ספר אחד שלו - Voyage The - יש לנו, הקראת? סופר שצבעיו כהים ודמויותיו אווריריות עד עירפול, אבל דק מן הדק וחודר לפני ולפנים, אמנות התיאור ותרבות הביטוי ברוּם המעלה. אם רק יש לך פנאי ומנוחת נפש - קני לך את Sparkenbroke וקיראי בו.

שמחתי אתמול לכל מה ששלחת: הכותונת, הפרחים, העוגיות וכו'. שלא לפי חוקי המשקיות שקבעתי לעצמי, לבשתי אמש את הכותונת החדשה, רק כדי להרגיש אותך על גופי.

אשר לפרחים, אין לך מושג כמה חיים וחום-לב מוסיפים פרחים אחדים לשולחן ולכל החדר. אבל יש כאן צד מעשי המוכרח למצוא את תיקונו. ובכן, קודם כל יש לי צלוחית קטנה, שאינה מכילה יותר מ-5-4 פרחים, ובשום פנים לא ארוכי גבעולים. כלי יותר גדול לא כדאי לשלוח וגם לא יתאים לשולחן. הצלוחית שיש לי הייתה נופלת בנשוב רוח חזקה ומציפה במעט מימיה את הספרים והניירות, עד שהתחכמנו לה והתקנו טבעת ברזל המרתקת אותה, בעומדה על השולחן, אל הקיר. ובכן, שאלתי ובקשתי - בכל פעם רק 6-5 פרחים, לא יותר, וממין אחד ורצוי מצבע אחד, או ציפורנים או הכתומים כאש, עכ"פ  מ ס ו י מ י ם  ולא סתם צומח. אבל העיקר הוא אופן המשלוח. אילו ראית איך הגיע הצרור של אתמול - הלב התחמץ למראהו: כמושים, נובלים, כותרות מעוכות, גבעולים שבורים - ערימת פסולת. בקושי הצלתי אחדים שלמים. אין עצה אלא לשימם בתך קופסת-קרטון ולכרוך עליהם מטלית רטובה. זה יעלה קצת בטורח pains some taking means it, אבל זה כדאי. אחרת - ברכה לבטלה. ואם אפשר פעמיים בשבוע: ג' – ו'. חסל סדר פרחים!

כיוון שאני עומד במישאלות, הרי עוד אחדות ואל-נא אהי מפונק בעיניך, שכל פעם מתחדש אצלי איזה צורך.

ובכן, שעוני הנאה אינו כשורה. קודם אץ ואח"כ שינה טעמו והתחיל מפגר בהאטה מתגברת. על כן שילחי נא לי את שעוני השני, הקטן, הנסגר ונפתח, הנתון בקליפת קשקשים אפרפרה-צהבהבה, ואז אשלח לך את שעוני כיום לתיקון. מיסרי את השעון לאורי, לידו, על מנת שימסור ביד לבחור נאמן: צבי או אליעזר או שלום.[1]

קני נא לי איזו כפפה לרחיצת הגוף. זו שאצלי - קניתיה בקהיר, מצד אחד סיבים ומצד אחד בד - נקרעה והולכת תֶמֶס. החדשה אל-נא תהי גדולה מדי.

וכן אבקשך לקנות ולשלוח לי מחזור לימים נוראים.

במזוודת הלבנים שלוחה הפעם תעודת עצים על שמך, הקה"ק.

מה בדבר רשימת הספרים הצרפתים?

בשקיק עשי כאוות נפשך.

מיסרי ברכותי לשנה טובה לצבי ורחל, לשושנה וחיים, לאטל, למלכה, לעכברית, כמובן, לאֶלַה, לבעלי הבית אם רצוי לך, לזלדה ולמוסיק, לבטי ולדובי ולכל.

ועכשיו לעניינים יותר נעלים.

בדואר זה יש מכתב לפזית, שבוודאי תקראיהו. גם לז"ש.[2] וכן יש מברק לב"ג.[3] יפה מאוד מצד פזית שביקרה אותך ולא בחיפזון. הודיתי לה על כך. אפשר הפלטתי מילים חריפות כלפיה במכתבי הקודם - אל תשגיחי בהתפרצויות כאלו. אך רצוני לדעת את יחסה ותגובתה לביקורתי ולדעותי בכלל. הֵדים לא קלטתי ממכתבך. האם היא רואה שעֶמדת בן-אביגדור מלכתחילה הייתה מוטעה, שהיא [העמדה] חרצה למפרע או נאמנות לה ושיתוק, או נסיגה ממנה ואי-כבוד. חוששני שאין פזית רואה זאת – על כל פנים אינה מודה בזה - ובזה נוקשותה. הנה נמצא איש רדיקלי אך נבון, והוא בעצה אחת איתי בשאלה היסודית של עמדתנו למו"מ: אבויריב.

גם מז"ש איני זוכה לתגובות על דעותי. אל תאמרי לו זאת. הוא סְזַ'טִיִי" [רוסית: מכווץ, מסוגר] ואינו מסוגל להתפשט.[4] הוא אינו מבין, כי כשאני עושה מאמץ של כתיבה, אני מצפה להֵד חי. למשל, כתבתי מכתב לא קל לב"ל על אבויריב.[5] שום הד מי-ם!

אני מניח כי הבינות את הצבעתי האחרונה, שהגעתי אליה אחרי הרבה לבטים. מכיוון שהדברים נסתבכו מאוד משני הצדדים, החלטתי לטאטא הצידה את כל שיקולי הביניים שמקורם לא בעמדתי, אלא בעמדה שנתגבשה בניגוד לדעתי, ולחזור לנקודת המוצא שלי ולפיה להצביע.

בן-א'[ביגדור] הוא גאון אי-רציונלי.

דברי מקוטעים הפעם, עייפתי כבר להפוך בחררה זו.

יש לי צורך נפשי לכתוב מכתב עידוד לכולם. אך אחכה עד שיתברר איך ייפול דבר. 

                                                           ______________________

 

ערכתי אתמול, לפי בקשת הבחורים, שיחה על הנושא "איך לקרוא עיתון". בעצמי לא ידעתי שיש לי הרצאה שלמה על נושא זה.

והיום שוחחתי עם חברי החטב[6] על בעיותיו. יצקתי צוננים על ראשים חמומים[7] אך גם חיזקתי ידיים רפות. יצאו מפויסים. מבחוץ הם מוצפים בידיעות חרדה על ייאוש והתפרקות. הם טענו - מדוע אין הסברה כזו בחוץ? זוהי ההסברה הדרושה!

שלום לילדים,

נשיקות,

 

מ.

 


[1] צבי זמיר, אליעזר גולדברג, שלום לוין.

[2] במכתב לגולדה מאיר מפרש מ"ש את עמדתו לגבי תנאי ההשתתפות בוש"ע ואומר בין השאר:

מהמברק [לב"ג] תראי, כי לפי עניות דעתי הנני רואה את הנקודה שהגענו אליה - לאחר ההתעקשות ללא-היגיון [על הקמת מדינה יהודית כבסיס לשיחות "שולחן עגול"] והנסיגה [ממנה] ללא-כבוד - כנקודת המוצא שהוצעה על-ידי בתחילתה של הפרשה. [...] לפי עמדתי היסודית הזאת, שלא נשתנתה בכל השלבים שעברנו, אין נפקא מינא עכשיו אם יש או אין נסיגה מצד הממשלה [הבריטית] בשאלת הבסיס [לשיחות]. [...] וכן לפי אותה העמדה היסודית לא היה כל צורך לקבוע במיסמך רשמי ולהכריז בעיתונות את החלוקה כתוכנית המדינית של הסוכנות היהודית, אי-קביעת הדבר במכתב לממשלה ואי-הכרזה עליו בעיתונות לא היו צריכים למנוע בעד המאמץ החיובי שעשה נ"ג להשיג את תמיכת וושינגטון בהקמת מדינה לוּ גם בחלק הגון של א"י אם לא בכולה. זה לחוד וזה לחוד. בהצעתי הראשונה, שהלכה ללוט[ציה], שבה קבעתי כתנאי-בל-יעבור רק את השיחרור ואת חופש מינוי הנציגים, אמרתי: "אנו הולכים למו"מ עם תוכניתנו המדינית" (אפשר היה לפרש: במטרה להגיע לידי הקמת מדינה יהודית) ולשם "מלחמה על מלוא זכויותינו". התנאי על השיחרור ועל חופש המינוי היה מופיע אז כדבר המובן מאליו ולא כאחד מהתנאים שהסוכנות מצאה לנחוץ להעמיד לפני המו"מ. [...] אילו נתקבל ניסוח כזה מלכתחילה, היה נמנע מאיתנו ההפסד של נסיגה בלתי-מכובדת.

כעבור יומיים, ב-23.9, כתב מ"ש לג' מאיר:

המחלוקת לא הייתה בשאלה אם מותר ללכת [לוש"ע] בלי התרה [שיחרור] וחופש מינוי - בזה אנו מאוחדים. המחלוקת הייתה - ואולי הינָה - אם חובה ללכת באם תנאי זה יקוים; יותר נכון ועל כל פנים יותר מציאותי לומר: אם חובה היא להחליט ולהודיע, כי אנו מוכנים ללכת באם יקוים תנאי זה.

[3] המברק - באנגלית - נשלח למחרת.

[4] לחשוב מחשבה מופשטת או מתוך ראייה רחבה.

[5] במכתב לב' לוקר על יצחק בן-אהרון מ-17.9.1946 ממליץ מ"ש על ב"א כראוי לטיפוח ולצירוף לחבורה המנהיגה.

[6] חברי הפלמ"ח העצורים בלטרון. "החטיבה" - מכינויי הפלמ"ח.

[7] חברי הפלמ"ח, שרובם ככולם היו בעלי השקפות "אקטיביסטיות" וצידדו בהמשכת המאבק האלים בבריטים, התקשו להשלים עם החלטת מוסדות היישוב על הפוגה ולא אחת התקנאו ב"פורשים", שהמשיכו לפעול נגד הבריטים. השהייה בחוסר-אונים במחנות המעצר הוסיפה על תסכולם.

 

העתקת קישור