יום ד',  30/12/1953

כל היום ביליתי במיטה. החום הנמוך עמד בעינו. הוזעק רופא של קופת-חולים, חדש לדידנו, גידרון שמו, שכננו בטלביה. פסק כי יש לי שפעת קלה ואילו המיחוש בכתף בורסיטיס שמו ועניינו דלקת קרום הפרק וריפויו בחימום ובמימרח.

עיתוני הבוקר הודיעו כי שוב קישתה מועב"ט להמליט את ההחלטה, הפעם למזלנו, והעניין כולו נדחה לאמצע ינואר. מברקים שהגיעונו אחר כך מהמשלחת בישרו כי המערביים החליטו, כאילו, לחזור לטיוטתם המקורית שסיכויי קבלתה השתפרו בהרבה עם החילופים שיחולו בהרכב מועב"ט בהחל השנה החדשה.

במשך היום ביקרוני זאב שרף פעמיים וגוברין פעמיים. גולדה באה לפי הזמנתי וישבה שעה ארוכה. שיחרתי שיחה זו בעיקר כדי לעשות מאמץ נוסף להגיע איתה לידי "לשון משותפת" בשאלת הפקידות המינהלית ולהכניסה מחדש לעול האחריות לפיתרונה, אך זאב הקדימני בבשורה כי אין כל צורך בשיכנוע מיוחד מצדי בכיוון זה, שכן גולדה נכנסה כבר בעצמה לעובי הקורה. הכל יחסי בחיים. בתחילה התקוממה גולדה נגד תביעות הפקידות הגבוהה מתוך שהתעברה על ריב הדרגות הנמוכות, אך משניבעה עכשיו הפרץ בין דרישות איגוד עובדי המדינה בכלל לבין עמדת ההסתדרות, מצאה גולדה את עצמה מסוכסכת עם האיגוד וממילא החלה רואה את מידת הצדק היחסי שבטענת הקיפוח של הדרגות המינהליות. שינוי זה בהלך רוחה גרם לי הקלה עצומה.

בשיחות עם זאב ועם עקיבא ישבתי על מדוכת הקואליציה. זאב חידש אמצאה: להציע ל"כלליים" מינוי מנהל כללי, במקום ריגר החולה, במוסכם עמם, על מנת שיסתלקו מתביעת הסגן.

חיסלתי במשך היום ניירות לרוב והכתבתי לפוריה. לאחר הפסקה של חודשים שלחתי ידי אל ספר והתחלתי קורא "INTERVIEW WITH INDIA "[ראיון עם הודו] מאת ג'ון פ. מול.