יום ד', 16/12/1953
בבוקר השכם טילפנתי ל[אהרון] בקר להשפיע גם עליו כי ייתן יד לריתוקה של חוליה בין הפקידות הגבוהה ואיגוד עובדי המדינה.
היהודי היקר הרב י"ל מימון בא לבקרני במשרד רה"מ ערב כניסתו לבית-חולים. ראשית דבריו הייתה לברכני למינוי. הביע לי מלוא אמונו. אחרי כן שפך מרי שיחו על גיאות הנחשול העכור של שנאת ציון והשמצת המדינה בקרב יהודי הגולה והציע שיגור משלחת מיוחדת להסברה בתפוצות. לבסוף הזהירני מפני מישהו והמליץ על מישהו מ"המזרחי" למקרה אם יחולו חילופים בממשלה.
רוי אלסטון [עיתונאי וסופר אנגלי: איש ביביס"י בא"י שנתפס לציונות, התפטר מתפקידו במחאה על המדיניות הבריטית האנטי-ציונית והיה לבעל טור ב"פ' פוסט"] בא כסופר ה"טיימס" הלונדוני לברר מפי את סיכויי הקואליציה הן לפירסום לא בשמי והן להדרכת העורך [סר ויליאם] היילי בשמי.
הבוקר בעיתונות פירסום רב מפי ספיר וסרלין על משבר שנפל כאילו במו"מ הקואליציוני ועל ניתוקו הגמור. הדבר לא היה ולא נברא ועמיתַי היקרים נזקקים לטכסיסי מלחמת עצבים לשם סחיטת ויתורים. הם נקטו תחבולה אחת מחוכמת בהכריזם, כי פני מפא"י לקואליציה מצומצמת. פירוש הדבר כי חזו מראש את טכסיס הנפת השוט מצדנו ומיהרו להוציא את השוט מידינו על ידי שהקדימו להכריז על כך בעצמם.
נוכח התמונה המדאיגה הזאת טילפן הנשיא מטבריה לדעת מה המצב. אמרתי, כי מחר אוכל בוודאי להגיש דוח ואחר כך נדברתי עם זאב שרף כי ייגש לטבריה.
הציר האיטלקי מגיש היום כתב האמנתו לנשיא בטבריה, כמוסכם. המנכ"ל יהיה נוכח בטכס ואני יצאתי פטור.
עם טדי ושלמה ארזי על סידורים ביום העצמאות הבא עלינו. ה' אייר חל השנה בשבת ובהתאם לחוק יוחג יום העצמאות ביום ה' שלפניו. משלושת המקומות המוצעים הפעם לעריכת המיסדר הצבאי הגדול - ירושלים, ת"א ורמלה-לוד - בחרתי בשלישי ואמרתי כי אביא את הדבר לאישור הממשלה. הנימוקים: הסידור בירושלים יקר מדי והוא כרוך בהפרת הסכם ש"ן או בוויתור על מטוסים, טנקים, תותחים ושריון כבד; תל-אביב אינה רצויה מטעמים מדיניים - כאילו אנו מסתגלים לנוחות הסגל וגם אין לחזור תמיד לת"א; הערים הקטנות רמלה ולוד ראויות לכבוד דווקא כערי עולים חדשים; המקום מרכזי ביותר ונוח לגישה מירושלים, מת"א, מחיפה ואין צריך לומר מהמושבות והמעברות שבסביבה.
במשרד החוץ המוּעדה הראשונה עם הצרפתי לאבארט, פיסיקאי ועיתונאי, בימי המלחמה ערך את "פראנס ליבר" בלונדון, כיום עורך "קונסטלסיון", שהוא המהדורה הצרפתית של "רידרס דייג'סט". איש "קל" שאינו מעורר אמון, אך מעניין ומבריק. הזדקק בשיחתו לשני כתריו, העיתונות והמדע. אמר כי הוא מזועזע ממש ממראה עיניו בארץ - גדולות ונצורות אשר אין לשערן מרחוק. בצרפת אין לציבור מושג מהנעשה כאן ויש להגביר הסברה ויחסי ציבור. הנגב שטח נפלא לפיתוח אטומי ועצתו לנו ליצור קשר הדוק עם מחקר האטום בצרפת. הקשבתי בכל החשיבות והערכתי עצתו. לא אמרתי כי קשרינו עם אותם חוגים בצרפת מהודקים כבר למדי. אגב שיחה זו שמעתי בראשונה הסברה בהירה ביותר של סוד העוצמה האטומית שהסתייעה בציור מאיר עיניים על פיסת נייר.
משה ברטור הרצה על שורה של עניינים: קו שני שמוכנה חברת הטיס השוודית סא"ס לכונן בלוד ואשר "אל-על" מתנגדת לו מטעמי התחרות ומצווה להכריע נגדה הפעם מפני חשיבותו של אותו קו במערכה נגד החרם הערבי שהשבית לנו את הקו הפיליפיני; סיכויי יצוא לרוסיה ועוד. העסקתיו מצדי בבעיות יצוא תוצרת הארץ לארה"ב והבטיח להגיש לי תזכיר בעניין זה.
עם צבי אבנון דיברתי עם יוסף אוּר, שעב את עבודתו במזכירות המפלגה, כמועמד לתפקיד מינהלי במה"ח וכן על בעיית "היורדים" שתעמוד בישיבה הקרובה של המוסד לתיאום.
מנהל פיק"א בחיפה, יהודי אנגלי דובר עברית, [מקס] ראוֹ שמו, נכנס לברר פרטי הסידורים להעלאת עצמות הברון [רוטשילד] לקבורה בזיכרון יעקב. ב"ג הבטיח לשלוח אוניית מלחמה למרסיי להביא את הארונות של אדמונד ואשתו [עדה-אדלאידה]; ג'יימס [בכור הברון; ציוני; עקר מצרפת לבריטניה] יבוא לארץ להשתתף בלווייה.
אחר הצהריים שרשרת ארוכה של שיחות בבית.
זיאמה ארן על בעיית תפקידו בממשלה - תרבות והסברה - כיצד יתארגן הדבר, מה יהיה המנגנון, אם ואיך יובטח התקציב. עורר בעיית אהוד אבריאל: האין לצרפו מחדש למשרד רה"מ? או שמא יש לשלחו למבצע הסברה בארה"ב?
טדי ופנחס ספיר על בעיית אוסקר גאס. פנחס הרצה ארוכות את נימוקי יחסו השלילי הגמור לגאס כאדם וכמומחה - דברים כבדים והולמים. אך גם טדי לא טמן ידו ונתברר, כתמיד, כי האמת אי שם באמצע. דחיתי פסָק אחרון לשובו של אשכול.
זאב שרף לקבלת תדריך לקראת מסירת דוח לנשיא בטבריה. בינתיים נמלכתי בו בשאלת אהוד. עצתו: להחזיר מארה"ב את אייב [אברהם הרמן] להסברה בארץ ולשלוח אהוד תחתיו.
בינתיים טילפן בקר כי לאחר מאמץ של שעות שיכנע סוף סוף את האיגוד כי ישתף פעולה עם הפקידות הגבוהה אך הדבר תלוי עכשיו במכתב מצד "ועדת הפעולה" לוועד הפועל, שתהיה בו מעין חרטה על "ההיעדרות" הבלתי-מוסמכת ודחיית ההתארגנות כחטיבה נפרדת.
קראתי אלי את לבבי והטלתי עליו את ביצוע הדבר.
אחרון-אחרון גדעון רפאל לשיחה ממושכת על מדיניותנו להבא לאור הניסיון של קיביה ומועב"ט. בא טעון והיה סבור כי בהתקפת מחץ אחת ילכוד מצודות וינתוץ מגדלים: "על הממשלה להחליט אחת ולתמיד כי בשום מקרה לא יעבור הצבא את הגבול לפעול מעברו השני". שללתי לחלוטין תבונת הצעה כזו לממשלה על קביעת עיקרון סיטוני ומופשט ושללתי גם אפשרות מעשית של קשירת ידיים כזאת לעצמנו מראש לכל מקרה שלא יבוא.
