יום א', 13/12/1953
שם הספר  יומן אישי 1953
שם הפרק  יום א', 13/12/1953

 


יום א',  13/12/1953

 

השבוע פיגרתי בכתיבת היומן והנני מתחיל לרשום בליל שבת את קורות השבוע מיום א'. כמה אירועים כבר ניטשטשו בזיכרון ואולי ברכה בדבר, יען אוכל לקצר.

יצאתי לירושלים כרגיל ב-7.30. לפני התחלת ישיבת הממשלה ב-10 סיפר לי זאב שרף כי הופיע אצלו יוסף יעקבסון מרחובות, מין יסעור הבא תמיד לבשר משבר, ובפיו אזהרה כי המו"מ עם "הכלליים" עומד על סף כישלון גמור. סח לו יוסף ספיר כי הוא מיואש לחלוטין; כי בפגישה האחרונה של הארבעה - ארגוב וגוברין, הוא וסרלין - היה הוא היחיד שחתר להסכם ואילו יתר השלושה עשו כל שביכולתם להרחיקו; כי אילו באה עכשיו מחדש הצעה להקים מייד את הממשלה ולדחות כל מו"מ לאחר כך אפשר היו לה סיכויים להתקבל. סיפור משונה מאוד - הן בחלקו הראשון על ייאושו של ספיר והן בשני על סיכויי קפיצת-הדרך - ללא כל התאם עם מה שאני שומע מפי החברים המנהלים את המו"מ.

בינתיים, בישיבת הממשלה סידרתי עם זאב [שרף] להקדים את סעיפי סדר-היום הנוגעים בעניינים של מה-בכך ולדחות כל עניין מהעניינים העומדים ברומו של עולם והעשויים לעורר מחלוקת עקרונית, שמא יבולע לאלה ממצבה המעורער של הקואליציה. הרציתי בקצרה על מצב העניינים במועב"ט לקראת הכרעה בשאלת העבודה בצפון ואמרתי כי אנו מצפים עכשיו בכל רגע לקבלת טיוטת ההחלטה שחיברו שלוש המעצמות. עוד הישיבה נמשכת והנה נתקבלה הטיוטה והונחה לפני אך לא ראיתי להביאה לפני הממשלה מייד, יען טרם עיכלתיה והחלטתי כי מוטב לכנס ועדת השרים לענייני חוץ לשם דיון בה.

עוררתי שאלת השביתה שהייתה בשבוע שעבר מצד הפקידות הגבוהה, אשר נקטה לשון נקייה בכנותה את השביתה "היעדרות". שביתה זו נתקיימה לאחר שהודעתי לוועדת הפעולה על החלטת הממשלה להעמיד את בעיית הפקידות המינהלית בראש סדר היום של המו"מ עם איגוד עובדי המדינה על תיקוני שכר ולדאוג כי נציגי פקידות זו ישותפו על ידי האיגוד במו"מ. אמרתי דברים מרים על תקדים מסוכן וממאיר זה וציינתי בין השאר כי גם מזכיר הממשלה השתתף ב"היעדרות". הצעתי כי אוסמך לפנות אל ועדת הפעולה בתביעה נמרצת לחדול מדרך זו ולא לבצע את ההחלטה שנתפרסמה לקיים "היעדרות" נוספת של שלושה ימים רצופים.

לאחר דין ודברים שבו ניסה רוקח שוב לתבוע עלבון הפקידות הגבוהה, כאילו הוא ער וקשוב לתביעותיה יותר מאחרים, אושרה הצעתי.

אחרי הישיבה נכנס שרף לחדרי והודיע כי אומנם השתתף בהיעדרות הראשונה ואחרי זה החליט לא להשתתף יותר - אבל להווי ידוע כי אם יוחלט על היעדרות שנייה, יתפטר ביום ההיעדרות ממשרתו בממשלה.

ישבתי עם טדי ויצחק נבון לברר בעיית התיישבותו של ב"ג בשדה-בוקר - האומנם כרוכים סידורי הביטחון בהוצאות כה עצומות כפי הרינון המתפשט. שניהם בטוחים כי יש כאן גוזמאות פרועות, אך יצחק הבטיח לברר את העניין בתכלית הדיוק.

טדי סיפר כי הוא נכנס בשיחות עם משה דיין וחבריו על בעיית ההסתננות, מתוך מאמץ להסביר אחת ולתמיד את התוצאות המדיניות ההרסניות של מעשי התגובה ולטכס עצה על אמצעי-מניעה מקַדמים. אמרתי לו, כי חקר של משרד החוץ הכינה נייר מיוחד בשאלה זו, בו הצביעה על שורה שלמה של אמצעים אפשריים אשר הצבא הדבק בשיגרת התגובות פסל אותם כבלתי-מעשיים; לדעתי מבלי להתעמק בבעיה כיאות.

אגב שיחה עם יצחק על חששותי ליחסים הפנימיים בתוך סיעתנו בממשלה נתגלה לי דבר שלא ידעתי. לדבריו לא זו בלבד שבשלב מסוים הייתה גולדה סבורה כי היא הראויה לרשת מקום ב"ג, אלא בפירוש אמרה זאת לשלושת השושבינים; דווקא משום שהוצעו שני מועמדים אחרים, אשכול ואני, שהתחרו כאילו זה בזה, נראתה לה מועמדותה לא רק כמתאימה מפאת עצמה אלא כפותחת מוצא מהסבך שנוצר. אם כך הדבר, מוסברת המועקה והמתיחות שהיא נתונה בהן כפרי אכזבה עמוקה שנפלה בחלקה.

ציפיתי לבואה של צפורה לצהרים אך היא טלפנה כי לא תבוא: נראה כי לקתה בשפעת והיא חוששת בעליית החום. כדי להקדים רפואה למכה החליטה לשכב. גם אחותי עדה נפלה למשכב.

לקראת ביקורו של הזוג הדני לתה בביתי הזמנתי את אברהם בירן ורעייתו, אך התברר כי גם רות חולה בשפעת ואברהם בא בגפו.

שמו של הדני ויטברג - פרופסור לתיאולוגיה, מומחה לתנ"ך, שר החינוך לשעבר, ראש האגודה למען ישראל, ידיד נאמן, רב את ריבנו בדניה מידי בניקה, ביקר עכשיו בכמה מארצות ערב ובא אלינו לראות את הארץ במו עיניו ולהצטייד בתחמושת מדינית להמשך המערכה. הוא ואשתו אנשים בני תרבות גבוהה ונעימים מאוד. בין השאר התפעל מרמתם התרבותית ואיכותם המוסרית של כמה מעובדי המדינה הגבוהים שאתם נפגש: ליאו [כהן], יעקב הרצוג ועוד. טען כי הדומים להם בשירות הממשלה הדנית אינם יודעים אלא מה שמחייבת משרתם ואילו מטענם התרבותי הכללי זעום ביותר, ואילו כאן אתה נתקל בכל משרד באנשים בעלי שאר רוח, ספוגי מסורת התנ"ך ורחבי היקף בהשקפת עולמם. אמרתי לו כי הוא נפגש אומנם עם המעולים שבאנשינו, אבל נכון כי הזיקה לתנ"ך מובלעת ביישותם התרבותית של רבים מאיתנו - הן ככלות הכל ילדינו הם היחידים בעולם הלומדים את התנ"ך בארץ ובשפה שבהן הוא נוצר, וזה מלבד ידיעת התנ"ך שהביאו בידם רבים מחינוכם בחו"ל.

ניגשתי לבקר את מזכירתי לשעבר מרים רנן, שנתחבלה קשה במפולת שאירעה בבניין המוסדות הלאומיים בתחילת 1948 לרגל ההתפוצצות המפורסמת [מעשה ידי הערבים]. לאחר שהפילה אז הצליחה להרות שוב ויש לה עכשיו ילדה חמודה בת שלוש. לביקור הייתה גם מטרה מעשית - לתהות על כוונותיו האמיתיות של גדעון רפאל העומד לחזור מחר מניו-יורק - אם נכונות השמועות על החלטתו לפרוש מהשירות הממשלתי. מרים היא ידידה קרובה של הרפאלים והתברר כי אין לה מושג מתוכניות אלו. מזה מסתבר כי אין אלו אלא שמועות שווא, כאשר שיערתי.

בשובי הביתה מצאתי את ארגוב וגוברין ממתינים לי להתייעצות לפני פגישתם עם עמיתיהם הכלליים להמשך המו"מ. סיפרתי להם מה שקלט שרף מפי יעקבסון וטענו כי אין לדברים שחר.

לאחר שלא נפרדתי מבן-גוריון - כל יום השבת התלבטתי אם לגשת אליו וסוף שהנחתי לצפורה לנסוע לבדה אל פוליה - כתבתי לו מכתב קצר אשר יצחק ייקחנו איתו מחר. וזה לשון המכתב:

דוד, אני מתעצב מאוד על הליכתך ועל נסיבות חילופינו. אני מבקש חיזוק באמונתי כי חושיך, אשר הוכיחו את נכונותם כמה פעמים בעבר, לא יכזיבו גם הפעם. אני מאחל לך בריאות הגוף, חוסן רוח וסיפוק נפש בפרק חייך החדש.

ארוחת ערב סעדתי ב"עדן" כאורחו של פרץ נפתלי, בחברתם של שר החקלאות הקנדאי ורעייתו ובני לווייתו. שוב שמעתי שבחים מרקיעים על קומיי.

 

העתקת קישור