יום ו', 11/12/1953
הבוקר נכנסתי באופן "יעיל" לתפקידי כמ"מ רה"מ מבחינה משרדית. בבואי למשרד רה"מ מצאתי הכל מבהיק ומצוחצח. בחדר רה"מ זר פרחים גדול עם פתק-ברכה מאת העובדים. רות חביליו הכניסה תיק גדוש ברכות - מכתבים ומברקים מהארץ ומחו"ל. כל הזמן זורמות ברכות אלו למשרד החוץ ולא ידעתי כי גם במשרד רה"מ יש תצבורת.
ישבתי עם טדי ועם יצחק לוי. פרשו לפני דיאגרמה המציגה את מיבנה המשרד לכל אגפיו. ידעתי, כי משרד זה הוא ערב-רב של כל מיני "קרביים וכרעיים" אבל מהדיאגרמה נודעו לי חדשות. התברר כי ועדת השמות (של מקומות היסטוריים ושל יישובים חדשים) משולבת במשרד זה וכן כי קיים כאן שולחן מיוחד לבירור תלונות ולסידורם בפועל ממש של עניינים מעניינים שונים שפונים בהם כל מיני קשֵי-יום.
עברתי עם טדי ועם יצחק לוי בכל החדרים ולחצתי ידי העובדים. בין הכתבניות שתי נערות מעולות הודו, אחת מבומבי ואחת מכלכותה. מרכז ועדת השמות הוא מיודעי [בן-ציון] ונסקי [אשל], מוותיקי רמת רחל. קצין הביטחון הוא חביב כהנא, אחיו של שמאי.
בא יוחנן בהם, מזכיר לשכת הייעוץ לתכנון כלכלי, שבראשה עומד אוסקר גאס, להכניסני בסבך הבעיות האישיות שנשתרג סביב לשכה זו ואשר גאס אמן בחסד עליון לפתחו מסביבו בכל שדה פעולה בו ישלח יד. העוקץ הממאיר ביותר נעוץ עכשיו ביחסי גאס ו[פנחס] ספיר, יותר נכון ביחסו של ספיר אל גאס. אשכול עבר מהסתייגות מרחיקה ליחס חיובי גמור, אבל ספיר אינו מקבל בעניין זה את קו אלופו. גם היחסים עם דוליק [הורוביץ] אינם כשורה.
אמרתי כי מבחינה ממלכתית-עניינית אני מחייב בהחלט קיומה של לשכה כזו. ודאי קיימת ועומדת השאלה אם אפשר לאורך ימים לשאת בשיגיונותיו של גאס, אבל דווקא משום שקרה ביני לבינו מה שקרה לא רצוי לי כל עיקר שהעניינים יגיעו עד משבר כשאני "על סף השלטון" או מייד לאחר שאטול לידי את הרסן באורח רשמי. הבטחתי לברר את העניינים עם ספיר מייד כשישוב מחו"ל ואחר כך לברר עם טדי ועם יוחנן בעיית הנחיית הלשכה בעבודתה וצינורות הקשר בינה לבין המשרדים.
כשהגעתי למשרד מצאתי את הפרוזדור שלרגלי המדרגות העולות ללשכתי כולו מגובב כלי משחית שונים ומשונים. אנשי חברת "קולומביה" הסובבים בארץ לעריכת תוכנית טלוויזיה באו לצלמני ולהקליטני. הכינותי משהו שעלי להשמיע באוזני המכשיר, גם התכוננתי למסיבת עיתונאי חוץ המתקיימת היום, על מנת לשלב את שני הדברים יחד.
באמצע ההכנות בא אמריקני בהאי היושב בארץ בשליחותו של שוקי רבני, נשיאה הדתי של העדה, למסור לי מכתב ברכה להתמנותי. מהמכתב נודע לי כי נביאי הדת הבהאית חזו שיבת ישראל לארצו.
ב-12 מסיבת עיתונאי חוץ. אמרתי פסוקים אחדים של פתיחה ואחרי כן הייתי טרף למטר שאלות. בדרך כלל שמרתי על שיווי המשקל אך טרדנותה הממארת של בחורה יהודייה-אנגלייה אחת, נציגת יופ"י שלא הרפתה מהנושא של חינוך ערבי, הצליחה סוף סוף להוציאני מכלי.
אחרי המסיבה - שאלות ותשובות של איש "קולומביה" בשביל תוכנית הטלוויזיה.
יצאתי עם צפורה, פוריה, זאב שק ועוד קרוב ל-3. הגענו לתל-בנימין ב-4 וכבר חיכו לי [חה"כ ישעיהו] פרדר ויזהר הררי כנציגי ה"פרוגרסיביים".
התנגדותם לא רק ל-10 אלא גם ל-5 אחוזים נוקשה ומוחלטת. הסבירו לי, כי עצם הנפנוף בחרב זו מעל לראשם משתק אצלם כל יוזמה ותנופה לגידול ולהתרחבות. אשר לשאלתי השנייה לרוזן - אם יהיו מוכנים ללכת לקואליציה קטנה במקרה שהגדולה תתפוצץ דווקא בנקודה זו - שוב לא היה בפיהם דיבור ברור ורק הביעו תקווה כי הדברים לא יגיעו לידי כך ו"הכלליים" יוותרו: לא כדאי להם להניח ל"פרוגרסיביים" לעבור לאופוזיציה ולשמש נקודת מוקד לכל הביקורת והתרעומת שיש נגד "הכלליים" במחנה הבורגני עקב השתתפותם הבלתי-יעילה בשלטון. דיברנו עוד הרבה על דא ועל הא, אך זה היה העיקר. אף הם הביעו שמחתם כי עלי הוטלה המשימה וחזרו ואישרו כי אמרו זאת במפורש באוזני הנשיא.
טילפנתי לארגוב ומצאתיו על סף הבית - יוצא לפגישה עם "הכלליים" בבית סרלין. אמרתי לו, כי הגיעה שעתנו להתנער כליל מעניין אחוזי החסימה שמעולם לא היה מחושב כהלכה אצלנו ועתה הוברר כי אין הוא אלא ספחת.
בשעה יותר מאוחרת טילפן ארגוב להודיע, כי הנסיגה מהאחוזים בוצעה וגרמה זעזוע במחנה שכנגד. עמדת "הכלליים" להלכה היא לכאורה ייקוב הדין את ההר, אבל על כל פנים לא הופסק המו"מ בנקודה זו ועוד חזון למועד. בסעיפים אחרים חלה התקדמות לקראת הסכם והמשך המו"מ ביום א' בערב בירושלים.
האריך שבת שבתאי טבת מ"הארץ", העוסק בחיבור "דיוקן" של מ"ש. הפציר בי ונעתרתי לקבלו. אסף עלי חומר מהעיתונות של שנים עברו - עשה בזה עבודת "מחקר" ממש, גם הטריח עצמו לגימנסיה "הרצליה" ושמע מה ששמע מפי ברוך בן-יהודה [בוגר מחזור ב' של ג' "הרצליה"; לימים מנהלה] ואחרים, ועדיין נשארו סתומות ואין לאל ידו לבררן אלא מפי הגבורה [ר' "המועמד לראשות הממשלה, מ"ש", "הארץ", 25/12/53].
אכלנו לבדנו, אני וצפורה, וישבתי כל הערב כותב את היומן - עד אחת.
