יום ג', 15/12/1953
בבואי ב-8.30 למשרד רה"מ מצאתי כי יצחק נבון הביא לי מכתב מב"ג, כתוב בעיפרון על גיליון תלוש מפנקס של הכפלה, כבימים מקדם [הכוונה לנוהג מימי עבודת השניים בהנהלת הסוכנות לפני קום המדינה - בצורה זו כתב מ"ש את דוחותיו מחו"ל להנהלת הסוכנות, שאחר מותו הוצאו לאור כ"יומן מדיני" בהוצ' "עם עובד"]. מספר הדף 3 אבל יצחק נתבקש לציין לפני כי זה מכתבו הראשון מהמקום החדש. וזה לשונו:
משה יקר - שדה בוקר, 14.12.53
לאחר שהספקתי (באמת הספיקו החברים שבאו איתי הנה) להסתדר קמעה, אני רוצה לשלוח לך ברכתי הראשונה ממקום זה - לך ולכל החברים.
א - לייצב בהקדם האפשרי ממשלה*,
ב - להבטיח "עבודת צוות" בממשלה ובתנועה.
אני מרגיש בערך מה שהרגשתי ביומי הראשון בארץ, ואני מקווה שאצליח לחזור לעבודת ידיים (אם כי רק לארבע שעות ביום) ולקרוא הספרים האהובים עלי, ואולי לעשות עוד משהו. הזמן יַראה.
שלום רב לצפורה ולכל החברים.
שלך ד. בן גוריון
יצחק מעיד כי מכתבי עלה לרצון רב. הוא בירר בעיית ההוצאות ונוכח כי אינה קיימת כלל. אומנם הצבא הקיף את נקודת שדה-בוקר בגדר, אבל הדבר יכול ובעצם היה חייב להיעשות בין כה וכה במסגרת אמצעי הביטחון הננקטים עכשיו להגנת נקודות נידחות. כן הוגברה פלוגת הנח"ל שבמקום. ושוב, על הגברתה של זו התנהל מו"מ זה מכבר והדבר היה יכול להתבצע ממילא, גם בלי מאורע התיישבותו של ב"ג. נחה דעתי.
ישבתי עם טדי ועם יוחנן בהם [חבר צוות היועצים הכלכליים של הממשלה] לברר בעיית לשכת הייעוץ של גאס ויחסיה עם האוצר - קרי עם פנחס ספיר. הסבך, כנראה, רציני ואצטרך להשקיע ראשי בו.
בתשע הופיעו ארבעת השרים ה"כלליים" וישבו למעלה משעתיים. פתחתי בחידוש התביעה להקמת הממשלה החדשה מייד, ללא כל דיחוי, ודחיית כל מו"מ לפיתרון בעיות תלויות ועומדות לאחריו. הליכת ב"ג אינה מאורע מפלגתי - זהו זעזוע בעל אופי כללי הנוגע לחיי המדינה כולה. יציבות השלטון בישראל הועמדה על ידי כך במבחן. אנו ON THE SPOT [על המוקד] מבחינה זו, כלפי פנים וכלפי חוץ כאחד, וכלפי חוץ תרתי משמע: כלפי העם היהודי והעולם כולו. חובה לאומית עליונה ומכרעת להפגין בשעה זו בגרות ויציבות. כל מפלגה שתמעל בחובתה זו תיתן את הדין. לא הרי משבר שיפרוץ כעבור זמן, אם חלילה לא ישתוו שתי המפלגות הראשיות ביניהן, כהרי משבר שיתחולל עכשיו. כעבור זמן ייאמר - שוב פרץ ריב ולא הגיעו לעמק השווה, ואילו עכשיו ייאמר - משהסתלק ב"ג מההנהגה, התפרדה החבילה כולה. אין אני בא למחוק את המו"מ שהיה: מה שכבר הוסכם שריר וקיים. משאלות שטרם סופקו - אין שולל חוקיותן והן תעמודנה לבירור. אבל עכשיו יש קודם כל ללכד מחדש את הקואליציה ולהציג לפני הכנסת והציבור כולו ממשלה יציבה.
הייתה זו מהפכה בלבבות אילו נענו לקריאתי. [יוסף] ספיר פתח בטענה מופרכת - אילו מלכתחילה הלכו בדרך זו אפשר הייתה בה ברכה, אך לאחר שבילו שבועות במו"מ שוב אין טעם להפסיקו על סף ההכרעה. הפירכה היא כי ב"ג הציע זאת להם לפני היות הכל ואשכול חזר על כך כעבור זמן קצר והם סירבו. ומה טעם להיכנס לממשלה על מנת להיפרד כעבור זמן קצר, המשיך ספיר. אדרבה, אגיד להם מה עמדתי בשאלות השנויות במחלוקת, ואז ידעו אם כדאי להם להיכנס מייד לממשלה מתוך סיכוי להסכם או מוטב לפרוש עכשיו. סרלין טען כי בעצם מו"מ זה שהם עומדים בו עכשיו היה בו צורך לפני עידן ועידנים והם הטרידו את ב"ג בתביעותיהם אלו פעם אחר פעם, אלא שדעתו לא הייתה פנויה והוא דחם וחזר ודחם.
סוף שפירטו דרישותיהם ה"סופיות": הם מסתלקים מדרישת סגן לרה"מ. זאת אמרו הפעם במפורש ורוקח היה המַגיד. עשה מזה מטעמים בשבילי. כאילו חזרו בהם מיומרה זו משנקבע כי אני האיש - אני רצוי להם בהחלט (כאן מחמאה בתוך מחמאה - הן אני כמעט-"צבר", הוא אומר זאת בשמו ובשם ספיר ה"צברים" [שניהם ילידי יפו] - "זאת אומרת שלא כברנשטין וכסרלין - בחינת "אחינו אתה") וחלילה להם להכביד דווקא עלי על ידי דרישת סגנות מייד עם לכת ב"ג, כאילו הם באים להנחיתני בהשוואה אליו. את ההסתלקות מדרישת סגנות באוצר לא פירשו אלא הבליעו במשומע. אבל הם עומדים בכל תוקף על סגנות בחינוך, ודווקא סגן יחיד, ללא שובר בצדו בדמות סגן דתי. כאן בא ביסוס מעניין והגיוני - דתיותו של בית הספר הדתי משוריינת ממילא, כי הדתיות מושג החלטי, ואילו כלליותו של בית הספר הממלכתי אינה משוריינת יען הכלליות מושג יחסי. יתר על כן, קיימת מועצת החינוך הדתי בתוקף החוק. כן קיים ועומד מנהל החינוך הדתי כתפקיד אשר רק איש דתי יוכל למלאו. זאת ועוד: שלושה סגנים - אחד מפא"י, אחד "ציוני כללי" ואחד "הפועל המזרחי" - פירושו באמת החייאת הזרמים. את מינוי הסגן הם מוכנים לדחות לחודשיים, אבל ההסכם על כך צריך לבוא מייד. הלאה - הם תובעים סגן-שר באחד המשרדים האחרים - רצוי בביטחון, אך ייתכן גם במשרד אחר, נאמר בחקלאות - על יסוד הדדי; זאת אומרת סגן למפא"י באחד המשרדים של "הכלליים". אם שני המינויים האלה מקובלים אזי הם מסתלקים מהתנגדותם למסירת סמכויות של קבע לארן - זאת אומרת מעתה הוא יכול להיות שר ככל השרים. ואחרון-אחרון - % 10.
לא נכנסתי לגופי העניינים יען פנייתי לא הייתה מכוונת לשמש שלב במו"מ המתנהל על ידי ועדה מפלגתית. רק העירותי כי מתן סגן יחיד להם בחינוך יביאנו בהכרח לידי התנגשות עם "הפועל המזרחי" וכל ההיגיון שבהנמקתם לא יועיל כאן. עיקר הוויכוח היה לי איתם בשאלת האחוזים [לחסימה]. אמרתי כי מעיקרא הייתי ספקן לגבי תבונת התקנה שהוסכם עליה, שכן היא נראתה לי מלאכותית וחותכת יותר מדי. על כל פנים, בשום אופן לא אתן יד לרציחת המפלגה הפרוגרסיבית. הצעתי להוריד את אחוז ההגבלה ל-2.5 או 3 - כי אז תשמש ההגבלה תריס בפני צמיחת רשימות קיקיוניות אבל לא תכרית קיומן של מפלגות שיש להן שורשים בעם. בהמשך הדברים התברר כי הם מוכנים לרדת ל-5 אחוזים. אני רמזתי על אפשרות לשכנע את ה"פרוגרסיבים" להתפשר עם 4 אחוז. פער זה בין 4 ל-5 לא נסתם, ובעיקרו של דבר הוחזר העניין למסלולו הקודם כמו"מ בין נציגויות המפלגות, מכיוון שהצעֲתי לקפיצת-הדרך לא נתקבלה.
סוף סוף הגעתי למשרד החוץ. נפגשתי בחמימות עם גדעון רפאל שחזר אמש מניו-יורק ויחד עם המנכ"ל שמעתי מפיו דוח חי על המערכות במועב"ט, זו שנסתיימה וזו שעודה נמשכת.
מייד לאחר ארוחת הצהריים - לקולנוע "אורגיל", לראות בהצגת סרטים מתוצרת אולפני ההסרטה של הרצליה. לקחתי איתי את רוב עובדי הלשכה ואת רותה. מלאכת ההסרטה משובחת למדי - על כל פנים שלב ניכר במעלה לעומת ניסיונות קודמים והעיקר שכולה נעשית בארץ, לרבות הפיתוח, אבל תוכנם ואופיים של הסרטים ועלילותיהם משופעים בסימני שאלה. הצרה היא כי כל בעל יוזמה אצלנו בעולם הסרטים, שיש ברכה ביוזמתו ובמרצו מבחינת גיוס הון והקמת המפעל, משים עצמו מייד אמן-יוצר ומומחה למקצוע, שולח יד בחיבור העלילות וקובע עצמו כבעל סמכות וכפוסק אחרון בכל הלכות האמנות הקולנועית. כך נהג ליאו הרמן [מנהל "קרן היסוד"] המנוח עד שנכשל כישלון מחפיר בסרטו האחרון, וכך נוהגת עכשיו מיודעתנו מרגוט קלוזנר [בעלת הון; מפיקת סרטים], אשר שמה מתנוסס - לדעתה ודאי לתפארת - בראש כל סרט.
מאולם הקולנוע ישיר לאולם הישיבות במשרד רה"מ - פגישת ועדת השרים לענייני שכר הפקידות עם נציגות עובדי המדינה. היה שולחן ארוך - שבעה מזה ותשעה מזה. ביררנו שאלות נוהל ושמענו הצגה כללית של הבעיה. היו ניכרים הבדלי הגישה בין נציג ההסתדרות ונציגי האיגוד וגם בקרב נציגות האיגוד לא הכל התנבאו בסגנון אחד. טווח הדרישות רחב - הן לגבי מיכסות הגדלת השכר והן לגבי קצב הזמן - והוא מנוצל ניצול מלא על ידי בעלי הגירסות השונות.
חזרתי הביתה ומצאתי את חיים שבא לירושלים לחתונת חברתו רמה [אבידר] - השנייה מחברותיו הקרובות לשעבר הנישאת על פניו. מצאתיו מסוער, אך כלל וכלל לא בבעיות של זיווגים, אלא בבעיית עתידו הקרוב. עד כה היה מסלולו קבוע לפניו לצאת להדרכה [ב"תנועה המאוחדת"] לתקופת שנתיים ואף המקום היה מסומן - חיפה. והנה פתאום הגיחה שליחות אחרת, שיש בה קסם והעזה אחרים לגמרי [הצטרפות לסגל שגרירות ישראל במוסקבה] והריהו נרעש ותוהה. דיברנו הרבה וגם שוחחתי ארוכות טלפונית עם צפורה ושנינו נוטים לעודדו ללכת בדרך השנייה.
נסענו יחד לחג כלולותיה של רמה אבידר שנערך ברוב-עם ובשפע-כיבוד במועדון התיירות. צד כלה היה רוב מניין המוזמנים ואילו צד חתן מצומצמים חמורות. בקהל הרב בלטו קציני צבא מזה וחברי קיבוץ חמדיה וראש-הנקרה מזה. מלבד אלה הייתה נוכחת כל ירושלים.
בתוך הרעש מסביב ביררתי עם פטי את עניין ההתפוצצות בבית המופתי [חג' אמין אל-חוסייני] בביירות וכן את בעיית רישום קרקעות ערביי צמח באזור המפורז.
מיהרתי חזרה הביתה לפגישה עם בירן ולבבי על הפקידות הגבוהה. קיבלו הצעתי כי אדרוש מההסתדרות לסדר פגישה בינם לבין האיגוד ולהבטיח כי בהופיע האיגוד לפני נציבות המנגנון להרצאת דרישותיו ישתף באותה הופעה נציג משלהם.
ב-8 החלה ישיבת הוועדה המדינית של המפלגה שנמשכה עד אחת אחר חצות. היו גילויים מדאיגים של מבוכה ותעייה, שיכחת ניסיונות עבר נוקבים וחיפוי על אוזלת יד למצוא פיתרון על-ידי השקעת מאמצים בהסברת חומר הבעיה.
ארגוב הרצה על מהלך המו"מ ומילאתי אחריו. הצעתי לעשות מאמץ נמרץ לקיצור המו"מ ולהקמת ממשלה ולשם כך לקבל דרישות "הכלליים" לסגנות בהנחה ש"הפועל המזרחי" לא יפרוש מהקואליציה ואילו את בעיית ה"פרוגרסיבים" לפתור על ידי נקיטת הגבלה של 4 אחוזים. בוויכוח ניסו אחדים להוכיח מה רע ומר הוא גורלנו שאנו נזקקים לקואליציה עם "הכלליים". היו שהציעו לחתור ברצינות לקואליציה מצומצמת - כאילו לא ברחנו מצרותיה של זו לקואליציה הרחבה כרע במיעוטו - והיו שטענו לבחירות חדשות - מתוך התעלמות מהסיכוי המרנין של ממשלת מעבר שנגזר עליה לכהן 8-7 חודשים ללא אמון הכנסת, כשבתוכה הכל מתפרם ומתפוקק ומסביב לה משתוללות האופוזיציות למיניהן - חזות של התפוררות בכנסת, מצב פרוע בציבור והרס מעמד הממשלה כלפי חוץ.
כלפי הניסיון החוזר ונישנה במקרים כאלה לסגת מקואליציה רחבה לקואליציה מצומצמת אמרתי, כי כדאי לנו לפעמים להניף את שוט הקואליציה המצומצמת מעל לראשיהם של שותפים סרבנים בקואליציה רחבה, אבל אל לנו להשלות את עצמנו כי נצליח לעשות את השוט הזה מַטֶה להישען עליו. כל הדיבורים על קואליציה מצומצמת הם דיבורים בטלים, שכן ה"פרוגרסיבים" ספק אם ילכו איתנו בלי "הכלליים" גם אם ניפרד מאלה בגלל עניין ה"אחוזים" ועל כל פנים לא ילכו איתנו אם לא זו תהיה הסיבה היחידה למשבר.
היו שאמרו דברים רציניים ושקולים. זיאמה ונמיר טענו כי אין לדחוק את קץ המו"מ עם "הכלליים" מתוך שיקול טכסיסי לגבי מפ"ם. ברגע שאנו גומרים עם "הכלליים" ומקימים ממשלה הרינו כמכריזים כי כל פנייתנו למפ"ם ומו"מ שלנו איתם לא היו אלא מן השפה ולחוץ ורק השלינו אותם בשווא. בציבור הפועלים בכלל ובציבורנו בפרט נהִייה אמיתית אחרי ניסיון רציני של הידברות עם מפ"ם. עלינו להיזהר שלא להיכשל ולא להכזיב. דבר אחד אם יוברר כי מפ"ם נוקטת עמדות שאין להן שחר כתנאי לשיתוף. דבר אחר לגמרי הוא אם מפ"ם תאשים אותנו כי לא נתנו לה שהות אפילו לברר עמדתה.
שיקול זה קיבלתי.
לעומת זה לא גרסתי את ההתנגדות החריפה - הקנאית כמעט - לחילופי סגנים. נפתלי נשא נאום נמרץ להוכיח איזה סבך יכניס למשרד החקלאות מינוי סגן "ציוני כללי". באותה הצלחה אפשר היה להוכיח מראש איזה סבך תגרום לממשלה כולה ולמעמדנו בה כניסת "הכלליים" לקואליציה. שאלה זו של חילופי סגנים הייתה היחידה שנערכה בה הצבעה שתוצאותיה היו 15 בעד התנגדות לתנאי זה ויהיה מה, נגד 5.
כן לא גרסתי את הפילוסופיה השַהְיָינית (קונקטטורית בלע"ז) של לבון, אשר פיתח תיאוריה כי לא נורא אם המצב הקיים יימשך עוד כמה שבועות - אין אנו מפסידים דבר, אל לנו לרוץ אחרי "הכלליים"; אדרבה, ירוצו הם אחרינו וכיוצא באלה.
חלקתי על הנחה זו ואמרתי כי כרגע ישנה עוד בציבור ובעיתונות התאפקות מסוימת, אבל זוהי התאפקות מתוחה מאוד העלולה להתפקע בכל יום. יתחילו שואלים: הן הנשיא הטיל הקמת ממשלה על איש מסוים - מה הוא עושה? מדוע אינו מגיש דין-וחשבון? אין הוא מצליח, מדוע אינו מפנה מקום לאחר? במצב זה אפשר לחכות שבוע, עשרה ימים, מתוך טכסיסי אשהייה, אבל לא יותר.
פרט לדחיית עניין חילופי הסגנים לא נקבעו מסמרות והכל הוחזר לוועדת השמונה. בתוך חמש שעות הדיון תפס זמן רב מיכלול הבעיות הכלכליות, אשר יש לי רושם שחברינו מנהלי המו"מ הסתבכו בו ללא צורך.
אחרי הישיבה עוד ישבתי עם נמיר בשאלת הפקידות הגבוהה.
כשבאתי אחרי אחת הביתה מצאתי את חיים ממתין לי. הוא איחר בנשף שמחת החתונה. טילפנתי לצפורה שהייתה עוד ערה. לקול צלצול הטלפון נעורה גם רותה בחדר הסמוך. נערך משתה תה אחרון והוספתי שיח עם חיים עד ששכבנו קרוב לשתיים.
כל הימים האלה ימי שמש זוהרים ושמי תכלת מבהיקים אך הקור במעלה וההסקה המרכזית מצילה את המצב.
* הקורא ישים אל לב כי לא רק על "את" נגזרה כליה אלא הכורת עלה גם על הא הידיעה, מסע טיהור וביעור חדש שהוכרז עליו זה לא כבר [הערת מ"ש].
