יום ב', 7/12/1953
העברתי את המברקים שחיברתי אמש דרך מיבחנת מוחו הצלול של אריה לבבי.
מרבית הבוקר במשרד עברה בריכוז כל ההשגות שנשמעו מפי המתווכחים בכנסת ובהכנת נקודות לנאום התשובה אחר הצהריים.
נועצתי עם שמאי על ארגון המזכירות הפרטית במשטר החדש. הצעתו היא, כי זאב ש"ק יישאר מזכירי המדיני לענייני משרד החוץ, יצחק נבון יהיה מנהל לשכתי במשרד רה"מ ואילו הוא, שמאי, יהיה מזכירי הפרטי הצמוד אלי אישית ומשמש ברית בין שני המשרדים.
הופיע הציר האיטלקי החדש לביקור ראשון. זו הפעם הראשונה שציר מערבי מבקרני רשמית במשרד החוץ בירושלים. עובדת היותו נציג מדינה קתולית כה מובהקת מוסיפה חשיבות למעשה זה של פריצת גדר החרם על ירושלים.
ארוחת צהריים של פרידה מב"ג במסעדת הסה, על טהרת הכשרות. נכחו ב"ג ופולה, כל השרים, זאב שרף. נאמו דינור, ברנשטין, רוקח, סרלין, בורג, [בכור] שטרית [שר המשטרה]. ב"ג נשא מדיברותיו על מצוות הילודה.
בפתיחת הכנסת ב-4 מסרתי הודעה על התפטרות ב"ג, שהוגשה הבוקר לנשיא, ודינה כדין התפטרות הממשלה וכן על החלטת הממשלה בדבר חופשה לב"ג ומינוי ממלאי המקום לתקופת המעבר. מייד לאחר ההודעה פתחתי בנאום התשובה, שנמשך כשעה וחצי. חשבתי כי הנאום היה בנוי כהלכה אך כולו מפותל בין המצרים. אמרתי כמה דברים נמרצים על תגובת הציבור היהודי בחו"ל למעשה קיביה, שבוודאי הרגיזו רבים. התשובות ל[משה] סנה ["חטיבת השמאל"] למפ"ם ול"חרות" היו חריפות ומתגרות וניתנו תוך ברד בלתי פוסק של שיסועים. ברדתי מהדוכן תהיתי כיצד קיבלו חברַי את הנאום.
מייד לאחר הנאום נתקיימה למעלה בכנסת ישיבת נציגות המפלגה בדמות ארגוב, נמיר וכותב הטורים עם משלחת מערכת "דבר": זכאי, רותם, יעקבי, יואלי וענבי. באו להציע מינוי [חיים] שורר כעורך, לפי שעה אי-רשמית ולניסיון. בנסיבות הנתונות חייבתי את ההצעה.
כשנכנסתי לחדר הסמוך לישיבת ועדת השמונה פגשוני לבון וגולדה בפנים זועפות ולבון התריס כלפי שַלַמה אמרתי על קיביה דברים שלא הייתי מוסמך לאומרם. גולדה החרתה אחריו. טפחתי על פניהם החלטת הממשלה שהתירה לי למסור על הזעזוע שעורר הדבר בחו"ל. היה ויכוח קצר, חריף ומרגיז ביותר. טענתי כי ציבורנו מוכה סנוורים וחובה לפקוח עיניו. נשארו בשלהם עם משקע של מרירות.
הישיבה התרכזה בעיקר בשאלת קו המו"מ עם מפ"ם ונתבקשתי לנסח עיקרי מדיניות החוץ כהצעה של מצע משותף.
כל השעות הללו, בין ישיבה לישיבה ובתוך הישיבות, ערכתי עמוד אחרי עמוד את נאום התשובה כפי שנרשם לשם מסירה לעיתונות.
ב-9 ניגשתי אל הנשיא. סיפר לי על שיחתו עם ב"ג בבוקר. כבר הזמין אליו את נציגי כל הסיעות למחר. תמהתי על שום מה הזמין גם את "חרות", סנה ומק"י. כלום הללו באים בחשבת לקואליציה איזו שהיא? אומנם וייצמן נקט נוהג זה, אבל מוטב לא להמשיך בו. בן-צבי היה סבור כי מוטב גם לו להזמין את כולם, מקצה אל קצה. הן זוהי ההזדמנות היחידה בשביל הסיעות הזעירות והקיצוניות לראות את הנשיא פעם ביובל - ולמה ישלול מהם סיפוק-נפש זה. נדברנו כי אוזמן רשמית ליום ד' בבוקר.
ישבתי כל שארית הערב על הניירות. אחר חצות הובאה אלי הגהת הדוח של "ג'רוזלם פוסט" על נאום התשובה והוצרכתי לכתוב כמעט כולו מחדש, כה לקויה ומקוטעת הייתה המלאכה.
