יום ו', 4/12/1953
וולטר סיפר בבוקר: סעד אמש אצל ז'ילבר ביפו. הלה סיפר, כי כבר פעל כמעט בקיי ד'אורסי [משרד החוץ הצרפתי] כי יתירו לו את הרצועה לגבי ביקורים בירושלים עד שבא עניין קיביה והחזיר הגלגל אחורנית. את חילוף הרמטכ"לים גורס הסגל כהיפרעות ממקלף על קיביה. תמימים! אילו דיין היה הרמטכ"ל של קיביה ולאחר אותו מעשה הוחלף - היה היגיון בגירסתם.
עם אבנון על בעיית ה"יורדים". המרצתיו לברר אפשרות החזרת אותם היורדים שבקנדה המשוועים לעזרה כדי לשוב לארץ.
וולטר סיפר על דיכאונם של טובי אנשי שדה-בוקר. הם קובלים מרה על... רוב טובה. עד עכשיו כל שיפור במשק ובתנאי החיים עלה להם במאמצים קשים ובקורבנות כספיים; עכשיו הכל ניתן כמקרן השפע. כמה חלמו על גדר וכמה עמלו לחסוך כסף בשבילה; עכשיו כהרף עין הוקמה גדר כפולה. הטלפון היה הזיה לעתיד רחוק; עכשיו יש טלפון. הכביש - סיכוי מעורפל; עכשיו ייסלל הכביש. וכן הלאה וכן הלאה. מצב זה מאיים בחיסולו הגמור של המתח החלוצי, בהחלשת הדבק הפנימי, אפילו בעזיבת אנשים ובהתפוררות הנקודה. אשר יגורתי, אשר יגורתי!
[אברהם] בירן בא שוב להזהירני על המסקנות הנובעות בהכרח מדחיית "ההיעדרות" לפי בקשתי. טילפנתי לגולדה ונדברתי כי נתייעץ על העניין לפני ישיבת הממשלה ביום א'.
מייד אחרי ארוחת הצהריים בבית - לוי אשכול, היוצא ביום א' לארה"ב. נועצתי בו בשאלת הפקידות הגבוהה ומצאתיו כצור חלמיש: אין כסף וחסל. הוא יודע כי הגיעו מים עד נפש וכי הצמרת עתידה להתפורר על ידי בריחה אל המשק הפרטי. אין בידו להושיע בלי לעורר גל חדש של אינפלציה. זאת לא יעשה בשום פנים - ויהי אשר יהיה.
נסעתי לתל-בנימין. שוב בא בן-אלול ושוב הכתבתי פרק - הגעתי עד כניסתי להנהלת הסוכנות ב-1933.
בערב - ארוחה רבתי: סעודת הערב האחרונה בתל-בנימין. גוברינים [עקיבא ומלכה], פלרים [זאב (למד עם מ"ש בלונדון) והדסה], עזרא ולאה [זוסמן; ע"ז - משורר, מבקר תיאטרון וספרות, צייר - בן האגרונום "חובב-ציון" אברהם זוסמן מאודיסה ואלכסנדרה-"סשה" (לב), אחות פניה אם מ"ש ומורה כמוה - האחיות לב פתחו בביתן באודיסה עיר הולדתן, אחר סיימו גימנסיה רוסית, בית ספר לבנות בשבתות], רחל וזאב [המשורר והמחנך זאב אהרון], נמיר, ישראל'יק ושושנה ברנע, אחותי עדה. זיאמה וקלרה [ארן] לא באו משום מות אביה של קלרה. ישבו עד שעה מאוחרת. עדה, עזרא ולאה נשארו ללון וישבנו עוד וסיפרנו. לחצו אותי מאוד בעניין ב"ג וביקשו פיענוח תעלומות. קודם עמדתי בפני הלחץ אך סוף שלא התאפקתי והערכתי את כל הפרשה כראייתי ואחר כך התחרטתי חרטה אכזרית.
