יום ד', 2/12/1953
המבקר הראשון במשרד השבדי אנדרסן, סוציאל-דמוקרט, ראש עיריית שטוקהולם וחבר הסנט, שליח הקרן השבדית למען ישראל, אשר בא לחנוך את כפר אחים ואת מוסד "עליית הנוער" שהוקם בכספי השבדים בירושלים. טיפוס נהדר של גבר צפוני, רם קומה, נהור פנים, חסון ואציל כאחד. ביקש לדעת עתידות השלום עם הערבים והרציתי לו תורת הסבלנות ההיסטורית. אמר כי ברצונו עוד לברר בעיות תנועת הפועלים והזמנתיו לתה בשבת בתל-בנימין.
המוּעדה השנייה עם יחזקאל סהר [מפכ"ל המשטרה]. בא לתנות בפעם זו את מצוקת הדרגים הגבוהים במשטרה עקב צרת המשכורת. אהרון סלע, מפקד משטרת חיפה, שפרש מתפקידו, קיבל במשטרה 180 ל"י לאחר ניכוי מס-הכנסה ואילו עכשיו משכורתו כנציג ההסתדרות באחת החברות 400 ל"י "נקי". סלע אחר, [מתתיהו], מנהל הכספים של המשטרה, כלי יקר, אף הוא פרש - למשכורת של 500 ל"י בחברה פרטית. אחרים עומדים בתור להסתלק והמיבנה כולו מתערער. יחזקאל עצמו מכסה כל הזמן את גירעונו בתמיכת אֶחיו ושואל עד מתי. ישורון שיף [היה מזכיר מ"ש בימי המדינית של הסוכנות] שהתפטר אף הוא במידה רבה עקב מצוקתו החומרית, נכנס עכשיו לאוצר לפי חוזה מיוחד ומשכורתו גבוהה בהרבה מזו שהייתה לו במשטרה.
המנכ"ל, לבבי ו[שבתאי] רוזן (חזר רק תמול מאירופה, לאחר שחיסל סוף סוף בפריס את הסכסוך עם הממשלה הצרפתית בעניין התחמושת המצרית שהורדנו מהאונייה "שמפוליון") באו לקראתי לשם התייעצות על העניינים השוטפים בעצרת.
נסעתי למשרד החינוך לישיבה המכוננת של ועד "יד ושם". הקדמתי כדי לשוחח עם דינור על בעיית הסגנות. טען, כי ויתור בעניין זה פירושו החזרת הרעה ליושנה - חידוש המבנה הזרמי בצמרת משרד החינוך. מעתה לא ייזקקו הכל לשר, אלא כל אחד, לפי זרמו, יפנה או לסגן זה או לסגן זה. יתנו נא לו להשלים ביצוע החוק שהתקדם כבר הרבה ומעבר לכל המשוער מראש. ואם לא יניחו לו ויכפו עליו סגנים - יתפטר. שיחתנו לא נסתיימה כי הגיעה שעת הישיבה, שנקבעה ל-11.
ל-12 חזרתי למשרד לקראת ביקורו הראשון של הציר הסובייטי החדש, אלכסנדר ניקיטיץ' אברמוב. גוי נעים למדי, איש שיחה, נוח לבריות, שונה בתכלית מ[פאוול] יירשוב, [קודמו] החמוץ וצר-העין, ומ[מיכאיל] מוכין הנוכל [יועץ השג']. בן 48, מוצאו מהיסוד השורשי ביותר של רוסיה-רבתי, בחבל שבין הוולגה ובין מוסקבה. אמר מייד, כי התרשם מאוד מתנופת בניין הארץ. עניתי, כי התהליך כפול - בניין הארץ ועיצוב העם. מזה עברתי להסברת עניין הנחלת הלשון ותחייתה. פתאום שאל: "והאנגלית אינה מפריעה?" חשב בוודאי כי היה זה טכסיס-סיוף זריז מצדו להביאני במבוכה ומזה לעבור לתביעת עלבון הרוסית. אך בור כרה ויחפרהו - וייפול! אמרתי כי האנגלית אינה מפריעה כל עיקר אך הכרחית ומועילה: "זוהי שפה עולמית ובייחוד שפת רוב העם היהודי שאיתו אנו ח ו פ ש י ם לקיים קשר." מייד ראיתי נצנוץ בעיני היועץ [גנאדי] פומין, שנראה פיקח ביותר. בעידודו של סימן-תפיסה זה המשכתי בהסברת גורמי זיקתנו ללשונות חוץ: חופש המגע, אפשרויות הלימוד, התיירות, ועל הכל - מוצא העולים. היה זמן ששפתו האירופית העיקרית של היישוב הייתה הרוסית, יען רוב העולים באו אז מרוסיה. שוב הבהוב של הבנה ברורה. לדוגמה הבאתי את העובדה כי הנשיא, רה"מ ושר החוץ שלושתם דוברי רוסית שכן שלושתם עלו באותה תקופה. כשהזכרתי את רה"מ אמרתי "רה"מ היוצא". מייד שאל פומין: אֶטוֹ רֶשֶנוֹ? [זה הוחלט?] עניתי: "רשנו, נוי יֶשצ'ו נֶיה פּודְפּיסַאנו" [הוחלט, אך טרם נחתם]. צחקו.
בתחילת השיחה הושיט לי אברמוב טופס כתב האמנתו וכן נוסח הנאום שיישא לפני הנשיא ביום ו'. העפתי עין על הנאום וראיתי עיקרו: מדובר בו על רצון לחזק קשרי כלכלה ותרבות בין ישראל לבריה"מ. נאחזתי בזה ולאחר שהסברתי עניין שעטנז הלשונות המתחלף, בהיותו משקף הרכב העלייה לתקופותיה, הערתי כי שמתי לב בעניין רב כי הוא מביע רצון בחיזוק קשרי התרבות. אמר: "ודאי, ודאי; אף על פי שאין זה אלא ביקור טקס, יורשה נא לי להעיר כי בכוונתנו להוציא כאן ידיעון על הישגי בריה"מ במשק ובתרבות". אמרתי: "על יסודות של הדדיות - אדרבה!" אמר: "הדדיות?" אמרתי: "ודאי, הדדיות - הן מדובר על קשר ("סוְיָז") - והרי קשר לא ייתכן אלא טן-דו." אמר: "ידיעון עברי במוסקבה?" אמרתי: "עוד נדון בזה. העיקר הדדיות הן בעצם ההוצאה והן בתפוצתה."
ואחר כך חשבתי: נאה דרשתי הדדיות בתפוצה, אך איך נקיימנה גם אם תורשה לנו? הן כל אזרח סובייטי שיקבל את הידיעון יראנו כנושא חיידק של דבר ויקלל שולחו.
אחר כך שמעתי, כי בצאת אברמוב את המשרד נענה לעיתונאים ודיבר איתם על דא ועל הא. הוכיח, כי הוא מהיר תפיסה. בשיחה איתי, כשאמר כי הוא רואה הרבה בתים בבניינם, אמרתי: "לא רק בתים למגורים - גם בתי חרושת, מפעלי השקאה, נטיעה לרוב." בפגישתו עם עיתונאים מכר מייד סחורה זו וכששאלוהו להתרשמותו, אמר: "הרושם החזק ביותר - מראה של ארץ נבנית. מוקמים מעונות, בתי חרושת, יש הרבה נטיעות" וכו'.
בשעה אחת במשרד העבודה: פגישת שלושת השרים עם ועדת הפעולה של פקידות גבוהה. גוף זה, המהלך אימים בשמו המפוצץ, נמצא מורכב בסך הכל מ[אברהם] בירן [נציג משה"ח בי-ם עד העברתו לבירה; קצין מחוז י-ם], [שמואל בכ"ר] ישעיה ממשרד הפנים, לבבי שלנו ו[אהרון] גרץ הסטטיסטיקן [משרד רה"מ]. גולדה ישבה ראש והניחה לי להיות הדובר. הסברתי כל הנפסד בתקדים ה"היעדרות" של ראשי הפקידות האחראית והודעתי על החלטת הממשלה להורות לוועדת המשכורת להפנות שימת-לב מיוחדת לבעיות המיוחדות של שכבת מנגנון זו. לא נחה דעתם כלל ועיקר. להיפך, נפגעו ונעלבו והחלו מסבירים מדוע לא יוכלו להמליץ על נסיגה. תוך כדי כך הירצו מחדש טענתם העיקרית על אפליה וקיפוח לעומת האקדמאים. הללו ממלאים לרוב תפקידים פחות אחראים מעמיתיהם אנשי המינהל. זאת ועוד: טענת האוצר כי אין להוסיף על המשכורת באמצע שנת התקציב, יען אין כיסוי לתוספת בהכנסות, מופרכת מעיקרא נוכח העובדה, כי התוספת לכמה סוגים של אקדמאים שולמה באמצע שנת התקציב ללא כל קושי נראה לעין מצד האוצר. ההסבר היה משכנע ביותר ולא ראיתי מנוס מנסיגה. לאחר שנמלכתי בדעת חברַי על ידי פתקאות הודעתי, כי אם ידחו "ההיעדרות" אציע לממשלה ביום א' לעיין בכל השאלה מחדש. נשמו לרווחה והודיעו כי הצעה זו יביאו לפני שולחיהם.
אחר הצהריים בבית שיחות ראשונות עם אנשי משרד רה"מ לקראת כניסתי לתפקיד. הראשון זאב שרף. בטרם פתחתי סיפר כי יוסף יעקבסון [מוותיקי "ההגנה", פרדסן ותעשיין רחובותי], המופיע תמיד כמחלץ ממשבר, בא אל אשכול בשליחות [יוסף] ספיר: בתוך "הכלליים" נטושה מערכה, יד שוללי הקואליציה רוממה, אם לא נביא לידי גמר עניין הסגנות בחינוך וכן עניין 10 אחוז - תיפרד החבילה.
אמרתי לזאב, כי לפי רושם ברור שיש לי רחוק הוא כיום מלעבוד במלוא העומס. הוא ממלא חובתו כמזכיר הממשלה בתכלית הצמצום ותו לא. גם ב"ג לא מילא תפקיד רה"מ אלא בצמצום ובאקראי. הוא היה אומנם מנהיג האומה, אבל מילוי תפקיד זה אינו עניין שבהתכוונות ובמאמץ - או זה ניתן או אינו ניתן. אשר לתפקיד רה"מ הרי ב"ג לא פיקח על משרדים ולא תיאם ביניהם, כאילו סמך על נס כי כל אופני המרכבה יהיו מתנועעים באותו מסלול מבלי שיהיו חֲבורים זה לזה על ידי ציר אחד. ב"ג דאג אומנם בתמידות לקואליציה, אבל בענייני משרדים התערב רק כשנדרש ליישב סכסוך או כשנזעק מעצמו למנוע שערורייה. בדעתי לנהוג אחרת - אם רק אוכל - לעמוד בקשר סדיר עם המשרדים, לעקוב אחרי הנעשה בהם, להעיר הערות, להדריך ולתאם. מכשיר הביצוע של משימה זו חייב להיות מזכיר הממשלה. פירושה - מעמסה נוספת ולא קלה. רצוני להיות בטוח כי הוא מוכן ומזומן. אדיר חפצי לעשות את המלאכה איתו יחד ומתוך הישענות גמורה עליו.
זאב, בתשובתו, גילה סגור לבו. בדרך כלל כבר הגיע למסקנה קבועה במסמרות לפרוש מהשירות. מבחינה חומרית כלו כל הקיצין. הוא כבר חייב אלפיים וכבר נכנס לאלף השלישי. וזה לאחר שכל לבוש המשפחה הוא מקבל שנה שנה מהקרובים בדרום-אפריקה ולאחר שמזונותיו מצומצמים בתכלית. הוסיף עוד משהו על מצבה של [אשתו] הניה והמועקה המתמדת שבה היא נתונה. הוא מוכן לקבל עליו כל תפקיד בהנהלת איזה מוסד או חברה ובלבד שיהא כשר מבחינת המדינה ולא יחייב עקירתו מירושלים. כזו הייתה החלטתו עד שחלו החילופים. עם החילופים הבין מייד כי לא יוכל לפרוש מייד. הרי שהוא מוכן לסחוב עוד 9-6 חודשים. ואשר למצב בראשות הממשלה, הרי קלעתי בניתוחי אל המצב לאמיתו כחוט השערה. גירסתי אני את התפקיד היא דברי אלוהים חיים.
הסתפקתי בהצהרת נכונותו להמשיך תקופת חודשים ולא העקתי עליו. שאלתיו למצב במשרד רה"מ. אמר, כי טדי מנוי וגמור עמו לעזוב - לא ברור לו אנה פניו מועדות. טדי, כמובן, אינו מנהל משרד רה"מ אלא על-פי התואר בלבד. הוא למעשה "נציב לעניינים מיוחדים" - מפעיל את כוחו הדינמי העצום לפיתרון בעיות מיוחדות - וכן קצין יחסי ציבור בחסד עליון. אין כלל לשער את רשת קשריו והכרויותיו, בארץ ובחו"ל, ואין ערוך לחשיבות התפקיד שהוא ממלא בטיפוחם ובניצולם של קשרים אלה למען רה"מ והממשלה בכלל. מבחינה זו בלבד תהיה הליכתו אבידה שאין לה כפרה.
באמצע השיחה עם זאב הופיע אברהם בירן. בקושי הצליחה ועדת הפעולה לשכנע את שולחיה לדחות את ה"היעדרות". "זהו פועלך, אדוני!" מכאן שקיבלתי על עצמי אחריות כלפי הסגל הזה ואם לא יתאמתו התקוות שעוררתי בהם, הרי יתחדש המשבר ביתר שאת.
השיחה השנייה לקראת הסידורים במשרד רה"מ - עם טדי. מה שאמר לי זאב על רצונו לפרוש התאמת, אך לא לגמרי, על כל פנים, לא באותה מידת הדחיפות והנחרצות. הוא מאוכזב מיעילות השפעתו ותרומתו לתיקון המעוותים שמסביב. מאמצי התיכנון בפיתוח ובמשק הכספים מתנפצים אל מסורת "מקורות" - ביטחון עצמי מופרז, אי-אמון מושרש במומחי חוץ, דבקות בשיגרות עבודה פסולות אך ורק מתוך שמרנות ילידת-בית, צרות עין כיתתית וכיוצא באלה תכונות נפסדות. בו בזמן הוא רואה בדאגה חמורה את התפתחות מחשבתם של ראשי צה"ל וחוסר-האונים של אנשי מדיניות חוץ לעמוד בפני תקיפותם והשתלטותם. מכאן רצונו ללכת.
אמרתי לו, כי הוא מדבר כאילו היה מנהיג מפלגה השוקל אם להצטרף לקואליציה ולשאת באחריות לשלטון על יסוד תוכנית שאינו מזדהה איתה ועם שותפים שאין לו אמון בהם. לכזה יש רשות מוסרית במצבים מסוימים לעמוד מנגד ולהמתין לשעתו. אבל הוא עובד המדינה, עבד נרצע לה - מניין לו הרשות המוסרית לפרוש? מה יתוקן אם יפרוש? איזו חובה ימלא על-ידי פרישה? איזה סיפוק ינחל על ידי עמידה מנגד? שווא ענה בעצמו, כי כל עבודתו אינה להועיל. חזקה כי מנע הרבה צרות ומישגות וכי אלמלא עמידתו בפרץ ודאי היו כמה דברים גרועים משהינם. על כל פנים, כיצד יצדיק פרישתו עכשיו, בשעת חילוף משמרות, כשחובת כולנו להמתיק עד כמה שאפשר את מחץ יציאתו של ב"ג?
טדי נרתע מהתקפה נמרצת זו והחל מצטדק: לא אמר כי מנוי וגמור עמו לעזוב את משרד רה"מ מייד, והריהו מוכן להישאר, על כל פנים עד תום שנתיים לכניסתו, היינו עד אמצע הקיץ. משנקט לשון זו נחה דעתי והתחלנו מתייעצים על סידורים. הגיתי רעיון כי דרוש לו סגן. הוא נאחז בזה והציע את ממי שליט. הסכמנו כי אם ממי יימצא פנוי לתפקיד זה, מוטב למנותו עוזר. הוא עצמו אינו סבור כי הגיעה כבר שעתו להיות סגן-מנכ"ל.
שתי שיחות אלו ייצבו את מעמדם של שני אנשי מפתח במנגנון שאני עומד לירוש.
אגב, טדי טען שגם אילו יצא ממשרד רה"מ לא היה יוצא למדבר, אלא בוחר לעצמו שדה פעולה אחר: למשל דאגה להתיישבות הספר - ביצור מעמדם של היישובים הרופפים. נזכרתי כי זיאמה ארן פעם להט בעניין זה ועלה בדעתי לרתום אותו למשימה זו כשר בלי תיק, נוסף לעניין ההסברה שיש להטיל עליו בממשלה החדשה.
עוד טדי יושב וכבר בא דינור לסיים את השיחה שהתחלנו בה במשרדו. בסופו של דבר קיבל את הדין להתפשר עם סגן או סגנים, אבל הבטחתיו לעשות מערכה נוספת עם "הכלליים" בטרם נוותר ואפילו לאיים בהתפטרותו של דינור.
לארוחת ערב היינו מוזמנים, אני וצפורה, אצל הנשיא. אורחים אחרים - ברני וגולדי יוסף. בן-צבי הדליק את הנרות. סופרו הרבה מעשיות והלצות.
מבית הנשיא חזרנו הביתה, חילפנו, וב-10.15 יצאנו ללוד ללוות את דוד ואת ברכה. במסעדת נמל-האוויר מצאנו שולחן ארוך ביותר, אליו מסובים כל אנשי המפתח של "סולל בונה" - מהנדסים ומנהלי אגפים, חיל משמר של ותיקים, אנשים שעברו באש ובמים, הרחיקו לעבדאן [איראן, המפרץ הפרסי], נדדו ברחבי סוריה, בנו ערים וכפרים וכבישים וגשרים ובתי חרושת בארץ, כללו של דבר מיסדר של גיבורי עבודה. בקהלם של אלה נשתלבו הערב דוד'קה [נמרי] מאשדות [יעקב, ה"אקונום" של הפלמ"ח - קיבל אפסניה מידי דוד הכהן, אז מקשר "ההגנה" עם הצבא הבריטי: מפעילי ההעפלה], יגאל אלון [מאישי "אחדות העבודה" במפ"ם; חזר אז מלימודיו באוקספורד שבייזומם היה למ"ש חלק נכבד מתוך כוונה לטפח דור-מנהיגות חדש] וכן יקותיאל בהרב [בוגר מחזור א' של ג' "הרצליה"; מוותיקי הנהלת חברת החשמל הא"י]. הוכרחנו לאכול כאן ארוחת ערב שנייה ולא יצאתי פטור מנאום. דוד אמר כאן דברים חמים וטבעיים מאוד. נראה היה כי בתוך עמו הוא יושב וזוהי משפחתו האמיתית.
בשעת הארוחה החל יקותיאל מדיין איתי בענייני חברת החשמל. אין הוא גורס לא מכירת המניות ולא שותפות, אלא מבקש להחזיר גלגל אחורנית ולחדש קיומה של החברה כמות שהיא, בעזרת הרשות. אף על פי שברור היה כי זהו חלום ליל חורף, כיוון שכל השבועות האלה לא נמלכתי בדעתו, והוא נעלב על כך לא מעט, ובכלל זה שנים שלא שוחחנו, לקחתיו איתי הביתה לתל-בנימין בדרכו לחיפה והקשבתי להשקפותיו ועצותיו עד הרחק אחרי חצות. שכבנו בשתיים.
