יום ב' 16/11/1953
הכתבתי תדריך לוויכוח עם ארה"ב בשאלת כלילת הליטאני בתוכנית המים האזורית, שעיקרו רעיון חדש. מהטיעון השגור שלנו מתקבל ממילא הרושם, כי מי הליטאני חיוניים לישראל וכלילת הנהר הזה בתוכנית פירושו טובת הנאה לישראל מנדיבות לבה של לבנון, אשר ממילא לא תינתן, ואז צודקים האמריקנים בטענתם כי אנו מכבידים יותר מדי על העולם הערבי על-ידי דרישה זו וכדי להקל על ביצוע התוכנית מתוך שיתוף פעולתן של המדינות הערביות מוטב לנו להסתלק ממנה, על כל פנים, בשלב זה. עלינו איפוא להציג את העניין אחרת ולטעון כי מי הליטאני דרושים לא לנו אלא לירדן. אנו מוכנים להסתפק במים שיש לנו - במה דברים אמורים, אם יניחו לנו לנצלם כראות עינינו. אבל אם מציעים תוכנית המחייבת אותנו לוותר לטובת ירדן על כמות מים ניכרת הדרושה לנו חיונית - הננו משיבים ואומרים: קחו את המים הדרושים לירדן מהליטאני, שזרמו מתבזבז ממילא. לשון אחרת, מים הזורמים לריק בפינה אחת של העולם הערבי ינוצלו נא להשקאת אדמה בפינה אחרת של העולם הערבי, ואין לעניין כל שייכות לישראל פרט לנכונותה לשמש דרך מעבר למים אלה.
טילפנתי לווינר להודיעו כי אני שולח לו טיוטת התדריך לביקורת ומסרתי לו מייד תמצית הרעיון. אישרוֹ בהתלהבות ואמר כי ישתמש בו מייד להדרכת אנשי TCA [המינהל לשיתוף טכני האמריקני בישראל] לקראת שיחתם עם הסנטור ווטקינס. שאלתי את וינר מתי יהיה מוכן תזכירו על תוכנית מיין. אמר עד סוף דצמבר.
יוסף נבו, הקונסול במונטריאול, המבקר בארץ לרגל אבל משפחתי, בא לומר שלום. שוחחנו על הנושא הנצחי - כיצד לפתות את סם ברונפמן לבקר בארץ. יוסף תולה תקווה רבה בידידות המתפתחת בין ברונפמן לבין מייק קומיי. הוא מאשר כל מה ששמעתי על הצלחתם המובהקת של מייק וג'ון בין יהודים וגויים כאחד.
התייעצות עם המנכ"ל, לבבי ו[אריה] ארוך על פעולת משרד החוץ בתחום יחסי המדינה עם התפוצות. בנושא זה דשנו הרבה בחודשים האחרונים. אין כל אחידות בין הנציגויות בטיפולן בבעיית היחסים עם הגולה. חסרה דריכות ואין דירבון מספיק מן המרכז. אומנם עם כניסת ארוך לעבודה החלה השתפרות אך עדיין רחוק מאוד המצוי מהרצוי. התקדמות ישנה בארגנטינה, ייתכן שיתוקן משהו גם בדרום-אפריקה ובארצות סקנדינביות ומובטחת לנו הסתערותו של [יעקב] צור על הבעיה בצרפת. אמרתי, כי בשוב יחיל נבנה את מח' ההסברה כחולשת על שני מישטחים - משלוח מתמיד של חומר הסברה לנציגויות ופעולה שיטתית להידוק קשרי התרבות עם הגולה והנחת צינורות ההשראה אליה. מוטב כי הדבר ייעשה במסגרת מח' ההסברה, ולא תוקם לכך מחלקה מיוחדת לקשרים עם הגולה, ראשית, כדי שלא ליצור בעיה לגבי הקשרים עם הסוכנות, שבעצם מכוונת פעולה זו לרשת את מקומה, וכן שלא לעורר קנאה בחוגים יהודים מסוימים וגם בקרב ממשלות פן משרד החוץ זומם לפלוש לתחומים לא לו ולהתערב בענייני פנים של קהילות יהודיות בנכר. כן נדברנו, כי מוטב לשקוד תחילה על עיצוב מרכז פעיל ומפעיל בתוך משרד החוץ ואין להתחיל בדרבון הנציגויות בטרם יש לאל ידינו לספק משאלותיהן.
קראתי בתוך החומר דוח של הנספח הצבאי [כתריאל] שלמון בלונדון על פעילותו של הגנרל [בריאן] הורוקס [היה מפקד הכוחות הבריטיים במזה"ת] שחזר נלהב מצה"ל וחסיד נאמן של ישראל. בין השאר הלהיב את מונטי [פילדמרשל מונטגומרי] המוכן לבקר בארץ אם יוזמן רשמית במגמה להכניס את ישראל תחת כנפי הברית האטלנטית [נאט"ו].
הכתבתי טיוטת תזכיר בעניין זה השולל רעיון הזמנת מונטי. לא גמרנו עדיין אומר לחתור לכניסה לברית האטלנטית וגם אילו זו הייתה מגמתנו היה עלינו תחילה להידבר עם הקובעים את מדיניות הברית ולא להפגין קפיצת דרך על ידי ניסיון להתקשר עם מפקדת "הברית" - ניסיון המוכרח לקומם את אנשי המדיניות ואשר סופו להכשיל את המיבצע כולו.
אחרי ארוחת הצהריים בבית הופיע ראובן ברקת [מנהל המחלקה המדינית של ההסתדרות] להתייעצות על תוכניותיו המדיניות של סם ווטסון, שידידותו לישראל, המזכירה בדבקותה את המסורת החסידית של טובי הציונים בין הגויים באנגליה - [יאשיה] וג'בוד, [אורד] וינגייט, [וינדהם] דידס ודומיהם - נתחזקה כנראה ביתר שאת אגב ביקורו זה והוא אומר ליזום בשובו לאנגליה הקמת גוש ידידי ישראל בקרב סיעת הפועלים בפרלמנט ומבקש ברכתנו לכך. אגב, מגמתו היא להוציא את אנשי ביוואן מהסתפח בנחלת ישראל זו. הברקתי לאילת לשאול דעתו. ביום ה' יבואו ווטסון ואשתו לשתות אצלנו תה בתל-בנימין ועלי להיות מוכן לקבוע עמדה.
ב-4 ניגשתי לכנסת. נמשך הוויכוח על חוק הכנסת. שוב שמתי לב כי אין זיאמה ארן אומר לי מילה.
חזרתי הביתה לשיחה עם [אליעזר] ליבנה. שעה ארוכה תינה צרותיו במפלגה: שוטמים אותו בגלל החירות שהוא נוטל לעצמו להביע דעות עצמאיות; מתנקמים בו ויורדים לחייו בכל הדרכים; יודעים היטב כמה הוא מעוניין בקשרים עם יוגוסלביה ואף על פי כן לא הכניסוהו למשלחת שהלכה לשם; גם לוועידה הבין-פרלמנטרית בוושינגטון לא שלחוהו (האמת היא כי אני תמכתי במועמדותו, אך [יוסף] שפרינצק והמזכירות התנגדו); גם לשטוקהולם לא מינו אותו. ואחרון-אחרון - ועדת הביקורת ערכה לו בירור בעניין הבית החדש שבנה בירושלים והמסקנה הייתה כי אסור לו לדור בבית זה, שאינו לפי הרמה הנאותה לנציג פועלים. פסק-דין זה באמת הפתיעני. מאימתי מותר למוסד של ביקורת לחרוץ משפט של ביצוע? בבירורים כאלה של מידות ומוסר הוא רשאי רק לחוות דעה ולהודיע על כך למוסדות המפלגה.
אמרתי לליבנה, כי אני מגן תמיד במפלגה על זכותו להביע דעות משלו, גם כשאינן מקובלות על המפלגה; בזה כוחה של מפלגתנו, שהיא יכולה לשאת ויכוחים וחילוקי דעות גלויים כאלה, גם תפארתה על החירות הנוהגת בה. עם זה, איני יכול לפטור אותו עצמו מאשמה על מצב היחסים שנוצרו על האווירה השוררת סביבו. זוהי יותר שאלה של סגנון התנהגותו מאשר של תוכן דעותיו. הבאתי כמה דוגמאות של מעשים יוצאי דופן מצדו ואופני ביטוי שאינם יכולים אלא לעשות רושם של התרברבות וזלזול באחרים.
דומני, כי שיחה זו הייתה לו לברכה, גם בשל השיח ששפך וגם עקב דברי הכיבושין ששמע. הייתה זו שיחה ארוכה מאוד שנגענו בה בכל מיני עניינים, בכלל זה גם ביחסים שביני ובינו - הוא הודה שלא צדק כלפי בכמה מקרים ונוכח לדעת כי נזיפותי היו צודקות. פלשנו גם להערכת אישיותו של ב"ג וסירבתי להרחיק לכת כליבנה בהעמדת חוכמת הטכסיס כמפתח עיקרי להבנת מעשיו. כפרתי בהנחה, כי ב"ג מחשב את צעדיו בשכל כה קר ורואה תמיד אחרית דבר מראשיתו ותליתי את תהפוכותיו הרבה יותר במניעים נפשיים מורכבים אשר לרוב אין להיגיון שליטה עליהם.
אחרי שהלך עשיתי עבודה רבה בניירות וכתבתי טיוטה אחר טיוטה - בין השאר מיזכר לב"ג לסילוק החוב שנשארתי חייב לו עקב הערותיו בשולי מברקו של אבן על טכסיסנו במועב"ט.
מאוחר בערב בא דוד הכהן מהכנסת. הביא להראות לנו מכתב שקיבל מבחור אלמוני אי-שם בבת-ים, הדוגל בסיסמה "אנו רוצים במשה שרת" ומגייס חברים לדעה ל"שרשרת" של משלוח מכתבים מאיש לרעהו והמצאת שמות התומכים למַעַן מסוים, על מנת להפגין תנועה עממית בעד מ"ש כרה"מ.
דוד לא יצא כמובן פטור במעשה זה והיה מספר והולך כמעין המתגבר. תמורת סיפורנו לו כיצד קיפחה חייה אמו של ישראל פרץ העניק לנו שני סיפורים על מקרי מוות שאירעו בסביבתו בשבועות האחרונים, אשר כל אחד מהם ראוי להיכתב כ"סיפור קצר" שיש בו כדי לזעזע.
המשכתי בניירות אחרי שהלך וסיימתי את הערב בקריאת מכתב באוזני צפורה - איגרת ארוכה, כתובה גרמנית צחה, שקיבלתי מאישה מרת נפש. ראתה בעיתונות כי ביקרתי את ילדי פינאלי בגדרה, גם קראה כי נבנה חדר נוסף למענם וכי הכל שוקדים על טובתם - באה לתנות צרתה: כל בני משפחתה ניספו בפולין ולא שרדה אלא בת אח קטנה אשר במאמצים נואשים הצליחה להצילה על ידי שמסרה אותה למינזר קתולי ואחרי המלחמה שוב הצליחה במאמצים עליונים לחלצה מציפורני הכנסייה ולרפאה ממחלת ריאות שדבקה בה בינתיים מתזונה ירודה וסוף שעלתה איתה לארץ ועתה היא מתגוללת איתה בחדר צר בתנאים בלתי-אנושיים ולשיכון אינה מגיעה ולפרנס את הילדה כראוי קצרה ידה והריהי על סף הייאוש והילדה מקשה עליה על שום מה נטשו את פולין ובאו לארץ זו, ולכן מעזה לפנות אל "הֶר מיניסטר", ומייחלת לישועה.
החלטנו להזמין את האישה והילדה לראות את צפורה בתל-בנימין ביום ו'.
