יום ג',  10/11/1953

 

סופרו המדיני של "ג'רוסלם פוסט" יודע אל-נכון, כי אשכול הוא המועמד הרציני היחיד לרה"מ - מונה בו כמה מעלות יסוד, כולן נכונות, המייחדות אותו לתפקיד זה, גם רואה במועמדותו אות הזמן, כי עכשיו המשק הוא העיקר.

בין מברקי הבוקר במשרד דוח [אליהו] אילת על שיחת המנהיג הליברלי [קלמנט] דייוויס עם צ'רצ'יל: הזקן מלא זעם על קיביה - מיום רצח [לורד] מוין [שר המדינה הבריטי במזה"ת; בקהיר ב-1944 על ידי שני אנשי לח"י] לא גרמה לו ישראל זעזוע כזה - אילו חי וייצמן כי אז לא קרה הדבר - הוא כציוני נפגע עד עמקי הנפש וכו'. חוששני, כי עדות זו מכריעה כנגד עדותו של ווטסון.

קראתי לזאב ש"ק והטלתי עליו שתי משימות: לסדר תוך יום או יומיים, מעשה בזק, את הקידושין של עליזה עם משה גלי, לבל ייאלצו להמתין שבועיים כנהוג, ולדאוג לשחרורה מהצבא של עמי ויטיניג, למען תוכל לגשת ללימוד רפואה, תמורת התחייבות לשרת בצבא אחרי גמר הלימודים. זאב נחלץ מייד לעניין הראשון ולאחר שפנה כה וכה הציע כי אשגר מכתב לרבנות הראשית. מייד הכתבתי איגרת נמרצת ונמלצת.

שמואל בנדור בא למסור הדים משגרירות ארה"ב על המערבולת סביב פרישת ב"ג. המקור - [ח"כ ש"ז] אברמוב, יו"ר "אגודת הידידות" עם ארה"ב, אשר שמע מפי ראסל. הם עוקבים בחרדה אחרי גלגולי המועמדות. ב"ג לדידם הוא איש המדיניות הדינמית והתוקפנית המסבכת ישראל בהתנגשויות עם ארה"ב. שרת מסמל את הכיוון המתון. חרדתם העיקרית היא שמא יירש לבון את ב"ג, כי אז הקו התוקפני יחמיר עוד יותר. נאום לבון עורר בלבם דאגה חמורה; לדברי ראסל יש בידיהם הנוסח המלא וכנראה הפכו בו והפכו בו. יתר על כן, לבון הוא איש קיבוץ והם חוששים כי אם יהיה רה"מ יחתור לשתף את מפ"ם בשלטון. יחס ארה"ב לממשלת ישראל אשר מפ"ם בתוכה יהיה אחר לגמרי מאשר לממשלה הקיימת. ראסל חזר בשיחה זו לנושא קיביה והביע מחשבות כאלו: אילו נתכוונה ישראל לחסל מעמד בריטניה בירדן לא יכלה להיזקק לאמצעי יותר בדוק, יען מעשה קיביה הנחית לאנגליה מכה אנושה והרס כל אמון בה; כן היה היגיון בהתקפה על קיביה אם המטרה היא לערער את השלטון הקיים בירדן - שלטון זה ממילא מחזיק מעמד בקושי ומעשה זוועה כקיביה הורס לגמרי יכולתו לשמש תריס בפני אנרכיה גמורה, העלולה לבוא בעקבות התפרצות זעמם של הפלשתינים נגד ממשלת רבת-עמון; תוצאה שלישית העלולה לצמוח היא חידוש ההתנקשויות המדיניות והקורבן הראשון יהיה אז [גנרל] גלאב. ראסל מנסה להשתמש במסיבותיה של "אגודת הידידות" כדי להרביץ ברבים תורת מדיניותה של ארה"ב במזה"ת ורמז לאברמוב כי ישמח לנוכחותם של אנשי משרד החוץ בשיחותיו.

היועץ המשפטי [של הממשלה] חיים כהן בא על פי הזמנתי. חזר אך זה מארה"ב מקום שם בילה חופשתו במסע הרצאות במכללות. פתח בביה"ס למשפטים של הרווארד ונזדמן לשם מייד לאחר הופעת [פרופ'] שארל מאליכּ [שגריר לבנון באו"ם; שר חוץ לבנון] אשר אמרו לו כי עשה רושם כביר. אף הוא, חיים כהן, עשה כנראה רושם רב ועל כל פנים לא היו מילים בפיו לשבח את לבביות קבלת-הפנים שנערכה לו בקרב סגלי המורים. הרווארד היא שסידרה את מסעו על פני עשר מיכללות אחרות, כולל "ייל" ו"קורנל". ציין את מיעוט הסברתנו במכללות ואת השפעת הערבים בתוכן.

העילה המעשית להזמנת היומ"ש - עניין משונה שנתקלתי בו. קיים בארץ חוק מימי המנדט המחייב כל אדם למסור לרשות אוצר המדינה כל מטבע זר שבא לידיו. לפי חוק זה יוצא, כי מי שסירב לקבל מתנת-חינם שנשלחה לו מחו"ל בכסף מזומן הריהו פושע ודינו להיענש. הובא לפני עניינו של חלוץ אמריקני, שהוריו סברו כי הוא סובל מחסור ושלחו לו סכום כסף ואילו הוא בענוותו או בגאוותו החזיר את הסכום ומשום זה נתבע לדין ונקנס. הקשיתי על תוצאה יוצאת דופן זו מתחולת חוק נכון כשלעצמו, ושאלתי אם אין כאן מקום לתיקון החוק. היומ"ש לא ראה בזה, לתימהוני, עוול משווע, אם כי הסכים כי איוולת הייתה מצד השופט לקנוס את הבחור. הוא עצמו הזכיר מעשה באישה אחת ברחובות שהייתה מקבלת מאחיה בארה"ב קיצבה להחזקת אמה, וכשהחזירה את התשלום החודשי לאחר מות האם - נתבעה לדין והורשעה, עד שקיבלה חנינה מהנשיא. אמרתי, כי לא נחה דעתי ואיני מוכן להתפשר. לא ייתכן כי יהיה אצלנו חוק העושה צעד מוסרי למופת לדבר עבירה - מוכרח לבוא תיקון ואציע זאת לממשלה. היומ"ש טען, כי אין החוק אלא העתקה מאנגליה וקיבלתי על עצמי לברר אם גם שם תחולתו היא כה מטומטמת. בינתיים גמרתי עם היומ"ש, כי ידאג לחנינת הנשיא ולהחזרת הקנס גם לגבי אותו חלוץ.

כתבתי מייד לשגרירות לונדון לברר מצבו של עניין זה באנגליה, מפאת התחיקה והנוהג כאחד.

כן כתבתי לאילת להזמין אליו לשיחה את הכלכלן שלמה אדלר מקיימבריג', אחיו של שאול, לבאר לו ביתר בהירות את מהות המשימה ולתהות על קנקנו. הכוונה למנותו סגן מנהל כללי במשרד, ממונה על עניינים כלכליים - מפקח על המח' הכלכלית העוסקת למעשה אך ורק בענייני סחר חוץ ומשמש יועץ ונציג בעניינים כלכליים בכלל, כגון מדיניות הדלק, בעיות אזוריות של מים, פרשת הפיצויים בעד קרקעות נטושים וכו'.

הופיע מישה לובין-נעמני [הנהלת ICI] בלוויית מלמד וברטור, בענייני ICI. תיאר חזות קודרת של תגבורת החרם הערבי, אשר מעשה קיביה שימש לו כנראה דרבן נוסף. מצד מנהלי ICI יש בכלל יחס חיובי מפליא לישראל. עסקיהם עם ארצות ערב כדי 3 מיליון לי"ש ואילו עם ישראל כעשירית מזה. אף על פי כן הם מוכנים להחזיק מעמד בפני לחץ ערבי, אפילו ינסו הללו להגשים איומי החרם נגד ICI ובלבד שעמדתם בישראל לא תתמוטט. מישה ציין שתי התפתחויות: עליית אנשי מדע וטכנולוגיה לשלבים העליונים של הנהלת ICI תחת אילי ההון, השועים והרוזנים, שעמדו בראש המפעל הענקי הזה לפני כן; עם זה - מגמת ריכוז עמדותיה של ICI בחלקי תבל מסוימים והסתלקות מהארצות שאין היקף העסקים כדאי בהן. ישראל יכולה לשמש יוצא מהכלל לתהליך זה, משום ערכה המיוחד ושמה הגדול, ובלבד שלא יתכווצו בה העסקים יתר על המידה. הכלל, המשאלה היא להבטחה מוחלטת של יבוא כדי מיליון לי"ש בשלוש השנים הקרובות. לדעת [פנחס] שנער לא רק שאין הדבר מפריע לניצול השילומים, אלא יש בו סיוע לכך: מחירי ICI ימנעו בעד הפקעת שערים מצד היצואנים הגרמנים. הבטחתי לקחת דברים עם אשכול ולדאוג למתן התחייבות על 300,000 לי"ש לשנה. ברור, כי הסתלקות ICI מישראל תעורר תרועות התלהבות בכל ארצות הליגה הערבית ותוחג בניצחון גדול של החרם וההסגר.

שמאי מסר דוח ביניים על סוריה. עניין הנדון לתלייה טרם נתברר - הוא מסר ל"רשות" [כינוי המוסד לביון] לחקור את מסַפרי הסיפור. בינתיים השיג חומר טרי מ[מחלקת]חֵקֶר [של משרד החוץ] שממנו נתגלתה תמונה של גלי רדיפות ונגישות זה אחר זה, בעיקר בחאלב שלי, במידה יותר מאופקת בדמשק שלי ["שלי" - זכר לשהיות מ"ש בערים אלה בהיותו קצין בצבא התורכי במלחמת-העולם הראשונה; בחאלב - ארם-צובא גם נתקע בסוף המלחמה, ועד עריקתו ארצה לאחר הכיבוש האנגלי טיפל עם ד"ר אריה בירם (אז קצין גרמני), עקיבא גליקשטיין, אלתר לוין ואריה סלומון בפליטים היהודים מא"י]. הנחשול האחרון בחאלב החל באוגוסט, עת נדרשו כל היהודים לעמוד הכן לגירוש למקום בלתי-נודע, אבל כנראה גם כאן חל מיפנה נוסף לחומרה עם התפשט הידיעה על קיביה ואז ניגשו השלטונות בשתי הערים לריכוזם של היהודים - בחאלב בקלעה (מצודה) המהוללה ובדמשק לא ברור עדיין היכן, כדי לשמור עליהם, לכאורה, מפני זעם ההמונים.

אמרתי, כי אולי כדאי לנו במצב כזה להודיע לסוריה על-ידי או"ם ולהכריז ברבים, כי אנו מוכנים לקבל לישראל כל יהודי סורי אשר ירצה לבוא ומטילים כל אחריות לחייו על שלטונות סוריה אם לא יתנו לו לצאת ולעבור אלינו בעוד מועד. השאלה היא, כמובן, אם שארית יהדות סוריה עצמה רוצה בזה.

ברגע צאתי את המשרד הופיעו זאב ועליזה, משולהבים כמניצחון בקרב: זאב הבקיע את החומה הכפולה של משרד הדתות והרבנות והקידושין ייערכו מחר בבוקר. עליזה נכנסה לחדרי נרגשת, נשקה לי, והזמינתני לחופה.

בשבתי בבית לארוחת צהריים - שוב לבדי, יען צפורה חזרה הבוקר לתל-בנימין - הדביקתני סוף סוף השיחה הטלפונית מלונדון אשר רדפה אחרי זה כיומיים. המדבר מיודעי יוסף סגל [מימי לימודי מ"ש בלונדון בביה"ס הגבוה לכלכלה 1920-24; סוחר ופעיל ציוני]. עוד אתמול נתבשרתי, כי הוא בעל השיחה ואמרתי לעצמי מי יודע איזו מרחשת הכין לי הפעם. ואף אומנם. מייד פתח בעברית צחה ובקול "צלול ועז" לתאר לפני מגדלות באספמיה, הפעם פשוטו כמשמעו - ר"ל בשורות טובות ישועות ונחמות מספרד המעטירה, ישר מפי הגבורה וממקור הקדושה והטהרה. הודות ל"לורדים" שלו - הן כל אורחו ורבעו רק עם בני אצולה - נקשר קשר בינו לבין שגריר ספרד בלונדון. הידעתי שמו? ודאי! ובכן שגריר זה אך זה חזר מביקור במדריד. ראה שם את פראנקו. הלה שוחח איתו על ענייני המזרח התיכון והציע - לא פחות ולא יותר - לזמן את [מוחמד] נגיב עמדי (מ.ש.!), למען נגיע לידי הסכם. אמרתי ליוסף, כי הסיפור נראה לי כדבר הבאי, אך על כל פנים עליו למסור את העניין ל[אליהו]אילת. מייד צפד כולו בטלפון והחל מקרטע ובועט: הן אילת מזלזל בו ומתעלם מקיומו - כיצד יפנה אליו? ובכלל מה עניינו של אילת לכאן - הן אין זה עניין הנוגע לאנגליה ארץ שירותו. אמרתי, כי כל הדין-ודברים הזה אינו מועיל כלום - כלה ונחרצה כי עליו למסור דוח לאילת ולהביא לידי פגישה בין שני השגרירים. רק כאשר ישמע אילת עצמו את הדברים מפי עמיתו הספרדי וידווח לי רשמית - ייווצר בסיס לפעולה. העניין בהחלט שייך לאילת יען הוא מגיע אלי מאנגליה - מקורו שגריר ספרד בלונדון - ומדינת ישראל באנגליה היא אליהו אילת, הוא ואין בלתו. קיבל הדין באנחה נכנעת ושאל אם עליו למסור לאליהו על שיחתנו. אמרתי חס וחלילה, פן יקומם הדבר את אילת - על שום מה פנה אלי מעל לראשו? מוטב כי יופיע לפניו כמודה בסמכותו מראש ועל דעתו הוא. שאל - ומה אם אילת יסרב להקשיב? (אילת מסוגל לזה בהחלט!) אמרתי, אזי תאמר לו כי תראה עצמך נאלץ להודיע לי ישיר. בזאת נפרדנו, לאחר שהביא לטלפון את אשתו והחלפנו ברכות ואיחולים.

מעניין יהיה לראות אם יצא משהו ומה יצא מההרפתקה התמוהה הזאת!

בניירות של תיק זה היום דוח [מח'] חקר על המאמצים הנמרצים שעשה ממלא מקומו של בניקה, בהמרצת אלופו מניו-יורק, להביא את הירדנים לידי הגשת התלונה על פיצוץ הצינור וההתנפלות על בּודְרוּס [ליד קיביה] - שני המעשים הקלוטים מהדמיון. במברקי לבניקה, שנתפרסם, הוקעתי את הימנעותם מהגשת התלונה כראיה כי הם עצמם יודעים כי נתפסו לדבר שקר. בא בניקה ללחוץ עליהם כי יחזקו ידיו נגד הישראלים על ידי צעד מחייב. לנבלה כזו לא פיללתי. כתבתי למנכ"ל לברר אם אפשר להביא לידי פירסומו של סיפור זה בירדן, למען נחטוף את הידיעה ונרעיש בה עולמות.

קראתי במתיחות מרותקת את דוח יעקב הרצוג [יועץ לענייני ירושלים במשה"ח; מנהל המח' לירושלים ולקשרים עם הגולה במשרד הדתות] על שיחתו עם הבישוף האמריקני [תומס ג'] מק-מהון [מזכיר ארגון קתולי אמריקני לסעד במזרח הקרוב], שליחם הקבוע של הכנסייה הקתולית בארה"ב ולמעשה גם של הוותיקן למזרח התיכון. זה זמן רב לא בא לפני מיסמך כה מאַלף ופוקח עיניים. לפי דוח זה לא חלה כל תזוזה בעמדת הוותיקן. אדרבה, ניכרת יתר נוקשות וקשיחות. הוותיקן עומד ללא פשרה ובמשולב על שלושה עקרונות קבועים במסמרות כאילו לדורות - גבולות 1947, החזרת הפליטים ובינאום ירושלים. גם במזה"ת גם בעולם כולו אין הוא חושש, כאילו, להופיע כגורם שאינו שוחר שלום. לא איכפת לו אם המצב בארץ-ישראל יוחזר להסדר 1947 על ידי מלחמה, ובלבד שיוחזר. ואילו בזירה העולמית ברי לו כי אין להימנע ממלחמה, מוקדם או מאוחר, וכל להטי צ'רצ'יל - אדם גאוני, אבל עכשיו כמעט עובר ובטל - להביא לידי תפוגה של ממש ביחסי מערב-מזרח הם הבל ורעות רוח. תרכיז כזה של יצרי רשע לא שיערתי. טוב לדעת כל זאת, אבל צמרמורת עוברת בגב למקרא הדברים. דוח יעק'לה כשלעצמו - מלאכה מחשבת. מוחו של בחור זה הוא דבר מה בלתי-רגיל.

דבר אחד חיובי למדתי ממק-מהון. מספר הפליטים שבמחנות פחת בהרבה. הוא מעריך את מספר הפליטים הכולל כלא יותר מ-750,000. מהם רק כ-400,000 נמצאים עדיין במחנות. השאר התפזרו ועובדים אם כי מעטים מאלה נקלטו קליטה של ממש. עם זה החלטת הפליטים לחזור נחושה כשהייתה.

ב-5 נסעתי לכנסת. ישיבה עם אשכול, גולדה, פנחס ספיר, [שמואל] בנדור, טדי וגיורא [יוספטל] על המשך הפעולה בעקבות הכינוס. מאבק עקר בין גיורא וטדי מי משניהם חייב לנסוע עכשיו לארה"ב להמרצת "מילווה הביסוס" היהודי ולהכנת ועידה משותפת של שתי הקרנות.

הטלתי על שמאי לקיים התייעצות של אנשי הרשות, [מח'] חֵקֶר ומישהו אחראי ויודע-דבר מהסורים לברר מצבה של השארית בדמשק ובחאלב, אם הם באמת כציפור בכלוב ומייד כשייפתח אשנב ינוסו ויימלטו על נפשם, או שמא הם דבקים במעט הרכוש ובפרנסה הקלוקלת ורק יקללונו אם ניתן פתחון פה ל[אדיב] שישקלי [נשיא סוריה] לגרשם בעירום ובחוסר כל.

בצאתי מבניין הכנסת נתקלתי בזיאמה ארן אשר באופן מאוד בולט ומפורש לא הפליט באוזני מילה על משבר הפרישה.

בבית באה לראותני נחמה ג'ייקובס [אלמנת ג'וליוס ג'ייקובס, סגן המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, שנהרג בפיצוץ מלון "המלך דוד" ע"י האצ"ל ב-1946; עמד בקשר הדוק עם מ"ש בהיותו מנהל המח' המדינית של הסוכנות]. מצבה הכספי קשה ביותר - כאילו באו מים עד נפש - והיא מוכרחה לקבל חזרה את ביתה [בשדרות בן-מימון 44 ברחביה, י-ם] אשר שימש עד כה מעון מגורים לרה"מ, על מנת למכור אותו, או שהממשלה תקנהו מידה. הבטחתי לה לברר את המצב.

עסקתי בניירות, בין השאר ערכתי עריכה יסודית את טיוטת האיגרת החדשה בשאלת סואץ שהמציאה לנו שגרירות לונדון.

ב-9 הופיע ליאו. פתח באיגרא רמא. אתמול והיום נתן את הרצאותיו הראשונות במיכללה על תולדות היחסים הבינלאומיים ודברי ימי התקופה שבין שתי המלחמות. היה מלא סיפוק מניסיונו הראשון הזה. זכה בקהל שומעים רב והרגיש כי קנה את לבם. סיפר לי במפורט תוכן שני השיעורים ותוכניתו להבא. ומייד נידרדר לבירא עמיקתא. במשרד הוא חש עצמו נידח ומקופח. אין משתפים אותו בדיונים ובפעולות. אין מפגישים אותו עם אישים חשובים מחו"ל. הקטינו את חדרו על ידי שינויים בבניין בלי להודיע לו על כך לפני המעשה. לוקחים ממנו עכשיו את עוזרו ושולחים אותו לחו"ל שוב מבלי לשאול את פיו. איגרת חשובה שהוא חיבר ואשר נשלחה בחתימת המנכ"ל הופיעה ב"י.נ." ["ידיעות לנציגויות"; עלון תדרוך ומידע שוטף של משה"ח] מבלי שצוין כי הוא מחברה. ועוד ועוד.

הגיעה שעתי ללכת לכנסת וליאו ליווני. הלכנו ברגל וכל הדרך ניסיתי לשכנעו, כי אם גם הוא צודק בכמה מתלונותיו, אין הפגיעות האלה משקפות יחס מסוים אליו אלא הן פרי חוסר מחשבה ושיקול, ואילו בתלונות אחרות אין הוא צודק כלל. אקווה, כי על כל פנים רווח לו קצת לאחר שהשיח את נפשו.

בכנסת ב-10 בערב התחילה ישיבת הסיעה בה הרציתי על סכסוך עבודת הירדן ועל בעיית הסדר המים האזורי. ההרצאה והתשובות על שאלות ארכו כשעתיים. ההסברה נקלטה היטב וכמדומני זכתה להערכה רבה. רק גיליתי עצבנות כלפי חברים בהערות אחדות וכשהגעתי הביתה לאחר חצות אכלתי את עצמי בכל פה ולא יכולתי להירגע. הטבע הארור שלי! שכבתי אכול מוסר כליות.