יום ב', 9/11/1953
המעניין ביותר בעיתוני הבוקר - מכתב למערכת "הארץ" על פרישת ב"ג, המרתק אליו תשומת-לב הקורא וכובש הערכתו למן השורה הראשונה. עברית ספרותית למופת ודברים כדורבנות. ראיתי בנקמה על כל ההתעללות של "הארץ" זה שנים בב"ג. בעל המכתב מצייר דמותו כמנהיג העם בתנופות ספורות וחזקות של המכחול ומסיים במסקנה, כי כשם שעמד בראש העם כך על העם להניח לו ללכת - והוא עוד ישוב. חתום "ש". אני מנחש כי זהו [המשורר] דוד שמעוני.
מסמר הבוקר במשרד היה הכנת מישדרי לארצות-הברית - ברכה ליהדות אמריקה לחג החנוכה. השידור נערך על-ידי "המועצה הציונית" שהזוג לווינסון פועל בשמה בארץ. ליאו חיבר טיוטה אשר יָשרה בעיני מצד תוכנה אבל לא מפאת צורתה. הכתבתי את כל הנוסח מחדש ויצא הרבה יותר מחוטב וקולע, אם כי כל רעיונות היסוד של ליאו נשתמרו בו, ויבורך עליהם.
על פי הזמנתי באו אנשי התביעה הכללית שבמשטרה למסור לי על מצב עניינו של אותו שומר המשרד [החוץ] שנתפס בכמה מעשי גניבה, בכללם השעון שעל שולחני. לדעתם ייתכן מאוד כי האיש אינו אחראי למעשיו, אם גם אין כאן שאלה של מחלה ממש. על כל פנים לא מעניינם לעורר שאלה זו - זה מסור לסניגוריה. אם רצוני לבטל התביעה בכלל, יעשו זאת, אך יתחייבו באחריות, אם יתברר כי האיש מוּעד ויחזור לסורו. לבסוף באנו לידי מסקנה, כי כדי לא להסתכן בהוצאת האיש לתרבות רעה על ידי מאסר, ימליצו על העמדתו תחת פיקוח קצין המיבחן למבוגרים.
[סמואל] ווטסון ממפלגת העבודה הבריטית ורעייתו, המסיירים בארץ, באו לביקור במשרד. האישה צעירה במפתיע מבעלה. ביקורו של ווטסון הוא השני ומאז ביקורו הראשון לפני ג' שנים, כשהיה יושב-ראש המפלגה, נהפך לבו לאהבה את ישראל ושימש לנו משענת נאמנה במפלגתו. ניסה להרגיעני לגבי רושם קיביה - הפירסום הראשון עשה אומנם שמות, אבל משהופיעו הסברות על ההשתלשלות שקדמה למעשה, נראו הדברים באור אחר והסערה שככה. הוא מבטיחני נאמנה, כי העניין כולו שקע ואין לנו לחשוש מפניו. על כל פנים זוהי הרגשתו. הוסיף, כי ככורה הוא יודע היטב כי בהיספות 50 איש במפולת יש זעזוע בציבור, בעוד שאיש אינו נותן דעתו על מותם של אותו מספר אנשים ממחלות של פחם - וכלום אין זה אותו דבר? דוגמה זו הוכיחה דווקא את ההיפך ממה שביקש ווטסון לקבוע: העיקר בחיי ציבור אינו העובדה כשלעצמה, אלא הרושם שהיא עושה. הרג חמישים נפש בבת אחת גורם זעזוע חזק פי עשרה מהריגת אותו מספר, אחד אחד, במרוצת הזמן.
שאלתי על המצב במפלגה ועתידותיה. לדבריו מנוי וגמור כי הרברט מוריסון יהיה ראש הממשלה בעלות "לייבור" לשלטון מחדש. שאלתי אם התקדם הרברט ברכישת אמון ציבור הפועלים. נעניתי בחיוב אך לא נשתכנעתי. הוא מוכשר לאין שיעור מ[קלמנט] אטלי, מוח מבריק ונוקב, אך בעיני הציבור הבריטי קובע אופי הרבה יותר משכל ומבחינה זו ידו על התחתונה. באטלי מאמינים, בעוד שממוריסון אפשר לכל היותר להתפעל. על כל פנים, בישר ווטסון בשמחה, לנַיי [אניורין] ביוואן אין כל תקווה. איש אחר שעלה הרבה בזמן האחרון ובייחוד כבש לבבות בוועידת [המפלגה] במארגייט הוא [יו] גייטסקיל, המיועד בלי ספק להיות סגן רה"מ. הולכת ועולה קבוצת צעירים, בני 40-30. זה היה אחד הגילויים המרנינים ביותר של הוועידה. ווטסון הזכיר שמותיהם של [כריסטופר] מייהיו, [קנת] יאנגר, [אנתוני] קרוסלנד, רובינס, [דניס] היילי ונואל-בייקר (הבן). מאלה אני מכיר את הראשון, השני והאחרון. ווטסון ממליץ על הזמנת כולם לביקור בארץ ודווקא בצוותא. ידבר על כך עם אילת בשובו ללונדון.
בינתיים איתן שלטון ה"טוֹרים" [השמרנים] ובדעתם למַצות תקופתם, זאת אומרת, בחירות כלליות רק ב-1955, אולי ב-1956. צ'רצ'יל חידש נעוריו. אחרי כל החולאים הרעים התנער להפליא והריהו שוב במלוא כוחו. בין נושאי כליו מתבלטים בייחוד [ריצ'רד] בטלר ו[הרולד] מקמילן. השני הגדיל לעשות בשיכון - הגיע עד 300,000 בית לשנה, ב-100,000 יותר מהמכסימום השנתי של ממשלת הפועלים. בדרך כלל עושה הממשלה הזאת - ממשלה שמרנית יחידה במינה בעולם כולו! - הרבה בשביל העם והנשים בייחוד מרוצות ממנה. העובדה כי ה"טורים" ממשיכים בכל את מפעל מפלגת העבודה, אשר לה זכות היוזמה והיצירה, אינה זכורה לרבים. אגב, ווטסון הסביר כי ביטול הלאמת משק הפלדה אינה חיסול ההלאמה אלא רק סיוגה ונקל יהיה למפלגת העבודה להחזיר המצב לקדמתו.
ישבו שעה ארוכה ושאלו הרבה על מצב עניינינו, פנים וחוץ.
משה ברטור [מנהל המח' הכלכלית במשרד החוץ] בא עם צרור שלם. חברת ICI נתונה ללחץ ערבי ממאיר להפסיק עסקיה בארץ. בייחוד יצא עליה הקצף עקב השתתפותה בביהח"ר לדשנים. היא מבקשת עכשיו רישיונות יבוא בסכום מוגדל וחובה להיענות. מישה לובין, בן-אחות של וייצמן, חתנו של יצחק אפשטיין, לשעבר מזכיר מדיני של הסוכנות בירושלים, זה שנים פקיד גבוה ב-ICI, עכשיו בארץ ויבוא לראותני. עניין אחר - עודפי מזון מארה"ב, עניין הניתן לקישור עם רח"ל [רכש חו"ל]. סעיף שלישי - חשיבותו העולה של הנפט הרוסי. החרם הערבי הולך ומחמיר, נועץ בנו חניתותיו בכל אתר. פגיעתו האחרונה - ביטול ההתקשרות שעשתה חברת הדלק עם אוניית נפט איטלקית. אומנם הנפט הרוסי מכיל אחוז יתיר של מלח אבל בסכום לא גדול אפשר להקים בחיפה מיתקן להפגת המליחות. [עמנואל] רסין [מנהל חברת "דלק"] יוצא בעניין זה למוסקבה, כמצטרף למשלחת ההדרים (יש בזה חליפין - פירות הדר תמורת דלק). שאלת ברטור: הלספר לאמריקנים? אמרתי: בהחלט, ויש לנמק בחרם - עניין שערוריית כוויית [הפסקת מכירת נפט כווייתי - אז בידי הבריטים - לישראל] ועכשיו המכשלה האיטלקית. ברטור מסר על התפתחות יחסי המסחר עם ארצות מזרח-אירופה. הביע פקפוק אם כדאי לנסות דבר אל ההונגרים על קישור המסחר עם עלייה. אמרתי, כי לא נפסיד כלום אם ננסה וחיוויתי דעתי בכל תוקף בעד הניסיון.
הזוג לווינסון באו להקליט ברכתי לחנוכה ומשהתברר כי זרם החשמל במשרד אינו חזק דיו לקחתים הביתה ושם הקלטתי את הברכה. צפורה שהקשיבה התפעלה מאוד. באמת יצאה מלאכה נאה. אין זו הפעם הראשונה שהרֶכֶב שלי על כַנַת ליאו עולה יפה.
אחרי ארוחת הצהריים עם צפורה ישבתי לכתוב. פרץ דוד הכהן כרוח תזזית ובשורת "רצון העם" בפיו. ברחבי המפלגה - בקרב אנשי שורה ותיקים ובחוגי נושאי דבר המפלגה וההסתדרות בסניפים - גאות של תביעה לקבוע מועמדותי כיחידה. הבטיחני נאמנה כי אין ידו בדבר כלל ועיקר, אך מכל עבר מגיעים אליו הדים. גם זיאמה ארן אישר לו כי כזהו המצב בתנועה - שום מועמדות אחרת אינה עולה כלל על הדעת, אם המדובר בהרגשת הציבור בכללו. בדעת זיאמה להזהיר את פנחס [לבון] מלהביא שוב לידי התנגשות חזיתית בין שני מועמדים, כאשר קרה לגבי הנשיאות, כשבן-צבי ושפרינצק התחרו זה עם זה בישיבת המרכז ולא צמחה מזה שום ברכה לשפרינצק.
אחרי 4 ניגשתי לכנסת ושמעתי ראשית נאומו של ישראל בר-יהודה, כמ"מ יו"ר ועדת החוקה, מגיש לקריאה ראשונה את חוק הכנסת.
בן-ציון ישראלי בא לשיחה על כיבשונה של המפלגה לאחר פרישת ב"ג. הכרחית "התנערות". ברום עולמה של המפלגה צריכה לעמוד בעיית כוח-האדם להתיישבות. אם באמת יתקדם משק המים כמתוכנן, נוכל להוסיף שנה בשנה 6,000 משקים. אומנם שאלה היא אם נצליח לגייס אמצעים, אך קשה משאלת האמצעים בעיית האנשים. מישהו - מוטב אחד השרים - מוכרח לקחת על עצמו ריכוז הכוחות הפעילים במפלגה והפנייתם למשימות העיקריות. זאת ראשית, ושנית - הצמרת מוכרחה להוות צוות.
אמרתי לו, כי צדק לחלוטין בעניין הצוות. רע, כי לא היה קיים עד כה, אבל ב"ג בכוח אישיותו וסמכותו העצומה מילא בהרבה את החלל. אומנם, חבל שהוא עצמו מעולם לא היה איש צוות וכאילו לא הרגיש צורך בזאת. על כל פנים, משיפרוש - אם לא יקום צוות, יבוא הרס גמור. אם יקום - יהיה בזה תחליף-מה ואולי גם יותר מתחליף. אשר לאיש מרכזי למפלגה, הרי זה תפקידו של המזכיר. ואם לחשוב על אחד השרים שיקדיש חלק הגון מזמנו לענייני המפלגה והתנועה, הרי המועמד הטבעי הוא גולדה. אולם אין לפתוח איתה בעניין זה - אני על כל פנים לא אעשה זאת - כל עוד קיימת אפשרות כי עליה יוטל תפקיד רה"מ. לדעתי אפשרות זו קיימת ועומדת. המסקנה היא כי אין להתחיל בשום הסדר עד שתסודר הממשלה. מכיוון שב"ג מוכן כאילו לדחות פרישתו עד לסידור ענייני הקואליציה, בעוד ש"הציונים הכלליים" החליטו, כנראה, להתעקש ומוכנים להביא את הקואליציה עד משבר, הרי העניינים יגעים.
במוצא מהכנסת תפסני [חיים] לנדאו איש "חרות": פנו אליהם שני יהודים סורים שעברו את הגבול רק לפני ימים מספר. לדבריהם יהודי שלישי נתפס על ידי שומרי הגבול ונדון לתלייה בחאלב. מה יש לעשות? הסיפור כולו היה משונה בעיני ואמרתי כי יבואו אלינו אותם השנים ונחקור אותם. מסרתי את העניין לשמאי.
בשובי הביתה אל גלי הניירות טלפן זאב ש"ק להודיע כי אבן סעוד [מלך סעודיה] נאסף אל עמיו.
באו מזכירתי עליזה וחתנה משה גלי, קונסולנו בקושטא. לאחר מאבק אנוש עם האחים ציגל הצליחה עליזה סוף סוף לקבל חליצה (האחים ציגל הם חברי ההסתדרות והמפלגה!) ורק אז התברר לה כי נפלה מהפח אל הפחת: גלי הוא כהן - ואסורה עליו "חלוצה". מעולם לא ידעתי זאת והתפלצתי מחדש על המשטר בו אנו חיים. הרב אמר לה בשקט גמור, כי היא מותרת עכשיו לנישואין אבל לא עם בחור זה - כאילו יש איזו נפקא מינא למי תינשא, ובלבד שהיא חופשית להינשא! גמרנו, כי אדאג לסידור הנישואין בירושלים וגלי יעלים כוהנותו. אף על פי כן יצאו מדוכאים ואפסי כוח.
אחרי ארוחת הערב ניגשתי עם צפורה אל הנשיא - לנחם אבלים ולשוחח על ענייני היום. בן-צבי העמיד לבירור בעיית קשרינו עם אסיה וביקש לדעת מחדש מדוע אין לנו קשרים דיפלומטיים עם הודו, ומה סיכויינו לקשרים עם פרס, והאומנם אי-אפשר להגיע ליחסים טובים עם פאקיסטן ואינדונסיה ועוד כהנה משאָלות נכוחות ומעשיות מאוד.
מהנשיא הלכתי לכנסת, להתייעצות מפלגתית על בעיית עיריית ירושלים העומדת לדיון בממשלה. חברינו במועצת העירייה עומדים בכל תוקף על בחירות חדשות ומעדיפים שלא יהא בינתיים שום הסדר-ביניים למען ישאו אנשי המשטר הקיים במלוא האחריות למצב הפרוע בעירייה ולעזובה הנוראה בעיר עצמה, ממש עד יום הבחירות.
מהכנסת – לביתה של דבורה קפלן שחזרה מארה"ב והביאה ד"ש מהילדים. צפורה באה לשם מבית הנשיא וחזרנו יחד הביתה.
