יום ו', 20/11/1953
שם הספר  יומן אישי 1953
שם הפרק  יום ו', 20/11/1953

 


יום ו',  20/11/1953

 

פני עיתונות הבוקר זעומות ביותר. נתפרסמה טיוטת ההחלטה בעניין קיביה והמצב בגבולות שהוגשה למועב"ט על ידי שלוש המעצמות, והיא גרועה מכל מה ששיערנו. יש בה גינוי מפורש sensure]] לישראל - דבר שלא נאמר מעולם על מדינות ערב עקב הפלישה שבאה במכוון להכשיל החלטה של או"ם. הסעיף על ההסתננויות רך ביותר, ויותר משיש בו קטרוג על ירדן והוקעת אחריותה, משתמע ממנו צידוק הדין כלפיה, שכן נאמר כי היא נוקטת כבר באמצעים ואין עליה אלא להמשיך. לבסוף חסרה הקריאה לשלום והתביעה להיכנס במו"מ. משלחתנו הגיבה כבר חריפות על חד-הצדדיות של משפט זה והתריעה על הסילוף הכלול בו. אשר לסכסוך הצפוני, היה שוב דיון ולא נקבע לו המשך, שמא זהו פתח לרעה חולה של סחיבה והשהיה? האין בזה מתן תוקף לחשש כי כוונת ארה"ב לעצור בעדנו עד שיתברר גורל התוכנית האזורית?

בבואי למשרד בת"א טילפנתי לוולטר לירושלים והחלפתי איתו התרשמויות. מברקים מהמשלחת טרם הגיעו או טרם התפענחו.

המוּעדה הראשונה - [עזריאל] קרליבך של "מעריב". ברצוננו לקחת מאיתו את [יהושע] יוסטמן, נציגו בניו-יורק, על מנת שיירש מקומו של הייזי זינדר כקצין עיתונות של המשלחת לאו"ם, כיוון שהייזי חוזר לארץ. העובדה כי לא מצאנו בתוך הסגל איש מתאים להחליף את הייזי היא תעודת עניות. קרליבך בא להודיע כי אם כוונתנו לקחת את יוסטמן לשנתיים, הרי פירושו פרישת יוסטמן מ"מעריב" ולא חופשה ארוכה. יוסטמן חופשי לעשות כרצונו, אבל ק' מטיל ספק אם יהיה מוכן לנטוש את העיתון שבו הוא חבר הקואופרטיב. אגב כך התברר כי "מעריב" הוא העיתון היחיד בארץ ואחד המעטים בעולם המהווה קואופרטיב של עובדיו האחראים - כחמישים איש. יוסטמן עובד גם ב-"ISRAEL SPEAKS" [דו-שבועון שהוציא וערך י"י החל מ-1947, תחילה כ-"HAGANA SPEAKS" מטעם "אמריקנים למען ההגנה"; נסגר באמצע שנות ה-50] והרי שבידו שתי משרות אשר בוודאי לא ירצה להחליפן באחת. אם הכוונה כי "מעריב" ישאיל את יוסטמן לחודשים אחדים הרי זה עניין אחר, אבל אז נתבקש להציע מחליף, רצוי הנמצא כבר בניו-יורק. אריה גלבלום פנוי אומנם, לאחר שנטש את "הארץ", אבל ק' אינו רוצה בו בניו-יורק כי אינו סומך עליו, אם כי היה מוכן לקבלו לעבודה בתל-אביב על מנת שיפקח עינו עליו. כללו של דבר אינו רואה כי מינויו של יוסטמן יסתדר - הווה אומר מחדש עלינו לחפש מחליף להייזי.

[יוסף] לוטן נכנס "להציג" את אייגה שפירא המצטרפת לסגל חוליית הטקס [של משה"ח] בקרייה של תל-אביב. מישרה זו פתרה לעת עתה את בעיית אייגה הוותיקה שלנו [מימי המחלקה המדינית של הסוכנות בטרם קום המדינה] שהעיקה עלינו מאוד מאז התברר כי אין "התאמה" בינה לבין רחל בן-צבי והיא מוכרחה לעזוב את עבודתה בלשכת הנשיא. לא ברור לי מה יהא עליה לכשתתחסל חוליית הטקס בתל-אביב, אבל יש להניח כי חיסולה של זו אינו קרוב. שאלתי על מועד בואו של הציר הרוסי החדש. אין כל ידיעה על כך.

הופיעה משלחת "הזמיר" – פסיה טייבר, יעקב כהן, מרכוס, פרופס. הצטרף אריה ארוך מההסברה. הנושא – הזמרייה השנייה ב-1955. הבעיה – תיאום לאיחוד עם הפסטיבל המוסיקלי. המסקנה – פרופס ייוועד עם עזר בשיתוף ארוך ויעבדו תוכנית. השיחה הייתה קצרה ומעשית. ארוך הביע רעיון נכון: להשתלב בזמרייה כדי להדריך את המנצחים שיבואו מחו"ל באמנות של שירה בציבור, הנהוגה בארץ ואינה קיימת בגולה.

אחרונים באו ארי ראט [חבר חמדיה] וגדעון [אופיר, צרעה] ממזכירות "התנועה המאוחדת" לטכס עצה על הסכנה הצפויה לנח"ל כמסגרת לטיפוח גרעיני ההתיישבות שבקרב תנועות הנוער החלוציות. הפיכת הנח"ל לחטיבה קרבית והשינויים הכרוכים במעבר זה – עירוב אנשי נח"ל עם חיילים אחרים בבסיס אימונים אחד וקביעת תקופת אימונים של תשעה חודשים רצופים לאחר קיום של חצי שנה בלבד כהכשרות בהתיישבות - תקופה שבה חיילי היחידות הקרביות מופרדים מחברים אחרים שבגרעינים ומהחברות - תימנע כל התגבשות פנימית ותדון רוב הגרעינים להתפוררות בטרם יגיעו לפרקם. הם שומעים כי התוכנית החדשה היא בבחינת כלה ונחרצה ותוהים אם אומנם נגזר הדבר או שמא אפשר לעכבו. שאלתי מדוע אין איחוד הקבוצות והקיבוצים נכנס לעובי הקורה ודורש בירור במפלגה. סיפרו לי על השתלשלות ארוכה של דיונים, בה נבלמה התנגדות "האיחוד" לצורת הארגון החדשה על-ידי אי-רצון של כמה חברים מרכזיים להתנגש עם לבון, שהוא כאילו בעל התוכנית. משה דיין כתב למישהו פתק בעניין זה: "מהרסיך ומחריביך ממך ייצאו" (לא התרשמתי מהערתו של מ"ד יען אינני בטוח אם לא הייתה גם ידו במעל). לדבריהם, גם [הרמטכ"ל מרדכי] מקלף לא היה בין דורשי שינוי כה מרחיק לכת והתפלא כשלבון הציעו. "האיחוד" התעורר אומנם באחרונה והודיע ללבון בכתב על התנגדותו, אבל לגבי כמה ממנהיגיו אין זו אלא יציאת ידי חובה ועל כל פנים אינם ששים לקראת ריב גלוי. שאלתי מדוע אין הם, "המאוחדת", דורשים בירור במפלגה. אמרו כי לא יהיה להם שומע. ביקשתים לצאת מהחדר והתקשרתי עם [מאיר] ארגוב. מצאתיו יושב ראש בישיבת המזכירות וביקשתיו לעבור לחדר אחר, למען נשוחח ביחידות. אמרתי לו כי כל עניין הנח"ל בתוכנית הארגון החדשה בצה"ל התנהל לגמרי לא כשורה. זהו עניין תנועתי מהמדרגה הראשונה וכיצד נגשו ב"ג ולבון לחתוך בעניין זה ללא בירור מוקדם? הדבר לא נדון גם בפגישת השרים חברי המפלגה ובא עלי במפתיע בישיבת הממשלה, בה הסתייגתי ממנו יחד עם נציגי "הפועל המזרחי", מדאגתם הכנה ל"בני עקיבא". עכשיו, שיש ערעור על כך, מוכרח לבוא בירור. אנו טוענים תמיד ל"תנועה המאוחדת" שהיא חייבת להדק זיקתה למפלגה. נקל לשער התוצאות לגבי יחס הנוער הזה למפלגה אם נתעלם מערעורו. ארגוב תפס עוקץ העניין ואמר כי אם אך תפנה אליו "המאוחדת" מייד יקבע ישיבת "המדינית" לדון בעניין. אמרתי כי עליו להודיע בינתיים ללבון כי יש לעכב כל פעולה עד לבירור והבטיח לעשות גם זאת. קראתי לבחורים ואמרתי להם מה לעשות. מייד התנערו מדכדוכם והלכו לכתוב את המכתב.

 חזרתי הביתה ויצאתי עם צפורה במכוניתה לתל-אביב לקנות כמה מצרכי לבוש חורף. זה שנים שלא נזדמן לי לשוטט בנחלת-בנימין בערב שבת בין השמשות [בחזור מ"ש וצ"ש מלימודיהם באנגליה ב-1924 התגוררו עד עלותם ירושלימה ב-1931 - בעבור מ"ש ממערכת "דבר" למחלקה המדינית של הסוכנות כעוזר מנהלה חיים ארלזורוב - בחדר בנוי אזבסט, שהוסף למענם לבית הורי צ"ש בחצר בית מס' 12 ברחוב גרוזנברג הסמוך]. הלכנו הרבה ברגל וביקרנו בכמה חנויות. היו "סיטואציות פסיכולוגיות" מדגדגות עד שעמד המוכר על הזהות והסתגל לעובדה. קנינו מה שקנינו, שילמנו כמה ששילמנו, פקדנו את בית עדה, עניתי ולא עניתי על שאלותיו של הרי וחזרנו הביתה שוב על מנת לצאת מחדש לדרך.

נסענו לבקר את גב' [ורה] וייצמן ברחובות - לא היינו אצלה מאז חזרה מחו"ל, פרט לנוכחותנו באחד מטקסי הזיכרון. בדרכנו הצלחנו לחמוק בין זרזיפים אך היינו מובלעים בתוך חלל לח, טחוב וקדורני, כשקרני שמש שוקעת בותקות זעיר שם את אפלולית הסגריר. נסענו בין שדות טפוחי מים ובוהקים בשלוליות ובין פרדסים זהובי פרי וזולגי טיפות, לקראת דיבלולי עננים זעומים, כבדי גשם, שהשתרבבו בפאתי אופק, מבשרים מבולים חדשים.

את ורה מצאנו לבדה בתוך הבית הגדול והכבד. שוב הועלו שני הנושאים הקבועים ועומדים - קיביה וההתפטרות - והחידוש היחיד היה שהפעם נדונו שניהם בשפה הרוסית.

חזרנו תוך אפלה שטופת מטר שניתך עלינו רוב הדרך.

צפורה שכבה לישון כשעה לפני ארוחת הערב. פניתי לעיתונות והנה ב"ידיעות אחרונות" שני מסמרות. ראשית, ראיון נרחב של העורך עם ב"ג בטבריה על מצב המדינה, בעיותיה ומטרותיה - על ה' ועל משיחו. לא קראתיו כולו והנחתיו אומר לעצמי: מי יודע מה בתוכו. המסמר השני - דיוקן שלי, מעשה ידי אותו פורת להתפאר. וכאן נצבטתי מייד. שוחחתי עם אותו עיתונאי בהנחה - כך הבינותי מאנשי העיתונות שלנו וממזכירותי - כי אין זה ראיון לפרסום אלא שיחת-רקע שעל פיה יכתוב הכותב מה שיכתוב כאילו מתוך ידיעתו הוא ובשום פנים לא מפי. והנה לא היא. אומנם אין הדברים ערוכים בצורת ראיון, אבל בסיפור משולבים כמה שיחות איתי ואני מצוטט במפורש כמי שאמר דברים שלא היה לי כל עניין לאומרם לפרסום. ומתוך שכמה אמָרות מיוחסות לי במפורש, למד הקורא כי גם דברים אחרים, שלא נאמרו בשמי, למעשה אני הוא מקורם. בייחוד חרה לי סיומו של המאמר. פורת מסר נכונה רעיון שהבעתי - כי ב"ג היה מנהיג בחסד עליון, כי מנהיגות היא סגולה הניתנת בחסדו של גורל, כי אין אדם יכול לעשות עצמו מנהיג, כי תיתכן עמידה בראש מדינה שאין עמה מנהיגות וכי את החלל שיתהווה עם פרישת ב"ג יש למלא בעבודת-צוות. אבל הוא מצא לנחוץ להוסיף, כי כאילו אמרתי: "כך יהיה הדבר בין אם אני או אשכול יהיה רה"מ". זאת לא אמרתי ועל-ידי שימת דברים אלה בפי עשאני פורת מעמיד עצמי בפומבי לתפקיד רה"מ. חרקתי שן וקיללתי עצמי על שנעתרתי להפצרת סובבַי לקבל בכלל אותו פורת לאחר שקודם סירבתי לראותו כאיש "ידיעות אחרונות", אבל את הנעשה אין להשיב, מילה מודפסת בעיתון אין למחוק וכל ניסיון לתקן את הדברים עלול רק לסבך.

עברתי על מברקים שנתקבלו בינתיים ונוכחתי כי נוסח ההחלטה של שלוש המעצמות עוד יותר חמור מכפי שאפשר היה ללמוד מהעיתונות. טילפנתי למנכ"ל והצעתי להורות מייד ל[שגרירויות] לונדון ופריס לעשות פעולה נמרצת בשעה האחת-עשרה נגד הפיכת הטיוטה להחלטה רשמית שתהיה בכייה לדורות. הוספתי כי נצטרך לפרסם גילוי-דעת מייד לאחר התקבל ההחלטה. על הטיוטה הגיבה המשלחת בהודעה ואילו על החלטה סופית על הממשלה עצמה להגיב. חישבתי כי ההחלטה לא תתקבל לפני יום ב'. אף על פי כן קיבלתי על עצמי לחבר טיוטה של גילוי-דעת במשך השבת.

הגיעה שעתנו להתלבש לארוחת ערב אצל השגריר הצרפתי והנה שוד ושבר: חליפת הערבית שלי נשארה בירושלים - על כרטיס ההזמנה כתוב מפורש "עניבה שחורה" - ואני אנה אני בא! ניסיתי להשתולל אבל צפורה הציעה לא להתרגש ונעניתי. לבשתי חליפה שחורה רגילה ועניבה אפורה חיוורת והכל איתי שפיר.

עשרים איש הסבו אל השולחן אצל [פייר] ז'ילבר, בכללם השגריר הבריטי, הממונה האמריקני, הצירים הבלגי והתורכי, המזכיר הראשון והנספח הצבאי הצרפתים, הם וכל רעיותיהם. ישראלים מלבדנו היו לוטן ורעייתו ושכנינו בת"ב בֶרנר ורעייתו. הבית היה מרוהט מחדש וברוב טעם ופאר - רהיטים ווילונות שהגיעו אך זה מפריס. האוכל היה רב ומבושל ומוגש לפי כל דקדוקי אמנות המטבח והשולחן הצרפתים. השוויתי את הגינונים כאן ואצלנו ונדהמתי מהמרחק. כסף תחת חרסינה, שלושה יינות במקום אחד, ארבעה מלצרים תחת שתי מגישות, ואשר לטיב הבישול - הרינו מפגרים במאה שנה. אילו ידעו זאת לפחות כל בעלי הביקורת המתריעים על בזבוז במשרד החוץ!

התקשיתי מאוד לעניין את היווניה בת אלכסנדריה שלימינה ישבתי אבל בכל זאת, בתוך ביתה היא נראתה כלשהו יותר אנושית.

אחרי הארוחה נכנסתי בשיחה עם [השגריר הבריטי] אוונס. פתחתי בעניין ירושלים ושאלתי עד מתי יתעקשו בנוקשותם. לאחר שניסיתי להביאו לירושלים ולא הצלחתי שוב לא אחזור להזמינו ואם אמת הדבר כי אין הביקור במשרד החוץ בירושלים אסור עליו לחלוטין אלא עליו לבקש אישור בכל מקרה, אזי עליו לבחור את המקרה ליזום ביקור ולקבל אישור על כך. אמר כי הוא מבין זאת היטב. אמרתי כי תל-בנימין תיסגר בסוף דצמבר - בערך באותו זמן תסתיים גם העצרת ואם אין רצונם להדיר עצמם מכל מגע עם משה"ח כי אז מוטב להם להחליט בעוד מועד איזה קו ינקטו. מזה עברתי לטיוטת ההחלטה במועב"ט. אמרתי, כי אם תתקבל החלטה כזו יהיה זה דבר חמור ביותר לגבי מעמדו המוסרי של או"ם בישראל. ההחלטה תטיל צל כבד גם על יחסינו עם המעצמות. ניאלץ להגיב עליה חריפות ובין השאר נאמר, כי אם למרות הכחשתנו בדבר השתתפות כוחות סדירים בהתקפה על קיביה ובהתעלמות מהבעת צערנו על התקרית הם מצאו לאפשר להוציא עלינו משפט גנאי ללא תקדים ובאורח חד-צדדי, אזי מותר לנו לציין כי אף אחת משלוש המעצמות האחראיות לנוסח ההחלטה לא נמנעה במקרים מסויימים מלהיזקק להרג המוני ללא אבחנה ויש מהן העושות כזאת בעצם הימים האלה. הוא נפגע מאוד וטען כי אם נעשה מה שאמרתי הרי לא בנסיבות דומות. אמרתי: "מדוע לא נסיבות דומות? תמיד נעשה הדבר בדרך תגובה או נוכח מצב פרוע אשר לא נראתה דרך אחרת להשתלט עליו". טען, כי מעשה קיביה היה מיוחד במינו והיה הכרח לטפל בו במיוחד ללא קשר עם השאר. בתשובה לא חסכתי מילים בהבעת הזדעזעות מהמעשה כשלעצמו אבל הוספתי כי איני רואה כל תבונה ואחריות בחיטוט חולני במעשה נפרד זה ללא ראיית ההשתלשלות שקדמה לו והתוצאות המוכרחות להשתלשל מגינויו החד-צדדי. עם זאת כאילו הסכים. הוספתי, כי אשר לסכסוך עם סוריה אני מניח בבטחה כי לא תוחמץ ההזדמנות להוסיף חטא על פשע - זאת אומרת חטא מניעת חידוש העבודה על פשע הגינוי החד-צדדי. ניסה להסתייג מהנחה זו כבלתי-מוצדקת לחלוטין. בשלב זה עזבתיו לנפשו ופניתי אל התורכי, שהיה כולו מבטים וחיוכים לקראתי.

כשחזרנו הביתה עשיתי סוף סוף לעצמי אמבט כדת וכדין.

 

העתקת קישור