יום ה', 26/11/1953
בעיתונות כותרות קולניות על תוצאות ישיבת המרכז.
בבוקר, בתל-בנימין, איסר [הראל] לשיחה על עניינים שוטפים ואח"כ [משה] בן-אלול מ"דבר השבוע" לשמוע מפי סיפור חיי בשביל העיתון [פורסם בחמישה פרקים החל ב-3.12.53, בחתימת מ. אחי-יוסף].
באמצע נתקבלה איגרת מהשגרירות האמריקנית על יוזמתנו להפעלת סעיף י"ב. אם תתקיים הוועידה הריהם מאחלים הצלחה - כאילו כפאם שד - אבל למען השם אל נתפוס מרובה, שלא לסכן מעמד ממשלת ירדן, אלא נסתפק במועט המתקבל על הדעת.
ישיבה במפלגה על ענייני ההכשרה והפעולה החינוכית לקראת עלייה בארצות צפון-אפריקה. השתתפו שליחים לשעבר ולעתיד, אליהו דובקין ו[בן-ציון] בן-שלום מהסוכנות ואחדים מהמזכירות. תמכתי בדובקין בהטיפו להעמקת החינוך החלוצי מתוך התכוונות לטווח ארוך, להרחבת היקף הפעולה גם מחוץ למסגרת החלוץ המאורגן לשם יצירת אווירה ברחוב היהודי, לשיתוף פעולה עם "אליאנס" לשם חדירה לתוך בתי-הספר. בייחוד ביקשתי לחזק ידי חברים שלא להיבהל מה"ירידה".
באמצע הישיבה חיברתי מברק לניו-יורק על פנייתו של ראסל. לבון טילפן להציע התייעצות על פנייתנו לירדן, אשר המטכ"ל נקט עמדה אופוזיציונית כלפיה. אמרתי, כי עוד מוקדם הדבר - בבוא מועד נתייעץ.
חזרתי הביתה ויצאנו במכוניתה של צפורה קודם אל הוריה בחולון - ברכות ותפילות לקראת המינוי החדש - ומשם למקווה ישראל, לארוחת צהריים אצל [אליהו] קראוזה. זקן זה, ההולך ונחרב, מחזיק מעמד בעקשנות ואינו מוציא רסן ההנהלה מידו. יש לו עכשיו סגן יעיל, [אשר] מלכין שמו, חבר צ"ס [תנועה ציונית-סוציאליסטית שקמה ברוסיה לפני המהפכה ובא"י הצטרפו חבריה ל"אחדות העבודה" המקורית] לשעבר, מרוסיה עבר לפריס ולפני שנה נשלח על ידי "אליאנס" לרשת את קראוזה. דובר עברית וטיפוס יהודי-רוסי מובהק שלא ניטשטש אף כלשהו עקב תרבות צרפת שנשתפשף בה. אל השולחן הסבו 20 איש. החדר, ההגשה, התפריט - הכל לפי מיטב הסגנון של ימים עברו. נכחו השגריר הצרפתי, [ברל] לוקר, משה קול, [אליהו] אלמליח הצעיר, [אנדרה] שוראקי מפריס, ראש עיריית ת"א [חיים לבנון], משה בז'רנו ועוד - כל הנשואים עם רעיותיהם. בסוף הארוחה נאם הזקן צרפתית, אף אני עניתי קצרות באותה שפה למען האורחים. אחר כך הלכנו כולנו בסך אל הספרייה שם נאספו מאות תלמידים ותלמידות ונאמתי באוזניהם קצרות. כל הפומבי הזה היה לרגל ביקורו של שוראקי, אשר נשלח לחזק את קשרי-הציבור של "אליאנס" עם המדינה.
ממקווה לתל-בנימין ומייד מתל-בנימין לירושלים במכונית הגדולה ועם פוריה. בבית בירושלים המתינו לי אנשי [מחלקות] משפט וארה"ב כשבידיהם מכתב לחתימה - אישור חוזה מענק לשנה זו, השלישי במניין. לשעבר היינו חותמים, אני ושגריר ארה"ב, על חליפת מכתבים זו המשמשת נוסח-חוזה, בשבתנו יחד אל השולחן בקרייה, מתוך טקס חגיגי. הפעם חתם ראסל על מכתבו ברמת-גן ואילו אני חתמתי בירושלים, ובעצם לשם כך בלבד מיהרתי לחזור היום, כי החתימה הייתה דחופה ולא רציתי להונות את הבריות. את כל הערב ביליתי בקריאת ניירות ובכתיבה. במברקים מניו-יורק ומוושינגטון תמונה מסובכת מאוד על סיכויי תוצאות הדיון במועב"ט בעניין תעלת הירדן, ושוב תלוי הכל בארה"ב ואילו זו מלאה מזימות ונתונה ללחצים ואין לדעת עדיין כיצד תכריע.
