יום ו', 27/11/1953
במשרד שיחה עם המנכ"ל. חברים התייעצו על הוועידה עם ירדן, בהנחה כי זו תיענה. הנטייה הכללית - להעדיף את שוויצריה כמקום הכינוס ולהמליץ על נציגות בדרג גבוה. אמרתי כי נראית לי משלחת מורכבת מ[וולטר] איתן עצמו כראש ועמו איש מהמטה הכללי וג. [גדעון] רפאל. הצעתי, כי בשלב זה ייוועד וולטר עם אנשי המטה בלעדי, שכן נצטרך לערוך עוד התייעצות יותר רשמית, בהשתתפות השרים - אני ולבון.
ב-10 שיחה שנייה עם דיין וחבריו על הקו שננקוט כלפי בניקה בשובו וכל מכלול השאלות העומדות על סדר-היום בינינו לבין ירדן, מצרים וסוריה. עיינתי אמש היטב בתזכירו של דיין וניסחתי מסקנות. אלו נתקבלו על הדעת בתוספות ידועות של דיין. למן השיחה הראשונה ועד זו חל ריכוך ניכר בעמדתו והפעם דיבר הרבה יותר דברים של טעם. שוב ביצבצה אצל אנשי המטה נימה של תרעומת על שנקטנו יוזמה בעניין סעיף 12 ללא התייעצות עם הצבא ודיין השאיר בידי תזכיר של [הרמטכ"ל] מקלף באותו עניין, הפותח בציון העובדה כי נודע להם הדבר מהעיתונות [סעיף 12 בהסכם ש"נ ישראל-ירדן מקנה לכל צד זכות לדרוש כינוס ועידה של שני הצדדים כדי לשקול מחדש, לתקן או לבטל כל תנאי בהסכם פרט לסעיפים הקובעים איסור שימוש בכוח, ובמקרה של אי-הסכמה לפנות למועב"ט].
אמרתי לוולטר, כאשר נדברנו שעמד להמשיך עם אנשי הצבא בלעדי בדבר ההכנות לוועידה, כאשר נדברנו, כי יגלה להם כי בפירוש נמלכתי בדעת שר הביטחון (ב"ג) בטרם נתתי אישור לאבן לבצע את הפנייה למזכ"ל או"ם, והלה לא רק נענה אלא גילה התלהבות רבה להצעה והמריצני בכל תוקף לפעול לפיה, אפילו תמה מדוע לא עשינו זאת עד כה. הרי שהייתה התייעצות והכרעה משותפת עם הביטחון, אך אם שר הביטחון לא מצא לנחוץ לשתף בעצה את ראש המטה או אפילו לא להודיע לו על העמדה שנקט והפעולה העומדת להיעשות – הרי עליו תלונת המטה ולא על שר החוץ. לי לעצמי לא היה נוח לטפוח עובדה זו על פני המטכ"ל, אך נוכח תרעומותיהם ומחאותיהם ראיתי להעמידם על האמת.
הכתבתי זיכרון-דברים מפורט מההתייעצות עם אנשי הצבא.
נתקבל מברק נרגז מאוד מאוברי [אבן] - בתגובה לתרעומת שלי בשל המריית הסמכות בעניין ניסוח הפנייה למזכ"ל או"ם, על ידי הזכרת עניין השלום. נפגעתי מסגנון התשובה והחלטתי להלין תגובתי.
יצאתי מוקדם לתל-בנימין. לארוחת צהריים בא עופר כרמי מעין חרוד. גם חיים בני הופיע לשבת. בכוחות משותפים הרבצנו בעופר לקח בהלכות השימוש בכלי אכילה, כהכנה לנסיעתו לאנגליה, ללימוד הנגינה בכינור.
ניגשנו לבית החולים בילינסון לראות את שאול לאחר הניתוח שנעשה לו. חזרנו ונסענו לתה אצל חנה בבלי, שם מצאנו את הכנר [איזק] שטרן ורעייתו, זוג אחד משיקגו, חנה רובינה ובתה היפהפייה [אילנה, הזמרת], רמה וייץ [סמסונוב], שר המשפטים ואשתו ועוד. [יצחק] בבלי השתמש בהזדמנות לספר לי על החלטת .I.I.I (קבוצת בעלי הון שעמדו להשקיע סכום גדול בארץ תמורת שטרי "מילווה העצמאות") להתפרק, עקב אי-הגיעם להסכם עם האוצר על תנאי פעולתם בארץ. בבלי רואה את הדבר כאסון. בתעשייה מחסור חריף של הון השקעה ואשראי. הסכום שמדובר עליו הוא 18 מיליון ל"י (10 מיל' דולר). אפילו 5 מיל' ל"י היו מחוללים כיום מהפכה, עוצרים את האבטלה ונותנים דחיפה ליצוא. אמרתי, כי אציע לאשכול להריץ מברק לאותה קבוצה לדחות החלטה סופית ולהמתין לבואו בעוד כשבוע.
חזרנו הביתה. סעדנו ונסענו חזרה לתל-אביב, כשחיים נוהג, למועצת המפלגה [מפא"י] בבית ארלוזורוב. על סדר היום סעיף אחד: ביצוע חוק החינוך [לאיחוד ה"זרמים"], במיוחד לגבי הדגל וההימנון. הירצה [בן-ציון] דינור ואחריו דיבר [ישראל] גורי [ח"כ, יו"ר ועדת הכספים של הכנסת]. שני הנואמים היו מופת של טמטום חושים לגבי הדרוש לקהל והמעניין אותו. התאספו כמה מאות - האולם, היציע והבמה היו מלאים עד אפס מקום. נכחו מורים רבים, בא גם נוער רב - והנה עומדים שני אנשים בזה אחר זה, מאריכים עד לייאוש, נוקטים לחן נטול-חיים עד להרדים, מפליגים לפרטי-פרטים של בעיית ארגון ומינהל ומהלכים רוח כזו של שיעמום על הקהל, שבמקום לעורר תשומת לבו לנושא הם משניאים אותו על הכלל כאילו במחושב. בכוח איתנים פרץ לתוך השיממון הזה האיש [ב"ג] אשר מרוב עייפות של גוף ונפש הוא נאלץ לפרוש מתפקידו - ויהי כשיטפון-פתע במדבר צייה. דיבר אך ורק על עניין הדגל, עשה שמות בחולקים עליו בחריפות הארסית של לשונו, העליב על ימין ועל שמאל, דרך ודרס ורמס, אף הוא אומנם האריך ללא שיעור, חזר בלי סוף, אם גם בכפל לשון, על אותם הרעיונות, הפליג למרחקים ושב לאותו עניין וחוזר חלילה - אבל ניער את הקהל כאילו היה גלגל סופה, והעיקר דחס לתוך המוחות מושגים ראשוניים בכוח שיכנוע אדיר.
בחזירתנו הובלנו את אשר ואת הָרַי לבית עדה והמשכנו לתל-בנימין.
