יום ו', 30/10/1953
ב-8.30 נכנסתי לדקות מספר למשרד ומייד אחזתי דרכי הלאה לת"א. ב-10 נתכנסו על המרפסת חברי ועד אגודת הסופרים: דוד שמעוני, נתן גורן, יצחק למדן, ראובן אבינועם, ישראל כהן, עמנואל בן-גוריון, [יוסף] אריכא, [ברוך] קרוא, יעקב הורביץ, [בנימין] מיכלי, אברהם ברוידס. הוויכוח על כינוס מועדון פא"ן בירושלים ב-1955 עמד על רמה גבוהה ונמשך למעלה משעתיים. פתחתי וסיימתי. הבירור נפתח בסימן של מחלוקת חריפה ונגמר בהבנה הדדית גמורה. "הסיכום" שלי היה, כי אין להעלות על הדעת לקיחת ההזמנה חזרה, אבל יש לדאוג כי הגרמנים יבינו כי עליהם או להימנע מלבוא או לשלוח נציג או נציגים בעלי עבר אנטי-נאצי מובהק - רצוי מהמהגרים או מאסירי מחנות הריכוז. חבל שלא נרשמו הדברים. המתנגדים דיברו ברגש רב והעמיקו בניתוח החשבון ההיסטורי. גם אני עשיתי מאמץ "להעמיד את הדברים על גובה עיוני", כמאמר נחמן סירקין, ולהקנות לאנשי רוח אלה גישה ישראלית-ממלכתית לעניינים תחת גישתם היהודית-רגשית שביסודה, עם כל הכבוד אליה, אינה אלא גלותית.
נכנס משה יובל ובפיו קציר הידיעות האחרונות של [מחלקת] חקר על הנעשה מאחורי הקלעים של מועצת הביטחון והמתבשל במטבח של או"ם בירושלים.
משה גלי, קונסולנו בקושטא, בא לבשרני בשורה גדולה: הוא ועליזה בן-דוד מזכירתי עומדים להינשא. עליזה היא אלמנת מלחמת השחרור וגיסה מסרב לתת לה חליצה מתוך איזו נטרנות אישית. גיס זה הוא חבר המפלגה. יש גירסה, כי הוא דורש פיצוי של כסף בעד חליצתו. מה שייתכן בעולמנו! כבר ניסיתי להתערב בשערורייה זו פעם ולעת עתה העליתי חרס. משה גלי בא לצעוק חמס ולהזעיקני לעזרה.
שיחה ממושכת עם אלכסנדר עזר על כניסתו להנהלת ענייני התיירות (מבלי לנטוש את [ניהול] "בנייני האומה") ועל תוכנית הפסטיבל המוסיקלי, לזכר דוד המלך, ב-1955. בראשו הפורה של עזר צץ רעיון חדש - להציע לתורכיה וליוון לערוך בעת ובעונה אחת עם ישראל חגיגות יובל גדולות של שלוש הערים: אתונה, קושטא וירושלים - אנו נחוג 3,000 שנה לבירתנו, היוונים 2,500 שנה והתורכים יסתפקו ב-500 שנה. יתרון הסידור המשותף הוא בשילוב תנועת התיירות מאמריקה ומאירופה - אוניות גדושות, קשר-טיס וכו'. כששמעתי את הצעת עזר מייד הכרתי את כתונת בני. שאלתיו אם אין [ולטר] טורנובסקי מקור הרעיון. הודה, כי המחשבה צצה בראשו למקרא החוברת שהוציא טורנובסקי לעידוד התיירות, בה הציג את תורכיה, יוון וישראל כשלוש ארצות במזרח התיכון המעוניינות בארגון תיירות בינלאומי. (טורנובסקי זה הוא יזמן מופלג; מי בארץ יודע, כי הארגון הארצי של ההתנדבות והגיוס במלחמה העולמית [השנייה] - אשר שימש יסוד ותקדים לארגון הגיוס במלחמת השחרור - הוא פרי יוזמתו של טורנובסקי, שבא להציעו לי [כמנהל המח' המדינית של הסוכנות], וכן כי "מגבית ההתגייסות וההצלה" מקורה בתוכנית אשר הוא הגה והגישה לי יחד עם [ד"ר יוחנן הנס] פרידנטל). בקיצור, אמרתי כי הרעיון מעניין והרה-אפשרויות, אבל אולי כדאי להסב את הדברים כך שההצעה ליוון ולתורכיה תבוא מצד איזו סוכנות תיירות או חברת אוניות אמריקנית - תחת אשר אנו נפנה אליהם כמציעים משהו שיש לישראל טובת הנאה מיוחדת ממנו. עזר התפעל מגישה זו.
אחרי ארוחת הצהריים הצלחתי לנמנם ואחר כך התיישבתי על הניירות. הפסקתי ממשנתי לחלוק תשומת לב לחנה בבלי עד שהופיעה צפורה. שמעתי מפיה על תוכנית התזמורת לערוך מסע באירופה במאי 1955 - מתוך התנגשות חזיתית עם תוכנית הפסטיבל של עזר. עם התופס תמיד מרובה!
יצאנו, אני וצפורה, כשהיא נוהגת, למסע ביקורים של ערב שבת בין השמשות. תחילה סרנו לבית צבי אבנון וראינו תמונות ושרטוטים של ואן-דן-ברג, חלוץ מבני עליית הנוער מהולנד, שנים רבות חבר [קיבוץ] מעוז, עכשיו מורה לציור ולמלאכת יד בכפר ויתקין, נושא נפשו לבלות שנתיים-שלוש בפריס. התמונות מעניינות ויותר מהן מעניין הצייר עצמו - תקיף בהשקפותיו ונוקב בביטויו. סרנו לרגע אל הווייסמנים [יעקב, יליד י-ם, נשיא הסת' ציוני מצרים, ובלה; ביתם בקהיר שימש בשנות מלחמת-העולם השנייה מרכז ציוני-ארץ-ישראלי ומ"ש הירבה להתארח בו בביקוריו במצרים לרגל סיוריו בין היחידות היהודיות הא"י שם] לברכם לשובם מאירופה. סיימנו בביקור אצל ישראל ושושנה ברנע. ישראל נחבל קשה בתאונת מכונית שבה קיפח חייו הגיאולוג סלומוניקה, אבידה שאין לה תמורה. מצאנו את ישראליק מתהלך על קביים - אגן ירכיו נשבר והוא חוזר לאיתנו לאט לאט - הוא מנהל עכשיו חברת נפט המתחילה בשבוע הבא בקדיחות ליד סדום. חקרתי את שושנה [שחקנית "אהל"] על התאבדותה של לוסיה שלונסקי [אשתו הראשונה של המשורר אברהם שלונסקי; שחקנית "אהל"] ולמדתי פרטי סופה של אישה טראגית זו.
חזרתי הביתה עייף כהוגן מכל השבוע וביקשתי מרגוע בכתיבת היומן. מאוחר בערב טילפנתי לברוך עמיר לשאול מה נשמע. עדיין מלאכת האטימה נמשכת. נתגלה בקיע רציני בסכר העשוי גזעי עצים והיום סתמוהו. החילחול פחת ויש סיכוי כי מחר ייכרת כליל. עמיר שאל מה לעשות במכונות הרבות. אמרתי, כי מוטב להשאיר במקום החפירה ב"מפורז" רק אחדות - את השאר חבל להשבית ולכן יש להחזירן למקומות עבודתן הקודמים. אגב כך הזכיר עמיר את העבודה בהכשרת הקרקע של פלוגת נח"ל וכן ביישור דרכי גישה. רק כשהנחתי את השפופרת נתתי דעתי כי עמיר הגניב כאן עניין חדש. על דרכי גישה לא דובר בינינו כלל ורשמתי לי לשוב ולברר את הדבר. אין תקנה לאנ"ש!
דיברתי הרבה עם צפורה על מצבי ומצב רוחי בימים אלה כשאני הולך ממשבר למשבר, בפנים ובחוץ, בייחוד נוכח פרישתו הנחרצת של ב"ג וכוונתו המגובשת, כנראה, להציע לראשות הממשלה את לוי אשכול.
