ירדן, ירמוך, ליטאני

 

שבת,  24/10/1953

 

לצפורה היה ליל שבת זה ליל שימורים. ידידתנו רנה ברמן עמדה להגיע מלונדון ומנוי וגמור היה עם צפורה לפוגשה בלוד – להראות לה תשומת לב לאחר הכנסת האורחים הנהדרת שנהגה בקובי ומשפחתו כשהתעכבו בלונדון בדרכם לאמריקה. לכתחילה עמד המטוס להגיע ב-1 בלילה, אח"כ נדחתה נחיתתו ל-3, אח"כ ל-6 ולבסוף נחת ב-8.

לעומת זה הצלחתי אני לישון כמעט ללא הפרעה עד 9 ואז התחילו צלצולי הטלפון להטרידני.

צפורה הביאה את רנה ואת אחיה למשפחתו הביתה בדרכם לחיפה. ירדתי בלבוש בוקר ושוחחנו על דא ועל הא, בעיקר על ביקורם של הילדים בלונדון.

ב-11 הופיעה דמות מרהיבה, הזיית-אביב בצורת נערה: אילנה, בתה של חנה רובינא. תמירה בגיזרתה, יפהפייה בקלסתר פניה, דומה להפליא לאביה [אלכסנדר פן], כלילת חן בתלבושתה. אתמול טילפנה לי רחל קטינקא [אשת המשורר אהרון זאב, חברת נעורים של צ"ש] ושאלה אם איאות לראותה. אמה ממאנת להטרידני, אבל הבת, אשר לה נוגע העניין, דורכת עוז. אמרתי לה מייד כי ודאי רצונה לנסוע לחוץ-לארץ ללמוד, ואומנם כן. מגמת פניה מילאנו ומטרתה לימוד זימרה. משאת הנפש היא לא האופרה אלא התיאטרון. שאיפתה להיות שחקנית-זמרית. הראתה לי מכתב שנתן לה ליאונרד ברנשטיין לאחר ששמע זימרתה. מכתב מלא תוכן ותרבות, תעודה נאה לא רק לנושא אלא גם לכותב. התוכל לעבוד "בשגרירות שלנו במילאנו"? אבל במילאנו לא שגרירות ואפילו לא צירות אלא רק קונסוליה של כבוד וכבר היא "עמוסה" תלמיד. הבטחתי לה לברר אפשרויות ולהודיעה תוך שבועות מספר. עוד איננה בת עשרים, עודה חיילת, ניכר בה שהיא פיקחית ויודעת את אשר לפניה. העברית שבפיה - פרט ל"גם" האומלל - לגמרי כהלכה.

בא משה יובל [מנהל מח' חקר] עם היבול האחרון של חדשות-חקר: על שום מה "נתחרצב" המו"מ האנגלי-מצרי, כיצד משתקפת חרדתנו לתנועות ה"ליגיון" אצל הצד שכנגד (טענות להד"ם, עדויות חיות כי כל טענותינו שווא ושקר, חשדות והאשמות כי אנו מפיצים במתכוון שמועות אלו למען טשטש את מקור הרעה בפרוץ הקרבות), שיקולים לגבי הדיון במועב"ט ועוד.

טילפן שאול גיסי. דבר לו אלי. מתי? קבעתי לו ב-5.30.

מילטון פריד טילפן, כי הגיעו לשגרירות [האמריקנית] ידיעות מוושינגטון המחייבות ראיון דחוף. התנצל על פנייה ישירה - לא מצא את [יוסף] לוטן [סגן מנהל מח' טקס]. מתי יוכל ראסל לראותני? הזמנתיו ל-6.30.

יוסף כהן מניו-יורק, מזכירו של וייצמן לשעבר, טילפן לירושלים. דבר דחוף לו אלי - מתי יוכל לבוא? מחוסר שעת פנאי אחרת הזמנתיו ל-11, לאחר ארוחת הערב.

ישבתי על תוכנית המים האזורית של קלאפ (ססו"ת-מחמ"ד) וביררתי לעצמי עיקריה. התוכנית מתעלמת כליל מגבולות המדינות וגורסת את אגן הירדן כחטיבה הידרולוגית אחת. מגמתה לאפשר השקאה מקסימלית בהוצאה מינימלית. משום זה היא סומכת כמעט רק על גרביטציה (האומנם לא נמצא מונח עברי?) [לימים חידש מ"ש את המילה "כבידה"] וממילא מקיפה בעיקר את השטחים הניתנים להשקאה בדרך זו. עיקרון זה מטה מייד את התוכנית כלפי עמק הירדן שבין הכנרת וים המלח, משני עברי הנהר, וממילא מונע את מי הירדן מהנגב. וזה הסיכום: יושקה בסה"כ שטח של 936,000 דונם, בזה 416,000 בישראל, 490,000 בירדן, 30,000 בסוריה. מהשטח שבישראל מפורטים 71,000 בחולה עילית, 30,000 סביב איילת-השחר, 113,000 בגליל התחתון, 22,000 בבקעת יבנאל, 91,000 בעמק יזרעאל המזרחי. 89,000 דונם הנותרים הם כנראה בעמק הירדן ובעמק בית שאן - מובלעים בהגדרה הגיאוגרפית של ע'וֹר המערבי. כמות המים שתרוכז להשקאה מסתכמת ב-1,213 מיליון מטר מעוקב לשנה, בזה 394 לישראל, 774 לירדן, 45 לסוריה. אי-ההתאמה הבולטת בין שטחי הקרקע וכמויות המים היא בשל ההפרשים במיכסת המים לדונם בין השטחים הצפוניים והדרומיים; במידה שמתקדמים דרומה בעמק הירדן זקוקה האדמה לכמות יותר גדולה של מים, משום החום והמליחות כאחד: מיכסת המינימום בצפון החולה 770, בדרום עמק הירדן 1,860 מע"ק לדונם לשנה. הכנרת תשמש אגם-ויסות מרכזי ולתוכה יוזרמו עודפי הירדן והירמוך. גובה הכנרת יעלה בשני מטרים. מכמות המים הכללית של שלושת מקורות הירדן עם מעיינות החולה, המגיעה ל-640 מיליון מע"ק לשנה, תופרש כמות של 300 מיליון מע"ק להשקאה בישראל על-ידי תעלת הטיה מאגם האגירה בחצבני. המותר - 340 מיליון מע"ק - יוסיף לזרום בירדן לכנרת, אם גם לא כל הכמות הזאת תוקדש להשקאה, משום ההפסד הנגרם על-ידי התאיידות הכנרת (כאן אחת מנקודות התורפה של התוכנית!) וכן לא כל היתרה תהווה הפסד לישראל, כי חלק ממים אלה ישקה את עמקי הירדן ובית שאן שלנו. אף על פי כן ההפסד הנקי לישראל מובהק ביותר. לחשבון הפסד המים יש להוסיף את ירידת פני ים המלח: ב-85 מטר תוך 200 שנה, עד שתתאזן זירמת המים לים עם ההתאיידות בשטח יותר נמוך ומצומצם. פחיתה זו של ים המלח לא תשנה צורתו בצפון, ששם החופים תלולים, אבל חלק גדול מהמחצית הרדודה בדרום ייבש כליל. מכל מקום, השפעת התמורה על מפעל האשלג מוכרחה להיות מרחיקה לכת. התמונה המצטיירת מהתוכנית כולה משוועת לליטאני.

הפסדתי זמן בלי סוף בחיפושים טלפוניים אחרי פנחס ספיר בכפר סבא ואהרון וינר בתל אביב - לדעת אם הם דוגרים על התוכנית ולהיוודע מפי וינר על זירמת הליטאני - והעליתי חרס.

לתה באה [ידידתנו] שרה [אשת עמנואל] רסין והביאה זוג יהודי מפריס שבא לביקור בארץ והחליט להשתקע. הוא עובד אצל ה"ג'וינט" במעין עבודת "מלב"ן" בצרפת. היא רופאה. הם נרגשים מאוד מהחלטת עצמם להישאר בארץ אבל נדהמים ונעלבים מתגובת הסביבה לכך. כל אדם השומע כי הם החליטו להשתקע - אם נהג או ספר או חנווני - מביע תימהונו על תמימותם ומתקלס בהם: היצאתם מדעתכם? הן זוהי ארץ נוראה! פה אי אפשר לחיות. וכיוצא באלה, וכשהם נכנסים בשיחה עם המלעיזים מתברר כי כולם מסודרים כהלכה ופרנסתם מובטחת. הם מסרבים להבין מה נעשה כאן.

שאול גיסי בא לשמוע על מצב עניין התפטרות ב"ג שאינו נותן לו מנוח. שאלני אם אומנם אני סבור כי כוונת ב"ג רצינית. אמרתי הן - אין לי כל ספק בדבר. שאל אם החלו החברים מתייעצים על סידור העניינים לעתיד. אמרתי לאו, על זה הס מלהזכיר, יען עודנו עומדים במערכה למניעת ההתפטרות. שאל אם נהירים לי פרטי מעשה קיביה ומדוע לא הוצאו הנשים והילדים מהבתים. אמרתי לא, אין נהירים לי. ביקשתי מהרמטכ"ל [ר"א מרדכי מקלף] דוח קרבי. הבטיח ולא שלח. כעבור יום-יומיים נזדמן לי לשאול את נחמיה ארגוב אם יש מישהו מ"האנשים שלי" - כלומר, מהמזכירות הפרטית - במשרד רה"מ. התלקח והתריס: "כולנו שלך!" אמרתי לו: "אנשים שלי פירושו אלה שאם אני מבקש מהם דוח על משהו הרי הם מגישים אותו מייד. הנה, ביקשתי דוח קרבי על קיביה ולא קיבלתי. אולי תשיגנו בשבילי?" - אמר: "איזו שאלה? מייד תקבל!" - ועד היום לא קיבלתי.

יצאתי ללוות את שאול והתהלכנו אנה ואנה לפני הבית יען מכוניתו טרם הגיעה - עד שראיתי את ראסל ופריד יוצאים ממכוניתם ונכנסתי עמם הביתה.

ראסל פתח בעניין ביקורו של [אריק] ג'ונסטון: כידוע פתחו הערבים במסע השמצה נגדו על שום אהדתו היתרה, כביכול, לישראל. במצב זה אין מחמ"ד רוצה בסיבוכים מיותרים ולכן היא שואלת אם נסכים לקיים את שיחותינו עימדו בתל אביב. אמרתי מייד, כי מצדי ועד כמה שהדבר נוגע לי ולסרים למשמעתי הריני מוכן לא לערבב את הפרשיות. אני רק מביע תקוותי, כי גם מחמ"ד תחזור בה למועד הנכון (in due course) ממשוגתה. הזדרז להבטיח מייד, כי ימסור את הדברים. הוספתי, כי איני יכול לחייב את רה"מ. הוא רגיש מאוד בנקודה זו. סוף סוף הוא לא עבר כמוני לירושלים עם משרד החוץ אלא הוא יושב בבירה זה שנים והסכין לקבל שם אורחים דגולים ביותר מארה"ב, בכללם מזכיר המדינה בעצמו ובכבודו. שאלתי מתי יבוא ג'ונסטון והתברר כי הוא כבר ברבת-עמון ויש לחכות לו בכל יום. אמרתי, כי אהיה עסוק בכינוס ירושלים בימים ב' ו-ג', אך מיום ד' אני פנוי.

רשמתי לעצמי, כי עלינו להיכון כהוגן לבירור ענייני המים עם ג'ונסטון ובכלל זה עלינו לבדוק ולחדש בזיכרוננו את הנתונים לגבי הליטאני ולעשות מאמץ נמרץ לקבוע מכאן ואילך את הנושא החדש הזה במרכז הדיונים עם ארה"ב בענייני מים.

אפרת טילפן מירושלים כי הגיעו מברקים דחופים ביותר המחייבים שיחה טלפונית עם וושינגטון לכל המאוחר מחר. הוא שולח מעטפה שתגיעני עוד הערב ועלי לקרוא את אשר בה מייד.

[מיכאל] אליצור טילפן מירושלים לשאול אם יש מה למסור על שיחת ראסל ואמרתי כי מותר לפרסם כי היא נסבה על סידורים לקראת ביקורו של ג'ונסטון.

הופיעה הסנונית הראשונה לקראת ארוחת הערב: חיה פישר היוצאת ביום ה' לאנקרה אל בעלה [מוריס, שגריר ישראל בתורכיה]. כל הזמן היא שוחרת שיחה איתי. זוהי ההזדמנות. היא מדוכאה מאוד מדיכאון רוחו של מוריס. הוא יושב באפס מעשה, מוכה שיעמום וסיכּלון. הבדידות באנקרה איומה. בפריס סאנו סביבו החיים, הייתה פעולה חיה, רבו המבקרים מהארץ, אף אני עצמי עברתי לפעמים בדרכי לארה"ב וחזרה. אנקרה היא פינה נידחת ושוממה. אמרתי, כי כשהחלטנו להעביר את מוריס לאנקרה הנחנו, כי תחול התקדמות מהירה לקראת ברית הגנה אזורית והדבר יהפוך את אנקרה למרכז חשוב ביותר ויעלה ערך יחסינו עם תורכיה ועם הנציגויות המערביות בתוכה. מה נעשה, והנחתנו זו לא נתאמתה - משום הצטרפות כמה נסיבות: תפוגת המתיחות העולמית, סירוב הערבים לתת יד לברית האזורית, התמשכות הסבך במצרים, החלשת הנכונות של ארה"ב להכניס צווארה בעול התחייבויות חדשות. עם זה, לא פגה חשיבות אנקרה כשלעצמה וחשיבות קשרינו עם תורכיה. מעלות ומורדות של מתח הן תופעות בלתי נמנעות בחיים הדיפלומטיים, ואם נזדמנה עכשיו למוריס תקופה של שקט אל יתרעם עליה; אדרבה, ייהנה ממנה. לא יכולתי לומר יותר מזה וידעתי כי לא הנחתי דעתה של אישה המעריצה את בעלה והכואבת את עלבון הדחתו ממרכז עולמי גדול לקרן-זווית קרתנית. יכולתי לומר לה עוד דבר אך התאפקתי. יכולתי להזכיר, כי הן ביקשתי להחזיר את מוריס לקרייה והצעתי לו הנהלת מע"ר [מחלקת מערב-אירופה במשרד החוץ]. אילו קיבל הצעתי, היו היא ומוריס ובתם יושבים זה שנים בארץ ומכים שורש מחדש. מוריס היה מתאזרח במשרד החוץ ומשתתף בפעילות בכל דיוניו ועבודתו. אך הוא מאס בהזדמנות זו והתעקש להישאר בפריס. היה ברור מראש, כי לא יוכל להישאר שם לזמן בלתי מוגבל. הרי שעתה הוא נותן את הדין. לא אמרתי כל זאת, יען הייתי אך מוסיף לדכדך את רוחה - ובאמצעותה את רוחו של מוריס.

שמחתי להופעת צפורה שלקחה את חיה לאולם והניחה לי לחזור לעבודתי עד שהחלו שאר האורחים להתאסף.

וזה היה הרכב השולחן: [סמואל] גוטסמן מניו-יורק, עשיר מופלג, תורם חשוב [לרכישת "המגילות"], משתמט לעת עתה מהשקעות; בתו וחתנו, אונגרליידר שמם. הוא עורך עיתון באטלנטיק סיטי; הזקן [ויליאם ש"ז] זלצמן ואשתו - הוא ציוני ותיק וצרוף, הצטיין בעבודה למען "ההגנה" בשנות החירום, השקיע מהונו במפעל הנייר של [יוסף] מייזר [בחדרה], תורם חשוב, פעם חמישית בארץ, דובר עברית; בתו היא גב' פפר ולכן הזמנו גם אותה עם בעלה, היועץ במשרד המשפטים; המנצח ליאונרד ברנשטיין ואשתו ילידת צ'ילי: ראש עירית ת"א [חיים] לבנון ורעייתו; חיה פישר.

ליד השולחן הרביתי שיחה והמשכתי לאחריו. נדלקו הזקנים והצעירים ממה שסיפרתי ממאורעות ימים עברו. נשתררה אווירה חמה ביותר. נתגלגלו הדברים על הצרות של ימים אלה והגענו עד לקיביה. סיפרתי על "הטור השביעי" של נתן [אלתרמן] באותו עניין ["על דבקות שאינה במקומה"] שהופיע אתמול [ב"דבר": לא הובא בכרך "הטור השביעי", 1972] והאנשים הרחוקים תהו על הבעיה המוסרית כאילו היו קרובים ביותר. כולם היו מלאי התפעלות מסיוריהם וממראה עיניהם. כשאמרתי כי דרושים לנו מתיישבים מאמריקה כאוויר לנשימה, אמרה לי בתו של גוטסמן - אישה עם ניצוץ חם וכן בעיניה: "אמור לבעלי!"

אבל כה שפרה עליהם ישיבתם ושיחתם עד כי מיאנו לקום. כאילו שכחו כי הם בבית זר ולא השגיחו כלל בשעה המאוחרת. הזמנתי לכתחילה את יוסף כהן ל-11 בהנחה כי עד אז יתפזרו, ולא היא. יוסף כהן בא למועד המדויק ונצטרף לחבורה כשהכל עדיין שטופים בשיחה ומושכים והולכים.

עוד בשעת הסעודה הגישה לי [העוזרת] מזל התימנית מעטפה חומה. אמרתי לה להניחה על שולחן עבודתי וכל הערב קצרה רוחי לראות מה בה. סוף סוף קמה הגב' לבנון להיפרד ורק אז נתפכחו יתר המסובים ונתנו דעתם כי לא בביתנו ילונו הלילה. ועדיין שהו ארוכות בפרוזדור וביקשו מען הילדים בניו-יורק ולא נתקררה דעתם עד כי רשמו גם את מספרי הטלפון.

ומשהלכו עדיין לא ניתן לי להריק את המעטפה המסתורית ולגלות צפונותיה. התיישבתי עם יוסף כהן שבא להציע עזרתו המדינית לגיוס קבוצתו לעזרה בשעת מצוק זו (בלבן, פרד לזרוס, ביל פיילי ואחרים) וכן לבקש עזרתי בבלימת ג'ק גרינג מפירוק השותפות עם הקבוצה באשר קצרה רוחו מדחיותיה. אמרתי לו כי אשר לדבר הראשון יתקשר נא בשובו עם אוברי, הקשור ממילא עם בלבן וחבריו, ואשר לשני הריני מוכן להטיף מוסר לג'ק ולחייבו לאורך רוח על אף כל האכזבות. סחבנותה של קבוצה זו יש בה באמת כדי לשגע, אך שום רווח לא יצמח מפקיעת הסבלנות. נחה דעתו של יוסף כהן ונפטר לו.

ואז רק אז עטתי על המעטפה. מברק אחר מברק מאוברי, ארוכים ומפורטים ומלאים אפתעות. מחמ"ד פתחה בנסיגה מעיכוב המענק. ביירוד הודה ברמז בשיחה עם אוברי - ובפה מלא בשיחה עם [השופט יוסף] פרוסקאור [ראש "הוועד היהודי האמריקני"] - כי מחמ"ד שגתה במעשה נפסד ועכשיו מעוניין דאלס לתקן המעוות והטיל על ביירוד למצוא מוצא של כבוד מהמצר. נתגבשה הצעה - נודיע מייד למחמ"ד כי אם תיפנה אלינו מועב"ט ותבקש הפסקה קצרה לזמן הדיון - ניענה; ולכשניענה - יחודש המענק. בעצם זוהי חזרה להצעתי בישיבה האחרונה של הממשלה, אך מוטב שיבוא הדבר מתוך הסכם עם מחמ"ד הנסוגה בבושת פנים מהתנקשותה בנו מאשר מתוך הושטת יד מצדנו לראשונה.

קריאת המברקים ועיכולם נמשכו שעה ארוכה. נתקלתי בכמה וכמה סתומות, כחצי תריסר פעמים צלצלתי לוולטר, העורך תיקון חצות כמוני על ניירותיו בביתו בת"א, להימלך בדעתו לגבי פיענוח הנסתרות. לדוח שלי לממשלה מחר נוסף שלל רב וטרי.

בתוך הצרור מצאתי גם סיכום ראשון של בלאס לתוכנית קלאפ ושמחתי להיווכח כי בעצמי עמדתי על עיקרי התוכנית המורכבת בפרטיה הטכניים מתוך קריאתה כאן.

משסיימתי את לימוד המברקים חזרתי אל היומן. צפורה הביאה תה חם ועז וישבה מולי לקרוא את יומן השבוע. היה שקט מסביב שהשכיח את העייפות והפיג את המועקה שנצטברה. ואולי המברקים האחרונים מניו-יורק הראוני קרן אור ראשונה שבקעה ממפלש צר בתוך חשרת העננים הכבדים? אכן עוד לא נס ליחה של יהדות ארה"ב אם בהתעוררותה להתריע על עוול לישראל יש בידה להכריח אדם נוקשה וקשיח כדאלס לחשב מעשיו מחדש ולחפש דרך להתפייסות.

שכבתי בשתיים על מנת לקום בשש.