יום ג',  20/10/1953

 

במשרד נמסר לי, כי בישיבת הבוקר דנו על תגובה לפירסום דבר עיכוב המענק. עד כה שתקנו, אבל משנודע הדבר ברבים יש להתריע. הוחלט - ונכון הוחלט - כי אין מקום לתגובת הדובר אבל יש לתדרך את העיתונות. ב"ג'רוסלם פוסט" יש כבר תגובה ראשונה לכך במאמר טוב - זריזות למופת מצד גרשון אגרון [עורכו הראשי של העיתון וידיד מ"ש].

הבאתי בידי תדריך חדש לכל הנציגויות מדוע יש לדחות לחלוטין כל רעיון על הענשת כפרי הספר שהשתתפו כאילו במיבצע קיביה. אני משקיע להט רב בהצדקת מעשה שהתנגדתי לו מלכתחילה ושאני מתקומם נגדו בכל כוחות נפשי ושכלי בדיעבד. המברק נשלח לכל הבירות.

שלחתי מברק לאוברי לברכו על רוח הקרב שהחלה מפעמת במברקיו האחרונים. ידעתי כי משייפול הפור, יתאושש ויחגור עוז לקראת המערכה.

וולטר שלח אף הוא תדריך מברקי יעיל לכל הנציגויות כיצד להציג את המערכה במועב"ט - לא כמיועדת לקבוע אשמה בתקרית זו או זו, אלא כפותחת סיכוי לפיתרון יסודי של הבעיה, לאחר ששיטת הסכמי ש"ן כשל כוחה להסדיר יחסים ולהבטיח יציבות.

ב-9.30 הופיע לביקור הציר ההולנדי שחזר מחופשת חודשיים באירופה. גילה התמצאות להפליא והזדהות גמורה עם עמדתנו בשאלת תעלת גשר בנות יעקב. הסברתי לו כהלכה את סוגיית הצד האסטרטגי ואת חוסר השחר שבגישת בניקה. לעומת זה הרשיע ללא המתקת הדין את מיבצע קיביה ואמר, בכל הידידות, כי דבר כזה לא יסולח לנו. רמז כי כמוהו כדיר יסין [ב-9.4.48 כבשו יחידות אצ"ל ולח"י כפר זה שליד י-ם והרגו כ-250 מתוך 400 תושביו].

סיפר, כי עבר לפני יום-יומיים בשכם. משניגש לעיר יעצוהו השוטרים לעוקפה יען היא נסערת ונערכות בה הפגנות זעם נגד השלטון משום שאינו מגיב נמרצות על הטבח בקיביה. בדרכו חזרה הניחו לו לחצות את העיר ומצאה שוממה - כל החנויות סגורות על מסגר לאות מחאה והתעבורה שובתת. שוב יעצוהו להסיר מגבעתו, לבל יוכר כזר, פן יבולע לו.

ב-10 ישיבת ועדת חוץ וביטחון בכנסת. הרציתי כשעה וחצי על השתלשלות סכסוך "בנות יעקב" והסברתי היטב את צמידות תעלת הכוח למפעל ההשקאה הגדול הקשור [באיגום] בבית נטופה ואת השיקולים שהניעונו להצניע צמידות זו ולהציג את מפעל התעלה כמכוון להפקת כוח בלבד וכמסוים בתוך עצמו. ציינתי אפשרות של תסבוכת חמורה אם יתברר במועב"ט כי תוכניותינו מתנגשות בתוכניותיה של ארה"ב להסדרת ענייני המים באזור.

לבון מסר עניין קיביה. התפעלתי - יותר נכון השתוממתי - לשקט הקר בו חזר על הגירסה של התפרצות אנשי יישובי הספר. אלוף-מישנה [מאיר] עמית מסר על תנועת כוחות ה"ליגיון", בעיקר לתפיסת עמדות של התגוננות מול כל כיווני ההתקפה האפשרית מצדנו. מידת בקיאותו המעודכנת של ביוננו הצבאי בנעשה סביבנו בתחום מערכי הצבא הייתה מוכרחה לעשות רושם רב.

התחיל ויכוח. כשם שבישיבת הממשלה הובאתי במצוקה על-ידי תמיכתם של רוזן ונפתלי בלבד בעמדתי בשאלת הפסקת העבודה, כך הכבידה עלי כאן הסכמתי הגמורה ל[יעקב] ריפתין [משמאלני מפ"ם והקיבוץ הארצי] בשלילתו את מעשה קיביה בפרט ובהגדרת גישתו לעניין התגובות בכלל. אבל אותו ריפתין שלל את אפשרות הפסקת העבודה ואפילו דיבר משפטים עם הממשלה על שום מה הציעה הפסקה זמנית לבניקה. המשך הוויכוח נדחה לישיבה נוספת שתתקיים בת"א ביום ו'.

ב-1.30 נזדמנתי לארוחת צהרים עם [גרשון] אגרון ב"עדן". סיפרתי לו את המצב לגבי התפטרות ב"ג. כן גיליתי לפניו כל צפונותי לגבי "דמי המפתח" - הלבטים שהיו לי וההחלטה שקיבלתי לבסוף. הוא יוצא לדרום-מזרח אסיה בשליחות "קרן היסוד".

נסעתי להסתפר ואחר כך נחתי רבע שעה בבית.

ב-4 הייתי שוב במשרד והכתבתי טיוטה של תשובה לאוונס, לאחר שהנוסח שהכין וולטר לא ישר בעיני משום חולשתו ומילוליותו היתרה. הנוסח שלי נראה בעיני וולטר כחריף ביותר. ביקש להשהותו עד מחר בבוקר.

נתקבל מברק מאוברי שבו הוא מתעקש לדרוש עיון מחדש בהחלטה על אי-הפסקת העבודה. איני רואה כל סיכויים לכך כל עוד לא שינה ב"ג את עמדתו ולזאת אין כל סימן.

ב-6 בישיבת הממשלה להמשך שמיעת הדוח של ב"ג בענייני ביטחון. פרק זה היה רצוף הערות חודרות ומאלפות ביותר על הצד האנושי שבצבא - שירות החיילות, יחסי המינים, בעיית הבחורות שאינן יודעות קרוא וכתוב: לעת עתה אין אלו מתקבלות לצבא כלל, וכאלף נפסלות בדרך זו מדי שנה, אך ב"ג סבור כי יש לשנות את הנוהג, לאסוף את אלו לצבא, ללמדן ולחנכן, שכן זהו סיכויין היחיד להשכיל כלשהו ולרכוש קורטוב של תרבות והצבא חייב לראות בזה לא רק קיום מצווה חינוכית שנזדמנה לידו, אלא השקעה כדאית בחינוך האימהות העתידות לגדל בשבילו חיילים לעתיד; מזה לפעולה החינוכית בצבא בכלל, הנוהג של חודש לימודים לכל גדוד, מתן אפשרות לקצינים להשלים לפחות את השכלתם התיכונית, העתקת מרכז הכובד של פעולת הגדנ"ע מהנוער הלומד לנוער שמחוץ לכותלי בתי הספר ועוד. המאמץ והזמן שהשקיע ב"ג בלימוד ענייני הצבא וכושר החדירה שגילה ראויים להתפעלות.

ב-7.15 עזבתי את הישיבה כשב"ג עודנו מושך והולך, כי הגיעה שעתי לחלף בשביל סעודת ה"מאסונים" ["הבונים החופשים"].

הוזמַנו לארוחת ערב חגיגית לרגל הקמת "לשכה גדולה" עצמאית למדינת ישראל. השעה שנקבעה הייתה 7.30. הגענו ב-7.40 והוכרחנו להמתין קרוב לשעה. אורח הכבוד מחוץ לארץ היה לורד אלגין, זקן סקוטי טיפוסי שאיתרע מזלו ובבואו לירושלים נעקץ בעפעפו על-ידי צירעה או זבוב ממאיר עד שהתנפחה עינו ונעצמה כליל. מצאנוהו עייף עד מוות, כל עוד נשמה באפו. הוחלנו עד בוש באולם המבוא של המלון. סוף סוף קראונו לחדר האוכל. שבתאי לוי, נשיא "הלשכה הגדולה", שהוכתר באותו יום, ישב בטבור שולחן הנשיאות, לורד אלגין ואני משני צדדיו. זה כבר לא ראיתי את שבתאי הוותיק [ראש עיריית חיפה 1940-49]. מצאתיו תשוש ושפוף, מתאונן על מיחוש לבו. החלה שורה ארוכה של נאומים. בחלקי נפל להרים כוס לכבוד האורחים. מלבד אלגין ועוד סקוטי אחד וכן נשיא "הלשכה ההולנדית" נקבצו ובאו אחינו בני ישראל בני כת ה"מאסונים" מאנגליה, דרום-אפריקה וכמה ארצות אחרות. נאמתי להנאתם הגלויה של השומעים שהובעה במחיאות כפים רעשניות פעם אחר פעם. אמרתי כי ישראל חוגגת היום את עצמאותה ה"מאסונית," כביכול, וכי מדינת ישראל מקיימת את שני יסודות התוכנית של "הבונים החופשים". היא דוגלת בחופש ושוקדת על בניין. אחרַי עוד החרו רבים. השגריר הבריטי [אוונס], שהיה מיועד להשיב על נאומי, לא בא והודיע כי נבצר ממנו לבוא "עקב המשבר". שר המשקים [עו"ד מקס] זליגמן בחוכמתו הכריז ברבים על ההנמקה הזאת. במקום לקום מהשולחן ב-9.30, כאשר הובטח, שולחנו לחופשי רק ב-11.

בבואי הביתה טילפן לי אליצור, כי דאלס אישר במסיבת עיתונאים את דבר עיכוב המענק. שמאי טילפן כי רה"מ כינס למחר בבוקר התייעצות בשאלה זו. תמהתי מה תוכל להיות העצה היעוצה.

ישבתי עד אחר חצות על כתיבת היומן וקריאת ניירות.

בתוך אלה מצאתי מברק מלבב ביותר מראובן [שילוח]. השגריר [מונט ב'] דייוויס, המחיש שובו לת"א בניגוד לעצת רופאיו, באשר הוא מקווה כי יוכל לסייע בחילוצנו מהמצר, הביע סברה נוקבת, כי תקלת קיביה אירעה אך ורק משום היעדר רה"מ - ואילו היה על משמרתו, לא היה אסון זה מתרחש. לא יכולתי להתאפק מלהבריק לראובן כי השערה זו קולעת במידה מפתיעה ומרנינה ממש את לבי.

אמרתי לצפורה, כי הייתי מתפטר אילו הוטל עלי להתייצב לפני המיקרופון ולשדר באוזני העם היושב בציון והעולם כולו גירסה בדויה על מעשה שהיה. אך ב"ג עצמו יזם את הגירסה ואת השידור ועשה זאת בטוח בצדקתו ובאמת הפנימית של הדברים. אך מדרש פליאה הוא מצפונו של אדם!

שכבתי באחת.