קיביה

 

יום ה',  15/10/1953

 

בוקר נאה, אך צונן במקצת. העננים מבשרים גשם. עוד בבית, לפני בוא שמאי עם המכונית, ערכתי נוסח ערובות לקרקע ולמים שהכינו אמש שבתאי וג'ו.

בבואי למשרד קבעתי את הנוסח הסופי יחד עם וולטר וגדעון.

גדעון סיפר על מאורעות הלילה. לפי הידיעות הראשונות מהצד שכנגד נהרסו בכפר אחד [קיביה] בלבד כשלושים בית. תגובה בהיקף ובכוח מחץ כזה עוד לא הייתה.

התהלכתי בחדרי אנה ואנה אובד עצות ומדוכא עד היסוד מהרגשת חוסר אונים. לבסוף החלטתי להציע בישיבת הממשלה הקרובה כי כל החלטה על מעשה תגובה תהא טעונה אישור מראש מאת ועדת השרים לענייני חוץ וביטחון.

במצב רוח זה התכוננתי לשיחה עם בניקה. גדעון בא לכפות עלי פתיחה בנוסח של שלוש שאלות כדורבנות לראש המטה, על מנת להבהיר את עמדתו. לא ירדתי לסוף דעתו בעל פה וביקשתי לנסח שאלותיו בכתב. משראיתי את הנוסח, לא נתקבלה גישה זו על דעתי. העדפתי לשאול את בניקה בפשטות אם יש לו מה לומר, ואם ידבר סתומות להכריחו לומר דבר ברור על-ידי שאלות נאותות בהמשך השיחה.

ב-10 הופיעה הפמליה: בניקה, [אנרי] ויז'ייה [צרפתי; יועץ מדיני של מטה משקיפי האו"ם] והיועצים המשפטי (דני) והצבאי (אמריקני). כחמש דקות התרוצצו סביבנו צלמים שהסריטו את הישיבה ומילאו לשם כך את החדר כלי משחית. משנסתלקו התיישבנו אחרת וניגשתי לעניין.

מראשית השיחה התברר, כי אין כל סיכוי להגיע עם הדני לאיזו הבנה שהיא. הצעתי לו לפתוח - וראה זה פלא, נענה. חזר על מישנתו השגורה: אנו עבדנו ועודנו עובדים באדמה ערבית; אנו משנים אופי האזור מבחינה צבאית; עלינו להפסיק עד להסכם. עניתי בתקיפות והתפתח ויכוח נוקב, בו השתתפו גם תקוע ורפאל מזה וסירופ [היועץ הצבאי] מזה. בהמשך הדיון הוברר, כי עיקר דאגת הדני לא למים ולא לקרקע, אלא למהפכה האסטרטגית שאנו מחוללים כביכול באזור המפורז. הוא עצמו פסק, כי אין מנוס מהעברת השאלה למועב"ט ואני הסכמתי כי רק מועב"ט מוסמכת להכריע בבעיה העקרונית שהוא מעורר. לכאורה קרעתי לגזרים את כל פרשת טענותיו ביחס ליתרונות הצבאיים במפורז ורמסתי את הגזרים ברגליים, אך הוא נשאר בשלו ויועצו המשפטי החרה אחריו. מהטיעון שלי ושל חברי התברר לנו מחדש כי יש לנו case מצויין, אך מי יודע איזו רוח תנשוב עכשיו במועב"ט. בסיכום הדברים הוא דחה שלוש הצעות שלי:

א) להפסיק את העבודה זמנית - הפסקה זמנית, ענה, לא תפתור את הבעיה;

ב) להגיש לו נוסח ערובות לאי-פגיעה בזכויות פרטיות בקרקע ובמים - לא גילה כל עניין בזה והסביר כי הערובות צריכות לספק את סוריה וזו לא תסמוך על רצוננו הטוב כל עוד אנו אויבים;

ג) לבקר יחד במקום העבודה לבירור אי-הבנות שחלו לגבי עובדות –

תחילה נענה ברצון אך לבסוף חזר בו ואמר כי אין בזה תועלת. אמרתי לו לבסוף: אם כך - להתראות במועב"ט!

הישיבה נסתיימה בהרגשה כי נפל הפור. המתח שהייתי שרוי בו כל השבועות הללו מראשית ספטמבר עלה בבת אחת כמה מעלות. שאלתי עצמי: מי יעמוד במערכה החדשה הזאת? אוברי נקרע כבר ממילא לשניים בין וושינגטון והעצרת - האומנם יעצור כוח לקחת על עצמו את החזית החדשה הזאת? יתר על כן, אין הוא שליט כלל וכלל בעובדות כראוי ונוסף לזה דבקה בו רוח תבוסנות והוא חולק מעיקרא על הקו שנקטנו. בהלך נפש כזה כיצד ייחלץ לקרב? אבל נסיעתי אני לניו-יורק היא עכשיו כקריעת ים סוף - משום ענייני המשרד, הסיבוכים הנמשכים והולכים בגבולות אחרים, ועיקר העיקרים, ההתפטרות הרת האסון.

בעוד אני טרף לכל החרדות והפקפוקים האלה נקלע לידי מכתב מאת אורי [לוברני], מזכירי האהוב אשר לפני חודשים מספר נשא אישה ולפני שבועות אחדים יצא איתה לאנגליה להשלים לימודיו. קשתה עלי הפרידה ממנו וגם הוא לא נעקר ממסגרת מזכירות השר על נקלה - כה התערה בעבודה ובכל פקעת העניינים והיחסים. קראתי את המכתב כשותה גביע של משקה צונן ומשיב נפש בלגימה אחת - מכתב רוטט ונוצץ כולו, מלא משובת נעורים ורוח טובה. אמרתי לפרק את המתיחות שמסביבי - כינסתי את חמשת אנשי הלשכה [של שר החוץ]: שמאי [כהנא], זאב [ש"ק], ליליאן [עליזי], עליזה [בן-דוד] ופוריה [אדלר-מנליס] - וקראתי באוזניהם את המכתב. נהנו הנאה רבה, התפעלו וצחקו.

חזרתי לסדר יומי והכתבתי מברק מפורט לאבן על השיחה.

בתוך כל אלה הגיעה לפרקה המוּעדה עם [אלכסנדר] עזר, מנהל "בנייני האומה" ויוצר תערוכת "כיבוש השממה". התערוכה נסתיימה אמש. ביקרו בה 554,000 איש. היא הפכה למאורע מרכזי בחיי הארץ - מאורע ציוני מובהק, מרתק ומרענן. נהרו אליה המונים מכל קצוות הארץ, מכל השדרות ומכל שכבות העלייה, לרבות המעברות ועדות המזרח בירושלים. היַעַל החינוכי היה לעילא ולעילא. כל אלה בזכות הביתן הישראלי שנחל הצלחה אדירה ועל כן הוחלט לקיימו גם להבא כתערוכה מתמדת. עזר הודה לי נרגשות על תמיכתי והצהיר, כי אם אמרתי באחת המסיבות כי בלעדיו לא הייתה התערוכה באה לעולם הריהו חייב להחזיר לי אותו שבח - גם בלעדי לא היה הדבר מתקיים.

עתה על הפרק הפסטיבל המוסיקלי ל-1955. הביא בידו נוסח מברק חתום על ידי שרת, עזר וליאונרד ברנשטיין לקרן נורמן, כי תיקח על עצמה מימון ההוצאות החלות על ארה"ב. ביקש אישור למשלוח המברק ותלה בי עיני ציפייה ותחנונים. פורענות חדשה! טילפנתי לטדי [קולק] לשאול את פיו אם לחתום - ולתימהונו של עזר, אשר טען כי טדי אינו "ידיד", נעניתי בחיוב.

באתי הביתה לאכילה חטופה ומייד יצאתי לתל-בנימין. נחתי דקות ספורות ויצאתי עם צפורה במכוניתה לגן ראש הממשלה בקרייה של ת"א לקבלת פנים לכבוד [עמנואל] שינוול [חבר הפרלמנט הבריטי, "לייבור", יהודי, לשעבר שר הגנה], על-פי הזמנתנו. הקהל - משרד החוץ, משרד הביטחון, סתם נכבדים וסגל השגרירות הבריטית. סגל זה הופיע במלוא הרכבו והפליאני בגודלו - ללא כל השוואה עם השגרירות שלנו בלונדון. הכיבוד היה לעילא ולעילא, על חשבון משרד הביטחון, ואנשי משרד החוץ, שאכלו לשובע ושתו לרוויה, התהלכו אכולי קנאה לשפע זה של אמצעים שנתברך בו משרד הביטחון בעוד שמשרדנו אנו נהרג על כל פרוטה, בייחוד בתקציב קבלת אורחים.

אחרי שנתפזרו אחרוני האורחים ואף שינוול פרש למנוחות התיישבתי עם גדעון ומיכאל אליצור להתייעץ על מהלך מסיבת העיתונאים שנקבעה לשעה שבע. התאספו נציגי העיתונים העברים והלועזיים בארץ והנציגים הישראליים של סוכנויות לעיתוני חוץ. הרציתי כדובר משרד החוץ על מה שנתרחש בשיחה עם בניקה ומה שנתברר ממנה ואחרי כן עניתי על שאלות רבות.

חזרנו הביתה ומשאכלנו התיישבתי לערוך את פרטיכל השיחה עם בניקה שנתקבל בינתיים מירושלים.

במישדר הערב שמעתי כבר תמצית לא רעה ממסיבת העיתונאים שלי. פלצות אחזתני למשמע התיאור ברדיו רמאללה של החורבן באותו כפר ערבי [קיביה]: עשרות בתים הרוסים והרוגים לעשרות. אני מתאר לעצמי את המרקחה שתקום מחר בבירות ערב והמערב. ב-11 צילצלתי ל"ג'רוסלם פוסט" וערכתי טלפונית, כנהוג, את הדוח על מסיבת העיתונאים. מצאתי בו הרבה קלקלות שהצלחתי לתקן. בחצות חזרה צפורה מבית הוריה בחולון ועוד שתינו תה. מחר עלי להשכים, וזו הסיבה: בהיותי במסיבת הגן לשינוול ניגש אלי קצין מהמטה ומסר, כי רה"מ הנמצא בצפון מבקש מאוד כי שרי הממשלה יבואו מחר בבוקר למקום חפירת התעלה, לראות במלאכה אשר אולי תופסק בעוד ימים אחדים (מעניין, כי זוהי הנחת רה"מ!) וכן לתפוס שארית של תמרונים.

בדרכי מירושלים לת"א אמרתי לג'ו תקוע כי ברצוני לעלות לצפון ביום ב' כדי להיתחקות היטב-היטב במקום המעשה אחרי פרטי ביצוע העבודה לגבי פגיעתה באדמה ערבית. ביקור זה שמציע רה"מ למחר לא יפתור בשבילי בעיה זו וחבל על איבוד הכוחות והזמן הכרוך בנסיעה פעמיים. אך לא ראיתי להשיב פני רה"מ בימים אלה, כל שכן לאחר הפגז שיריתי בו אתמול. שילחתי את שמאי בגולדה וב[פנחס] רוזן, שנכחו במסיבה, ושניהם ניאותו להילוות. אנו נטוס משדה דב מחר ב-8 למחניים ונשוב לצהריים.