יום ג',  13/10/1953

 

הבוקר העירתני צפורה ב-8. ראשי היה כבד עלי אך התאוששתי והמקלחת הקרה מילאה במקצת מה שהחסרתי שוב בשינה.

במשרד זרם עניינים בלתי פוסק.

דאגתי כי יטולפן ללשכת או"ם לקבוע פגישה עם בניקה ביום ה' בבוקר.

מויש [משה פרלמן, ראש שירותי המודיעין, משרד רה"מ] ולוִיצה [יצחק לוי, מזכיר כללי, משרד רה"מ] באו לגייסני כנגד האוצר להגדלת תקציב "קול ישראל".

קיבלתי דוח מספיר על מהלך המו"מ עם ח' החשמל, אשר בא עד משבר.

התייעצתי עם המנכ"ל, רפאל, היומ"ש [היועץ המשפטי של משרד החוץ, שבתאי רוזן] ותקוע על הקו שננקוט כלפי בניקה.

במכתבו עומד בניקה על הפסקת העבודה כמקודם, אך הפעם הוא מנמק עמדתו לא בצורך להשיג הסכמת סוריה אלא בצורך לברר בעיות סתומות. בזה התקרבות לעמדתנו אך אין סימן לנכונות לקבוע מועד לחידוש העבודה.

"הפגיעה הישירה" שבמכתב היא הוקעת העובדה, כי בניגוד להצהרותינו ולדברים כדורבנות שנאמרו במכתבי הראשון אליו, עבוד עבדנו באדמה ערבית בתחילת העבודה. בניקה מסתייע בעובדה זו כמשען נוסף לדרישת ההפסקה. משתמע מפיסקה זו כי אין לסמוך על ערובותינו, באשר הוכח כי אין אנו נאמנים על ציון העובדות לאמיתן.

עניין אותה חלקה ערבית שעליה עבדנו בבניין הסכר וגיבבנו בה אבנים הוא באמת מעשה מחפיר. כמה פעמים שאלתי וכמה פעמים נשבעו לי, כי אין לעבודה כל נגיעה לאדמה ערבית כלשהי. אבל לאחר שאמר לי בניקה בארוחת צהריים בביתי כי הוכח לו כי עבודתנו החלה בחלקה ערבית חזרתי וחקרתי את עמיר מתה"ל ואז הודה כי אמת הדבר. אין תקנה לאנשים שלנו! הושמתי בדאי קבל העולם כולו.

לכאורה, אין מקרה החלקה מעלה ומוריד, באשר לא גרענו ממנה דבר ואת האבנים שנערמו פינינו. מאז והלאה אנו עובדים אך ורק באדמה יהודית או ממשלתית - חפירת התעלה עצמה לא פגעה בשום שטח ערבי. לשם מה איפוא ההפסקה? את אשר עוללנו לאותה חלקה, רחמנא ליצלן, אין להשיב, ואילו עכשיו לא תועיל ההפסקה לאיש ולא תשנה דבר לטובה. אבל בעיתוני הבוקר נאמר במפורש מפי דובר או"ם בירושלים, כי הפסקת העבודה הפכה עניין של כבוד לראש המטה באשר בה כרוך גורל סמכותו. השאלה היא אם אומנם נצליח להשפיע עליו, כי יראה בהפסקה זמנית גרידא סיפוק לעצמו ומוצא של כבוד מהסבך. ספק רב.

בינתיים נתקבלו מאבן מברק אחר מברק המעידים על עצבנות הולכת ועולה. הוא חושש כי סוריה תדרוש כינוס מועב"ט ואז ידנו מראש על התחתונה, כל שכן אם לא נקדים להפסיק את העבודה. אבל לפי ידיעותינו יש אומנם בדעת סוריה להגיש תלונה למועב"ט אבל היא טרם החליטה לדרוש ישיבה - ממש כשם שנהגנו אנחנו כלפי מצרים בעניין האונייה "פארנון" בתעלת סואץ [אונייה יוונית שהפליגה מחיפה לתעלת סואץ ובה מטען סחורות ישראליות. עוכבה בפורט סעיד 12 יום ושוחררה].

מכל מקום, החלטנו לכתוב לבניקה מכתב בו נאשר כי אומנם הצענו הפסקה זמנית והצעה זו בעינה עומדת. זה לסתור את הרושם שעשו בעיתונות, כולל "ניו יורק טיימס", הסברות דובר או"ם בירושלים כי כאילו רק הזכרתי עניין זה אגב אורחא בעל-פה, אך מעולם לא הצעתי רשמית להפסיק.

מייד לאחר ההתייעצות הכתבתי את המכתב ומסרתי תמציתו לפרסום.

קבענו התייעצות עם הצבא למחר אחר הצהריים.

ישבתי עם [שמואל] בנדור [מנהל מח' ארה"ב ומ"מ מנהל מח' הסברה במשה"ח] על המשך ההכנות לכינוס ירושלים.

שמעתי מפי ראובן אבינועם על המרקחה שקמה באגודת הסופרים בעניין כינוס פא"ן, לרגל הודעת הנהלת המועדון הבינלאומית כי בכינוס זכאים להשתתף סופרים גרמנים.

היו עוד כמה וכמה עניינים - מי ימנם.

בתוך כל אלה בא לביקור פרידה ציר יוגוסלביה, בראשיץ. הוא מועמד לבחירות לסקופשצ'ינה [הפרלמנט] ועליו לחזור לארצו. נפרדנו בלבביות לאחר שסיפרתי לו על מצב סכסוך הצפון והוא גמל לי בהרצאת תסבוכת טרייסט. דיברנו גרמנית. הוא סרבי אהוד ביותר, ידיד אמיתי ואדם בעל נפש.

אחה"צ הכתבתי בביתי מכתב ארוך לאבן. גישתו לסכסוך הצפון לוקה בהפשטה. הוא רואה רק את הצד המדיני החיצוני של התסבוכת ולא את עובדות היסוד, היישוביות והכלכליות, שהן עיקרה של המדיניות ובהן שורש הבעיה. הסברתי את חיוניותו המעשית המכרעת של מפעל הצפון ומה פירוש דחייתו לזמן בלתי מוגבל.

בא ליאו [כהן] - כולו דרוך לחדשות בעניין ב"ג, מתנגד בשצף קצף למועמדותו של לבון לרה"מ, מלא דאגה חמורה למינויו של דיין לרמטכ"ל. היתרתי לו לדבר עם ב"ג על כל אלה - רק הרגעתיו לגבי לבון - לא הוא מעמיד עצמו לראשות הממשלה, אלא אני הוא המעלה אפשרות זו.

על-פי קריאתו הטלפונית של לורד סמואל, שביקש לראותי כדי למסור לי על ניתוק המו"מ ונסיעת חבריו ללונדון מחר, נועדתי עם אשכול, יוסף וספיר במשרד רה"מ ושמעתי על מצב העניין.

אחר כך נתקיימה התייעצות בענייני נפט: שוב אשכול וספיר ואיתם דוליק [דוד הורוביץ; יועץ כלכלי לממשלת ישראל] ו[ישראל]קוזלוב [מנהל אגף הנפט, משרד הפיתוח]. הנושא - סירוב האנגלים למכור לנו נפט מכוויית. התברר מה שהיה ברור - אין בידינו לעשות דבר, אולי פרט לקניית קצת נפט ברוסיה, תמורת פרי הדר, הכדאית בין כה וכה, ופנייה לאנגלים כי יורידו קצת מהמחיר של הנפט שיבוא במקום הכווייתי.

ב-6 ניגשתי ל"דוד המלך" ונתייסרתי בשיחה טרדנית עם סמואל וחבריו. התסבוכת בשיאה ואבוי לי כי נכנסתי לתוכה על כורחי.

חזרתי למשרד רה"מ לתוך הוועדה המדינית של המפלגה. באתי באמצע הרצאת אהרון בקר [מנהל המח' לאיגוד מקצועי] על בעיות שכר וכשסיים הוצאתי את אשכול, יוסף, נפתלי, דוליק וספיר לחדר סמוך ומסרתי להם טענות אנשי חברת החשמל.

איני מוסר שום פרטים, אך הוברר לי ללא ספק, כי עם כל הצדק שבכמה מטענותינו נשתבש הטיפול בפרשה כולה על ידי כישרונו המיוחד של דב יוסף לחדד ניגודים, לנפח בעיות ולקומם את הצד שכנגד על-ידי קנטרנות מיותרת ושימוש בלתי שקול בנימוקים ובטענות מפוקפקים בתכלית ואף פסולים לחלוטין. הוא אמן גדול להרוויח קרב ולהפסיד מלחמה.

ייעשה עוד ניסיון אחרון הערב להגיע עם משלחת החברה לעמק השווה.

תוך כדי שיחתי עם החברים צילצל הטלפון ונתבשרתי כי אבן מבקש לדבר עמדי. לא עברו רגעים מועטים וכבר נשמע קולו. רצה לדעת המצב. אמרתי כי מחרתיים אפגש עם הדני [בניקה]. שאל אם יש לחשוש כי יגיש את העניין למועב"ט לפני כן. עניתי בשלילה. מסר, כי הסורים הגישו היום תזכיר אך לא דרשו כינוס המועצה. אמרתי, כי אישרתי היום בכתב הצעתנו להפסיק זמנית. השמיעה הייתה לקויה בתכלית והשיחה קצרה ביותר.

אגב יציאה מחדר הישיבות בו נתכנסה "המדינית" נתלווה אלי לבון ואמר לי כי עומדים לבצע מעשי תגובה כלפי ההתפרעויות האחרונות באזור ספר הירדן, שהגיעו לשיאן בהריגת אישה ושני ילדיה ביהוד [אמש, אחרי חצות].

באתי הביתה לארוחת ערב "הרוג".

אחרי הארוחה הופיע גדעון ר.[רפאל]. לאחר שאמר כמה דברים של טעם על חרדנותו היתרה של אוברי [אבא אבן], המתבטאת במברקיו ("הוא רואה את התהליכים האמריקני והבינלאומי, אך אינו רואה את התהליך הישראלי") פתח מחדש בעניין הסכסוך שפרץ בינו לבין אבנון ועינה אותי בו שעה ארוכה.

ב-10.15 טילפנתי ל[אברהם] רוטנברג לדעת איך נפל דבר. [פנחס] ספיר שהה שם עד עכשיו ונסע להביא את אשכול ויוסף. הוא חושב כי "העניין בדרך".

התיישבתי על הניירות.

ב-11 טילפן ספיר מ"דוד המלך" לבשר כי הכל נגמר בכי טוב. הושג הסכם גמור על מכירת מניות החברה לממשלה. ביקשתי לומר שלום לסמואל. הישיש המופלא ניגש לטלפון והביע קורת רוחו הגמורה מההסכם. אמר לי שבחים מוגזמים במקצת. לדבריו התערבתי ברגע הדרוש וסייעתי לפתרון. כשלעצמי הנני סבור כי תרומתי הממשית היחידה התבטאה בריסונו של דב יוסף.