יום ב',  12/10/1953

 

היום היה יום טרוף ומבוהל. ב-8 נתכנסנו אצל ב"ג. נתברר כי הנושא הוא שוב עבודת הצפון. לבון הוא שסידר את ההתייעצות. התנהגותו היא מופת משונה מאוד של חברות. ישבתי עימדו ביום ו' בקרייה של ת"א באותו עניין. לקחנו דברים על כך במוצאי שבת בבית ב"ג בירושלים. ביום א' הוקדשה לנושא זה מרבית זמנה של ישיבת הממשלה - והנה הוא מכנס התייעצות חברים פנימית שוב באותו עניין מבלי לומר לי דבר וחצי דבר. משל אילו יזמתי התייעצות בעניין הנוגע לאוצר ואשכול היה מוזמן אליה מבלי שגילה איש אוזנו לפני כן, כי ידובר בעניינים הנוגעים לעבודתו ונתונים בתחום אחריותו. כתבתי ללבון פתק והבעתי תמיהתי. הוא משך בכתפיו וטען, כי סידר את ההתייעצות באמצעות יצחק נבון - תירוץ חסר שחר.

השאלה שהוצגה הייתה מה אם ייגזר עלינו להפסיק את העבודה בתאריך מסויים - הנציית או נמרה; ומה יהא אז גורלנו הכספי - הנחזיק מעמד בלי המענק או ניפול. אשכול אמר כי נוכל "להסתובב" עד סוף שנת התקציב אבל אחרי כן ניכשל. לבון דרש לא להפסיק. אחרים תמכו בו. דווקא [דב] יוסף הסתייג במקצת. הכל דיברו על או"ם בהפשטה - כאילו היה זה גורם נפרד מהמעצמות; ברור כי לא רצוי להתנגש עם או"ם, אבל בלית ברירה שאני, והרי או"ם אין לו כוח ביצוע וכפייה וכו'. הוקעתי האשליה שבהפשטה זו וכן הסברתי כי גם מבחינת הנוהל התעלמו החברים מהצד המציאותי. לא המריית פי בניקה היא עיקר התקלה הצפויה, אלא אי ציות לצו מועב"ט [מועצת הביטחון], ואילו סכסוך עם מועב"ט הוא חזות חמורה ביותר. הדבר עלול לגרור אחריו מסע של עונשים מצד המעצמות בצורת מניעת אשראי והקלות אחרות וכן ליצור אקלים של יחסים כאלה בינינו לבין ממשלת ארה"ב, שיהיה לרועץ לכל מאמץ כספי של יהודי אמריקה לטובתנו ובכלל יעכור את יחסינו עם אותה יהדות. לכן גם אם לא נציית לבניקה מייד ונערער על החלטתו לפני מועב"ט, הרי בהגיע העניין לדיון במועב"ט לא ייתכן שנופיע בו כשאנו עובדים, יען על ידי כך נפסיד 50 אחוז מסיכויי הצלחתנו לזכות בדין. מוטב לנו להודיע מראש כי בבוא מועב"ט לדון בדבר - נפסיק. על ידי כך גם נחיש את הדיון, בעוד שאם נפסיק מייד ונערער - עלול הדיון להידחות מי יודע לכמה זמן. אם יכלו כל הקיצין ונמצא כי חיוניות מי הירדן לנו מצדיקה התנגשות חזיתית גם עם מועב"ט - נוכל תמיד לחדש את העבודה. אך כל עוד יש לנו סיכוי להשיג במועב"ט הכרעה לטובתנו לגבי העבודה כשלעצמה - וסיכוי כזה ישנו - אל נקפחו בידיים על-ידי עבריינות מתגרה.

ב"ג חלק עלי. כדרכו, התעלם מהשיקולים הטכסיסיים המדוקדקים והתרכז בעיקר מהותו של העניין - כאילו מבחינה זו נתגלעו בתוכנו חילוקי דעות כלשהם. ביקש והצליח בלי קושי להוכיח אמת חדשה, כי תליית המשך העבודה בהסכמת סוריה כמוה כסתימת הגולל על כל תוכנית השקאה במי הירדן - רעיון מקורי ונוקב, שרק במקרה הונח ביסוד מכתבי לבניקה, כל שיחותי עמו, עם האמריקנים ועם הבריטים וכל תדריכַי לנציגויות בחו"ל. מסקנתו הייתה כי עלינו לערער ולא להפסיק ואחר כך נראה איך ייפול דבר במועב"ט. ייתכן כי נצטרך לסגת בהמשך ההתפתחות, אבל לא מראש.

לגופו של דבר קבע ב"ג בצדק, כי אין לנו לקבוע כרגע מסמרות, שכן בניקה טרם פנה אלינו בקביעת תאריך ומי יודע אם ומתי יפנה. לכשיפנה - ניוועץ. הוא היקשה: על שום מה ולשם מה כונסה התייעצות זו? על זאת ודאי שלא יכולתי לענות. ההתייעצות כונסה בלי שאיש טרח לשאול את האיש המוסמך אם יש בה צורך כלשהו.

בצאתי את הישיבה שם יצחק נבון בידי פתק כתוב ערבית: "ב"ג חושב על אשכול כראש הממשלה; מרדכי מקלף התפטר ו[אלוף] משה דיין [ראש אגף מבצעים] יתמנה רמטכ"ל."

נסעתי למשרד וכתבתי מכתב אישי לב"ג, כי אינני בא בחשבון כיורשו במקרה אם יתפטר. אמרתי לחברים עוד אתמול כי אכתוב מכתב כזה, אך לא הגעתי לכך. עכשיו הצטערתי על האיחור, שמא יחשוב ב"ג כי נודע לי על מחשבתו בדבר אשכול ולכן כתבתי. מילא [העתק המכתב לא נמצא בתיקי מ"ש].

קראתי והכתבתי מברקים ועסקתי בעניינים מעניינים שונים. השעה 10.30 ופתאום מטלפנים ממשרד רה"מ [ראש הממשלה]: האם לא אבוא לישיבה עם חברת החשמל? לא היה כלל בדעתי להשתתף בישיבה זו. כל עניין המו"מ עם חברת החשמל הוא לדידי מכה שלא כתובה. חשבתי, כי יצאתי ידי חובתי בישיבת ראש בפתיחת המו"מ ועכשיו יוכלו אשכול ו[דב] יוסף להמשיך בלעדי. עניתי, כי לא אבוא ואני סומך על אשכול. אך כעבור דקה טילפן פנחס ספיר כי הזקן, לורד [הרברט] סמואל [נשיא חברת החשמל הא"י; היה הנציב הראשון של ממשלת המנדט הבריטי], נפגע מהיעדרי; הם באו מלונדון לפי הזמנתי ורואים באי-נוכחותי חוסר התחשבות במאמץ שעשו. נעניתי בלית ברירה ואמרתי כי אבוא אך אל ימתינו לי ויתחילו בינתיים. כשבאתי מצאתים מדיינים בהצעה חדשה של יוסף: כל בעל מניות יהא חופשי למכור מניותיו לממשלה בכל עת שירצה, בלי שיהא הדבר תלוי בהעברת מניות סיטונית מידי החברה לידי הממשלה. אנשי החברה ביקשו הפסקה להתייעצות. יצאנו והשארנום באולם הישיבות. מכיוון שאנשינו החלו בינתיים אף הם מתייעצים בינם לבין עצמם, כשבתוכם [הכלכלן היהודי-אמריקני] אוסקר גאס [ראש לשכת הייעוץ לתכנון כלכלי על-יד משרד רה"מ], האיש אשר לא אוכל לברכו לשלום, פרשתי מהם ונכנסתי אצל ב"ג שישב יחידי בחדרו ועיין באיזה ספר עתיק אשר כנראה אך זה הובא אליו.

האווירה סביבו הייתה שקטה להפליא ורוחו טובה עליו. שוחחנו בידידות ובלבביות, כאילו לא נפל דבר והכל הולך למישרים. סיפר לי על התמורות במטה: מרדכי [מקלף] פורש - יעסוק שנה בחקלאות ואחר כך יראה; משה [דיין] יבוא במקומו; יצחק רבין יחזור מלימודיו ויהיה ראש אג"ם; אהרון רמז מיועד לאג"א. אמרתי מייד, כי משה דיין הוא חייל רק בשעות מלחמה אבל בימי שלום הוא איש מדיניות. אין לו כל עניין בניהול המשק הצבאי. המינוי פירושו "מידון" המטה. כושר המזימה המופלג של הרמטכ"ל החדש יהיה שורש פורה סיבוכים. ב"ג הודה בנכונות הגדרות אלו ולא עוד אלא הוסיף כי דיין עצמו הגדיר עצמו כך ולכן ביקש לפסול עצמו למישרה זאת – "אבל אין דבר, יהיה טוב". יצאתי מלפניו בלב כבד ביותר.

שוב נכנסנו לישיבה ואנשי חברת החשמל הודיעו, כי הם מקבלים הצעת יוסף ועתה יש לקבוע המחיר. הוחלט כי המומחים ייפגשו לשם כך בו בערב.

חזרתי למשרד והספקתי לקיים את ההתייעצות שנקבעה ונדחתה כמה פעמים בשאלת העזרה הצבאית מארה"ב. סיכום כל הדוחות והרשמים הוא כי מנוי וגמור עם מחמ"ד [מחלקת המדינה - משרד החוץ של ארה"ב] - והפעם כנראה גם עם הפנטגון [משרד ההגנה והמטכ"ל של ארה"ב], וזה שלא כבימי התכונה לתת נשק למצרים בסוף תקופת [הנשיא] טרומן - לתת בהקדם נשק לסוריה ולעיראק, לאחר חתימת ההסכם על אזור תעלת-סואץ לתת נשק גם למצרים, ואילו אותנו לדחות למקום אחרון בתור וגם אז להציע לנו לא נשק אלא רק מי"ץ (מיתקני יסוד צבאיים - infrastructure בלע"ז). השאלות: הנמשיך במערכה נגד מתן כל נשק לערבים? מה סיכוייה של מערכה זו? הנגיש בינתיים בקשה מצדנו? הנקבל מי"ץ אם לא יותן לנו נשק? חיוויתי דעתי הן בעד המשך המערכה והן בעד הגשת בקשה. ציינתי נימוקים כבדים נגד קבלת מי"ץ אם לא נקבל נשק אך נמנעתי מקביעת מסמרות בשלב זה וביקשתי כי יוברק לשגרירות [ישראל בוושינגטון] לשאול כיצד הם רואים את המצב בטרם נכריע סופית.

צפורה נכנסה לדקות מספר לקבוע סידורי הטלפון במעוננו החדש. גדעון רפאל נכנס להודיע כי הוא עומד בהתפטרותו. אמרתי לו כי עייפתי ממנו - ידי רפו והריני מיואש.

נסעתי לסעודת צהריים של פרידה לכבוד פרופ' קרלסון, ראש מומחי או"ם, העוקר לבוליביה - במועדון התיירות. נכחו השרים ברנשטיין, [יוסף] סרלין [שר הבריאות; צ"כ], נפתלי, גולדה; מנכ"לי חוץ [וולטר איתן], עבודה [צבי ברנזון], חקלאות [חיים גבתי] ובריאות [ד"ר חיים שיבא]; [זאב] שרף, [דוד] מושין [מזכיר המועצה המדעית וראש הלשכה לסיוע טכני ליד משרד רה"מ] ו[חנן] סידור [מנהל מח' או"ם במשה"ח]. הוגשה ארוחה כהלכה, טעימה למדי. לבסוף נאמתי ואמרתי כי בעבר הייתה ארצנו בית קברות לשמם הטוב של מומחים ואילו עכשיו אנו מוציאים להם מוניטין; לא נוכל לפרוע חוב הכרת טובתנו לאנשים יקרי ערך כקרלסון, שהשקיעו מיטב מרצם וניסיונם בהדרכתנו, פרט לתרומה שתרמנו לחידוד שיכלם ולהשבחת כישרונם תוך נפתוליהם עם בעיותינו. שי זה מוגש להם בצאתם וזו תרומתנו בעקיפין לפיתוח הארצות שבהם יעבדו לעתיד.

מהארוחה חזרה למשרד. במכונית סיפרתי לוולטר [איתן] על תעתועי גדעון [רפאל] וביקשתיו לשוחח עמו. במשרד המתינו לי כבר שלושת "זקני" עמק הירדן: בן-ציון [ישראלי] מכנרת, האפט מדגניה ב' ובהיר מאפיקים. הרציתי לפניהם פרשת ב"ג ופניהם קדרו וראשיהם שחו. חקרו ודרשו - בייחוד בן-ציון - על מה ולמה ומה פשר התעלומה. האפט הפתיעני במקוריות גישתו: הליכתו של ב"ג לשדה-בוקר הוא מעשה חלוצי למופת - מי ייתן ויחשמל את הנוער ויעורר תנועה. אשר למפלגה ולממשלה - הרי אם הוא עצמו מודיע כי פרישתו היא לשנתיים, יש להחזיק מעמד עד לבחירות ויהי מה, ולהשפיע על השותפים שלא יפוצצו את הקואליציה, ואז, בהופיע המפלגה בבחירות כשב"ג שוב בראשה, תזכה בניצחון מכריע ומזהיר. אשרי המאמין!

עוד אלה מדברים ושר הפנים רוקח בפתח. הוא בשלו: בא לתבוע החשת הבירור בבעיות המימשל הצבאי. דחיתי פעם בירור זה עד לשוב ב"ג לראשות והריהו שואל מתי יקום אות זה? מה אענה לו? דחיתיו בשהייה ופהייה. עניין אחר שסח בו רוקח - סכסוך "הבימה" והאופרה. הוא רואה אפשרות פשרה ומבקש כי לא אתנגד לשיתופו של [בן-ציון] דינור [שר החינוך והתרבות; מפא"י] במו"מ. מעולם לא התנגדתי!

קפצתי לחדרו של ליאו [כהן] שהבטחתיו לגמור איתו עריכת החוברת על הפליטים הערבים, התנצלתי ושוב דחיתיו למחר. בינתיים סיפרתי לו כי משבר ב"ג מאיים לפרוץ בפומבי בכל יום.

חזרתי ושוחחתי ארוכות עם [אריה] לבבי [סגן מנהל כללי של משה"ח] המתפרץ לצאת כציר לבלגרד. קָבַלתי על יצר זה לצאת ויהי מה וכן תיארתי חזות קודרת של דלדול כושר המחשבה של צמרת המשרד בצאת [ראובן] שילוח [לארה"ב], [מיכאל] קומיי [לקנדה], עכשיו [גדעון] רפאל [למשלחת ישראל באו"ם], ובעתיד הקרוב לבבי וכתריאל כ"ץ [מנהל מח' חקר]. תוך כדי שיחה עורר לבבי בעיית אהוד [אבריאל; היה ציר ראשון של ישראל בצ'כוסלובקיה, מנכ"ל משרד רה"מ ומנכ"ל משרד האוצר, וחזר לקיבוצו] והציע לי להזמינו רשמית לשוב למשרד ולהיות סגן מנכ"ל. התעודדתי ואמרתי כי אנסה. הזכרתי את משה ביתן [שליח ההסתדרות בארה"ב] כמועמד רציני לכניסה לסגל שלנו.

משהלך לבבי הכתבתי מייד מכתב קצר לאהוד בנאות מרדכי והזמנתיו לבוא באחת השבתות לתל-בנימין.

גמרתי כל מיני זוטות עם שמאי וזאב [ש"ק, מזכיר מדיני של שה"ח] ונסעתי הביתה.

בא עופר כרמי, בן חברי המנוח משה [חבר עין חרוד; בוגר המחזור הראשון של גימנסיה "הרצליה" כמ"ש; ר' "אורות שכבו" מאת מ"ש, ע' 26], לטכס עמי עצה על נסיעתו לאנגליה ללמוד נגינה בכינור. העניין עשוי כנראה להסתדר.

מהמשרד טילפנו, כי הובא לשם זה עתה מכתב מאו"ם. הבהלתים להביאו מייד. פתחתי את המעטפה במקצת התרגשות וסקרתי שני עמודיו כהרף עין לראות אם יש בו תאריך. איננו! הרי שהחששות של הצבא נתבדו. בניקה מתווכח בשאלת הקרקע - טוען ומוכיח, כי אכן עבדנו בתחילה בחלקה הערבית בניגוד להצהרותינו (הוא צודק בזה - בפרט זה הוכשלתי על ידי תה"ל!). לבסוף היא מציע פגישה מחר או ביום ה'. נשמתי לרווחה.

אשכול טילפן, כי [משה] תבור מ"דבר" יורד לחייו בעניין התפטרות ב"ג. המערכות רוגשות ומחר יפרוץ הדבר בכל כוח המחץ בעמודים הראשונים. "דבר" מה יעשה? כעבור רגעים אחדים טילפן [מיכאל] אליצור שלנו [דובר משרד החוץ] ואחריו תבור עצמו. אמרתי לו, כי כל שאוכל לייעצו הרי זה להצביע על שתי עובדות - רה"מ ירצה בישיבת הממשלה הקרובה על ענייני ביטחון ואילו ב-25 יפתח את הכינוס. לגופו של עניין ההתפטרות אמרתי כי לא אוכל להגיד דבר. החלטתי להחיש מסירת ההודעה הרשמית על הכינוס, שנתאחרה בין כה וכה, למען תשמש רפואת-מה למכת השמועות על ההתפטרות. משעשיתי זאת, התיישבתי על גלי הניירות והפכתי בהם עד שעה מאוחרת.

ב-11.40 יצאנו, אני וצפורה, ללוד ללוות את הצורים. אנו חייבים להם הרבה, יעקב זקוק לעידוד רב לקראת [היותו שגריר] בפריס, והחלטנו לעשות את המאמץ. באותו אווירון יוצאים גם ג'וש ומשפחתו ללונדון, יהודה ורנה גדעון למוסקבה - משפחה שלמה של משרד החוץ.

במוצא העיר אספנו אל המכונית שלושה תימנים - שני גברים ואישה. שלושתם ממסילת ציון, חוזרים מביקור בתערוכה ["כיבוש השממה"]. שבעים איש מתימני הפרוזדור עלו לשם היום בצוותא. צפורה חקרה אותם ארוכות מה ראו וממה נהנו. ראו "הכל" ונהנו ביותר. התאוננו על המצב במסילת ציון - רבים עזבו והלכו למושבות, נותרו רק שש-עשרה משפחות, ורק עכשיו החלו בבניין הבתים.

משיצאו מבלי שעמדו על זהותנו, והמשכנו בחשכה לבדנו, התחלתי מרצה לצפורה על מחשבותי על ראשות הממשלה. אני בעצה אחת עם החברים בכל מעשה ומאמץ להניא את ב"ג מההתפטרות אך בלבי אני בטוח כי יש לתת לו ללכת. ברור כי יכולתו לשאת בעול אזלה כרגע ומוטב להניח לו לצבור כוחות מחדש. הבאר דללה - אפשר תקיר מים חדשים ואפשר לא תקיר, אך כיום אין בה טיפה. אשר ליורש, הָכָּרתי העמוקה והכמוסה היא כי מבחינה אובייקטיבית הפור נופל עלי. אין כל השוואה ביני ובין כל מועמד אחר מפאת היכולת לשמש גורם מאחד - בממשלה, בכנסת, במפלגה, במדינה, בעם, בין בארץ ובין בחו"ל. הדבר אינו בגדר שאלה - זוהי עובדה ניצחת, פרי השתלשלות של שנים, רכישת שם, התגבשות של מעמד. עם זה, אין מענייני בשום פנים להציג מועמדותי. להיפך, אם יבוא הדבר - אזי רק כתוצאה מכפיית החברים, בשום פנים לא אחרת. מבחינתי האישית אין הדבר רצוי לי כלל. אין בדעתי לנטוש את משרד החוץ והעול הכפול יהיה כבד מנשוא ויחבל בי ובשני התפקידים. יתר על כן, מוטב לי לעצמי כי ישווני עם אשכול או עם לבון אם יכהנו במשרה רמה זו לפני, משישווני תמיד לב"ג. נוסף לכך, אם לבון יהיה בממשלה כשאני רה"מ, לא יהיה מחסום ליצריו ולנטיות שנתגלו בו כבר בתקופת הביניים הנוכחית להרחיק לכת ברדיקליות הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. זוהי חזות קודרת מאוד של התנגשויות וחיכוכים בלתי פוסקים ומתיחות הולכת וגוברת ביחסים ובעניינים. לעומת זה, אם יהיה לבון רה"מ - בתנאי כי משרד הביטחון יימסר לחבר אחר, נאמר ל[מרדכי] נמיר [מזכיר ההסתדרות: ח"כ] - יושם מעצור יעיל לנטיות אלו והאחריות תחייב זהירות ומתינות. יתרון נוסף לראשותו של לבון הוא כי יהיה רה"מ ותו לא, ונמצא התפקיד מרוויח הרבה.

ברמלה אספנו אל המכונית זוג בולגרי, תושבי לוד, אף הם "כובשי השממה", מלאי ערות ורעננות מהיום שבילו בתערוכה. שוחחנו נלבבות אך הכר לא הכירונו.

הגענו ללוד קרוב לאחת ומצאנו אולם המסעדה הומה ושוקק. הסיבונו עם הצורים ופמלייתם ושוחחתי עם יעקב על בעיות צפון-אפריקה וענייני הסגל בפריס. נפרדתי מפרוז אולברייט החוזר מביקור של הרצאות בארץ – מרוצה מאוד ממה שראה ומהעבודה שעשה. מנהל המסעדה של לוד סח לי כי הפסקת השירות הפיליפיני הוא הפסד ניכר בשבילו. ג'וש ולובה איחרו לבוא ולא ראינום.

חזרנו הביתה ב-2.15 ושכבנו מייד.