יום א', 11/10/1953
שם הספר  יומן אישי 1953
שם הפרק  יום א', 11/10/1953

 


יום א',  11/10/1953

 


ב-6 העירני הטלפון על פי הזמנה מאמש. ב-7.30 הגיע ברוך עמיר ומייד יצאנו - עם צפורה - לירושלים. בדרך הסביר עמיר את פשר נס "קפיצת הזמן" מעשרה ירחים לכ"ב ימים: עובדים כבר מ-2 בספטמבר: עבודת לילה פירושה שלוש משמרות ליום - הווה אומר כל יום שקול כנגד שלושה במניין הימים. ריבוי המכונות מאפשר חלוקת מלאכת החפירה לקטעים; וכו' וכו'. חקרתיו גם על מה ששמעתי מפי עירא הירשמן: ההנחה כי העבודה כולה אין בה כל צורך מעשי משעה זו חסרת שחר בעיניו, אך נכון כי בהזרמת מי הירדן לקטע התעלה בן 450 מטר הנחפר עכשיו, על מנת שבקצהו של אותו קטע יוחזרו המים לערוץ הטבעי, אין כל טעם תכליתי אלא זהו מעשה הפגנתי גרידא.

בבואי למשרד ראש הממשלה ב-9.15 מצאתי את פ' ספיר ממתין. אף הוא הוכיח במופתים כי ייתכן קיצור העבודה במפורז כולו לשלושה שבועות ומשהו, וביקש רחמים כי נחליט בחיוב.

סיפרתי לו על אכזבת רוטנברג וחבריו - אלה שבאו מלונדון - ממהלך המו"מ. דווקא הוא לימד זכות על קצת עמדותיו של דב יוסף וקיבל על עצמו לשכנע את רוטנברג כי יש להגיע לפשרה.

בישיבת הממשלה שהתחילה ב-10.15 הצגתי שאילתה לרוקח על מינויו של הקומוניסט ע"ל כמהנדס עיריית חיפה. רוקח טען כי לא אישר את המינוי, אלא הלה עובד כסגן ולמעשה מקבל משכורת וממלא תפקיד של מהנדס ראשי. לא נותר לי אלא לאחוז השור בקרניו לקחת דברים עם אבא חושי. לָקוחַ לא קל!

אחרי השאילתות מסרתי דוח מפורט על שיחת אבן עם דאלס וסקרתי המצב בעבודת הצפון והנסיבות שמסביב. אושרו ההצעות כי נפעיל את חברת החשמל, כי אפנה לבניקה במכתב חדש לשם המשך הדיון ודחיית הקץ וכי נתחיל בינתיים לעבוד במלוא המרץ ובציוד מוגבר כדי לנסות מזלנו בסיום המלאכה ב"מפורז."

דנו על תקציב גני ילדים. משה שפירא הודיע על נסיעתו לארה"ב כמגויס לחזית ההסברה נגד ה"האגודה".

עם צאתי מהישיבה ביקש [פנחס] רוזן [שר המשפטים; "פרוגרסיבים"] שיחה. הוא נכח בבוקר יחד עם הנשיא [יצחק בן-צבי] בהשבעת השופטים. כתום הטקס ניגש אל שניהם מיכאל סימון וסיפר מה ששמע מפי פולה [רעיית ב"ג]: ב"ג עומד לפרוש כליל. בא אלי בתמיהה: האומנם? אמרתי כי ישאל את ב"ג עצמו. לא יכולתי להכחיש ולא רציתי לאשר. על כל פנים, אמרתי כי "אתן" לסימון "על הראש". אם פולה אינה יודעת מעצור ללשונה - האומנם מותר לראש הטקס ללכת רכיל? בין כך ובין כך נראה כי הותרה הרצועה. פולה גילתה ודאי את הסוד גם לאחרים - בכללם לנהג של ב"ג - ואילו ב"ג עצמו סייע להפצת הידיעה ברבים על-ידי הזמנת הצריף למגוריו בשדה-בוקר. כאשר קראתי ליצחק נבון להתריע באוזניו על הקלקלה אמר לי, כי אך זה צילצל אליו איש "ידיעות אחרונות" לשאול אם נכון הדבר.

מהישיבה נסענו אל גולדה הביתה - פנחס [לבון], אשכול, ברני [דב יוסף], [פרץ] נפתלי ואני - לטכס עצה. השתתף גם זיאמה [ארן]. נימנו וגמרו, כי יש להתאכזר ולהודיע כי כולנו נתפטר. אמרתי, כי על כל פנים אכתוב לו מכתב בשמי בכיוון זה. התברר כי בשיחה של מוצאי שבת, לאחר שנסעתי, גמרו עמו כי ידחה כל הודעה וכל דיון עד לסיומו של הלוח שקבע לעצמו, ר"ל תחילת נובמבר. אך משנודע הדבר עכשיו ברבים מה תועלת יש בדחייה? האין הדבר קובע גורל הכינוס האמריקני, שבמקום לתת דעתו על תוכנית המאמץ הכספי יושקע כולו בניחושים ותהיות על מה שקרה והעתיד לקרות בצמרת השלטון? כאילו הזמַנו את כל האנשים הטובים לזרוע בקרבם מבוכה !

"סוכם" לשַלח בב"ג משלחת ותיקי המשקים, לדבר מוסר באוזניו. הוטל עלי להזמין אלי את בן-ציון ישראלי [קבוצת כנרת], אברהם האפט [דגניה ב'] ואריה בהיר [אפיקים] ולבקשם להרכיב משלחת: קדיש לוז [דגניה ב'], שוב שאול [אביגור], עליזה שידלובסקי [כנרת], שלמה לביא [עין חרוד] וכיו"ב.

ושוב ידברו גולדה ולבון עם ב"ג וינסו כוחם.

באתי הביתה - למעון החדש [למגורי השרד של שר החוץ], בית אגיון לשעבר, ברחוב סמולנסקין שבטלביה. הבית עצום ורב אפילו בהשוואה לתל-בנימין, ונפשי עודנה סולדת בו. איך נשתלט על כל המרחבים וכיצד ננצלם מבלי ללכת בתוכם לאיבוד? כל פרשת בחירתו של בית זה הייתה מלאה בעיות כרימון אך בלית ברירה נפל הפור. דירת המגורים שלנו תהיה בקומה העליונה ואילו התחתונה כולה קודש לקבלות פנים, לסעודות ולמסיבות, על מנת שתהא סגורה בימים כתיקונם. הסדר זה עלה בדעת צפורה ונראה כי יצליח.

הבית עודנו ב"עבודה" ובכל חדר מקרקש אחד האומנים - אם חשמלאי או שרברב או מסגר או נגר. בחוץ מטרטר מנוע כביר-כוח המפעיל מנגנון חפירה וחציבה בתעלת הביוב. זה לנו שבוע שאנו כאן בירושלים ועדיין רחוקים אנו מתנאים כתיקונם.

ב-4 באוקטובר עקרנו מרד"ק 5 [בשכונת רחביה בירושלים] דירה שישבנו בה למעלה מט"ו שנים ושנתקפלה בה יריעת חיים שלמה ופרשה היסטורית ממושכת: מרבית שנות מאורעות הדמים, כל תקופת מלחמת-העולם השנייה, ימי לטרון והמאבק. יצאנו ממנה ב1947- לניו-יורק וחזרנו אליה רק לאחר פריקת המצור. בדירה זו גדלו כל שלושת הילדים [יעקב, יעל, חיים], בה חגונו בר-מצווה של הנערים, מתוכה נסענו ללוויות של דב ורבקה [הוז; גיסו ובן כיתתו של מ"ש ואישתו (אחותו הבכירה של  מ"ש); ניספו בתאונת דרכים בחנוכה 1940 בכביש בית-ליד רעננה ועמם בתם תרצה, אחייניתם אורה בורידובסקי; צביה אשת יהודה שרת ויצחק בן-יעקב איש דגניה א'] ושל אליהו [גולומב, בן כיתתו וגיסו של מ"ש (בעל אחותו האמצעית עדה; עמד בראש "ההגנה", נפטר ב-1945]. אך מה בצע בציון המאורעות - מי ימנה ומי יחיה מחדש את כל הנוראות והגדולות שעברו עלינו באותה דירה, שכתליה ספוגי זיכרונות וחללי חדריה דחוסי חוויות.

בקושי מצאתי חדר שהטרטור אטום בו במקצת ושכבתי לנום. כעבור חצי שעה קמתי ונסעתי למשרד החוץ. התייעצתי עם המנכ"ל [וולטר איתן] ורפאל ותקוע על המכתב לבניקה והכתבתיו. עוד לפני כן עברתי על נוסח המכתב של חברת החשמל. המנכ"ל סיפר לי על הריב המכוער בין [גדעון] רפאל ו[צבי] אבנון. אחר כך בא אבנון עצמו ומילא אחריו. בעיית רפאל היא חוסר התאם גמור בין מוח ואופי.

ב-6.30 באתי אל הנשיא והפכתי איתו בבעיית הציר האיטלקי היושב ברומא ומצפה להחלטתנו בשאלת טקס התייצבותו. הוא מוכן לבוא לירושלים לביקור אצלי אך בשום פנים לא להגשת כתב האמנתו לנשיא. בן-צבי נוטה להתעקש ויש לחשוש כי העניין יידחה ובינתיים מתגבש מצב של היעדר ציר איטלקי.

הנשיא עורר כדרכו כמה שאלות שיש בהן מעוף ללא תכלית כגון אם יש לנו סיכויים לכבוש את חצי-אי סיני, ומה טוב אילו פתחו המצרים בהתקפה שיכולנו להדוף אותה ולהחרות אחריה בפלישה לנבכי אותו מדבר. נתאכזב מאוד כשאמרתי לו, כי אין המצרים מראים כל נטייה שהיא להקל עלינו את משימת הכיבוש על ידי התגרות יזומה מצדם.

באתי הביתה ומצאתי את הורי צפורה שבאו לתערוכה (כיבוש השממה). אכלנו יחד וישבתי על הניירות - נצטברו תיקי תיקים והמזוודה חישבה להתפקע.

הפסקתי וניגשתי ל"קרן היסוד" להציץ ולהיראות במסיבת יובל החמישים ל[ישעיהו] וולפסברג [רופא קופ"ח וחבר הדירקטוריון של הקרן; ב-1956 ציר ישראל בשווייץ]. כיוונתי השעה - באתי בשעת הנאום האחרון לכבודו ונכנסתי לאולם כשעמד הוא עצמו לנאום. עם כל הכבוד והחיבה - היה הנאום משעמם בתכלית. מסביב אך פנים מוכרות, ישנות נושנות, כאילו לא חל שום שינוי בהרכב אוכלוסיית ירושלים.

חזרתי וישבתי על ניירות עד אחר חצות.

מחר ב-8 פגישת שרים חברי המפלגה אצל ב"ג על פי הזמנתו. אני סקרן לדעת על מה ולמה.

 

העתקת קישור